ני מתאר לעצמי שהכי מעניין אתכם לדעת מה ביקשתי לאכול. בכל זאת, ארוחה אחרונה. ובכן, ביקשתי המבורגר וצ'יפס. סתם, לא ביקשתי כלום. בכלל לא הצלחתי לקרוא את הטפסים האלה. האותיות ריצדו לי מול העיניים. לעזאזל, אני צריך לשבת ולכתוב הזמנה לצהריים והוראות איפה לקבור אותי?
לא אם אתה רוכב ממש גרוע על אופנוע, סביר שאלה הכאבים הכי נוראיים שיהיו לך בחיים. כל כך נוראיים שאתה רוצה למות, וכל הנשימות והעיסויים והמבטים התומכים בעולם לא עוזרים. ואתה חייב לצעוק משה מה עשית לי, אבל זה רק מביך ולא עוזר, ובכלל קוראים לו ציון
ני צריכה לתת כותרת לכל סרט, ומנסה להימנע מהבטחות בלי כיסוי. למשל, אני לא מבטיחה Big Dick אם הוא לא ממש גדול. אבל ממש־ממש. אני משתדלת גם לא לנסות להצחיק עם משחקי מילים וכאלה. אנחנו לא מתעסקים פה בקומדיה. אין שום דבר מצחיק בלהכניס את הדברים האלה לתחת
מא שלי התקשרה ואמרה שאילן לא ענה לה, והדלת סגורה, והמשטרה כבר פרצה את החלון ונכנסה ויש רופא בפנים, והם לא נותנים לה להיכנס. 'אבל הוא חי?', שאלתי. 'אני חושבת שלא', היא אמרה. אני שתקתי. 'מסכנה', היא צעקה אלי מהקצה השני של העיר
קמה נוקשה למחצה הפכה על הנעל שלי לדייסתית. נשמע קול פצפוץ חזק, ואז בום גדול כשהראש של נוי הוטח בקיר במהירות של כדורגל. העיניים שלה התגלגלו כמו במכונת הימורים ודם השפריץ מהאף כמו נזלת אדומה. היא הביטה בי המומה לגמרי, כאילו שבעטתי לה בראש בלי שום סיבה או משהו
פוזה הזאת כל כך מגניבה שאתה רוצה תמונה כזאת על הברך. וכשזה לא הולך אתה מרגיש כמו אפס. ולא משנה אם אתה רוכב מאוד מהיר, ולא משנים כל התירוצים על כמה זה מטומטם. לא שמת ברך בכביש, ועמוק בפנים הגורילה שבך יושבת שפופה ומחכה ליום שבו תוכל לדפוק על החזה עם זוג סליידרים חרוכים
שאתה מפורסם, מזהים אותך. כשאתה מפורסם בישראל, נותנים לך גם להבין שמזהים אותך. ואז יש לך שתי אופציות: לחשוב שאם מכירים אותך זה אומר שאתה חשוב, אהוב או שניהם גם יחד - או להבין שהכל בועה מטופשת ומתעתעת שלא אומרת עליך כלום ושום דבר
א ידעתי שיום יבוא וכבר לא יהיה לי מה להגיד, לא תהיה יותר תנוחה שיבוא לי לנסות, ואפילו לוויברטורים יימאס לזמזם. לכולנו נמאס, תודו. מרוב דיבורים ותנוחות, מרוב פתיחות ושקיפות, הוצאנו מהסקס את כל המסתורין. ירינו לעצמנו ברגל, ומתחיל להיות קשה להסתיר את הצליעה
