שתף קטע נבחר

נשיא וערבי בנתב"ג

הנשיא קצב הזמין את לוטפי משעור, אזרח ערבי, להצטרף לביקורו בצרפת, אבל לאנשי הביטחון בנתב"ג היו תוכניות אחרות. מי התלונן על גזענות בצרפת?

מאז שנבחר לנשיא, מוכיח משה קצב, בכל מישור ובכל הזדמנות, שהוא נשיא של כל האזרחים במדינה. בהתמדה זו, ואף בפעולות שהוא נוקט, הוא נבדל מכל נשיא קודם. הוא הגיע לכפר קאסם והתנצל על הטבח של 1956, הוא מבקר ביישובים הערביים, מדבר בזכות האזרחים הערבים, יוזם ומקיים במשכנו מפגשים רבים וחשובים בין יהודים וערבים לדיון בסוגיות הסבוכות של הדו-קיום.

 

הנשיא הזה, משה קצב, מצהיר ופועל למען הלגיטימיות שלי כאזרח. הוא נשיא שלי. כאשר הוזמנתי להצטרף לפמליה שלו לביקורו בצרפת, על רקע הגזענות נגד יהודים באירופה, נעניתי בחיוב וברצון. ראיתי בכך הזדמנות להודות לו, להביע את הערכתי לו, לחזק את ידיו. לעודד אותו להמשיך כאן, במדינה, את מסע הלגיטימציה.

 

מאז שנעניתי להזמנתו לא פסקו אנשיו להתקשר עמי, גם כדי להודיע על הוראות הנשיא בנוגע אליי אישית - מחוות חסרות תקדים. הוא תיכנן לשתף אותי בכל האירועים באותו ביקור, ואני התרגשתי ושמחתי על ההזדמנות.

 

בשדה התעופה החליט מי שהחליט כי אעבור בדיקות בטחוניות לא כחבר פמליה, ובניגוד למקובל בביקורים ממלכתיים. סירבתי. גם אנשי הנשיא, פקידים ואנשי עסקים, חברי הפמליה, דחו את דרישת אנשי הביטחון, המוזרה בלשון המעטה. לא עזר. יצאתי בדרכי חזרה לנצרת. אנשי הנשיא יצאו אחרי, גררו את העגלה שלי, ו"בישרו" שהבעיה נפתרה. משחזרתי הוברר שלא! בקשות ותחנוני אנשי הנשיא ואחרים - לא הזיזו לאחראי הביטחון. סירבתי שוב, ויצאתי בחזרה לנצרת.

 

אבל כאן לא הסתיימה ההצגה המבישה. משנודע הדבר לנשיא, הוא התחיל לחפש אותי. לצערי הוא מצא אותי רק כאשר הגיע לפריז. הוא טילפן אלי והפציר בי לעלות על הטיסה ראשונה ולהצטרף אליו. נעניתי. אנשי הנשיא הבטיחו שהבידוק בנתב"ג יהיה חלק. הודיעו לי שבכיר במשכן הנשיא יקבל אותי בשדה התעופה.

 

לאחר שאנשי הנשיא והשגרירות בפריז העבירו לנתב"ג את פרטי הטיסה החדשה, התקשר אלי פקיד בכיר מהביטחון בנתב"ג ומסר לי בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: אתה תעבור בדיקה משפילה, או במלים אחרות: אני מצפצף על הנשיא ועליך. לא נותר לי אלא להישאר בבית.

 

ובכן אני כבר רגיל. עלי תמיד מצפצפים בנתב"ג. כמו על כל ערבי וזר, וגם על כמה יהודים שאינם שוחים במיינסטרים. אבל הפעם מדובר בנשיא המדינה. עליו הם צפצפו. נכון שניסו להשפיל אותי ולא הצליחו. אבל אותו, את הנשיא של מדינת ישראל, הם כן הצליחו. הצליחו לפגוע בכבודו ובמעמדו, וגם להביך אותו בצרפת.

הם הצליחו ועוד איך. וזו עובדה מבישה ומסוכנת.

 

כואב לי על הנשיא. הוא יצא לאירופה כדי ללחום בגזענות, ומצא את עצמו כבול בגזענות מבית שכפו עליו בנתב"ג. כך, בפשטות. ברשעות ובטפשות מוחלטות.

 

מה היה המסר של אנשי הביטחון לנשיא קצב? האם ניסו להבהיר לו שאין לו בעצם שום מעמד? אולי היה זה ניסיון לומר לו שלא יעלה בידו לשנות את המדיניות הגזענית של מדינת ישראל, את מדיניות ההפרדה והסלקציה?

 

לעולם לא אמחל על כבודי כאדם, כאזרח, כערבי. אולם כאמור, הפעם לא מדובר בלוטפי משעור אלא במשה קצב. לא באזרח מן השורה, אפילו ערבי, אלא בנשיא המדינה. הפעם כבר לא מדובר בסתם גזענות, אלא בזרעי פשיזם ונטילת חוק לידיים על-ידי אנשי ביטחון, ממש רמיסת הדמוקרטיה ושלטון החוק.

 

שום אויב חיצון אינו מאיים על ישראל כמו זרעי הפשיזם הללו. הדרך לטוטליטריזם של שיכורי כוח וביטחון - והלוואי שמדובר באדם בודד - כבר סלולה.

 

אני כבר פוחד. פחד אמיתי. עשרות היהודים שהתקשרו אלי אתמול והיום גם הם מודאגים. פוחדים. ובצדק.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים