אתם עושים אהבה כל הלילה ומדברים. הוא מרעיד כל חלקיק בגופך. מעורר כל רגש שחשבת שכבר אין. על הכל אתם מדברים. יש לו כל
מבלי שהיא יודעת היא פותחת לו חריץ קטן להיכנס, ולמרות שהוא נאבק עם עצמו לא רוצה לאבד את הראש, הוא נכנס. הוא שואל
אחרי שבועיים בהם בכל לילה משכתי את השמיכה מעלינו ונרדמנו מחובקים, ובבוקר הייתי הכי מאושר בעולם כשראיתי את החיוך שלה
בלילה קר הם נוסעים, תוהים מי יתחיל דיבור. היא אמרה לו שבסוף האור ישנה מנהרה, והוא צחק, אבל לא אמר כלום בחזרה. היא
מספרים לי עלייך ואני רוצה לדעת הכל מהכל. ולמרות שלפעמים זה דוקר כמו סכין, בסקרנות אני שואל עוד ועוד, ולא תמיד אוהב
אתה רץ, ובמהלך הדרך צצים פיתויים וכל מיני סיבות לעצור בצד ולהפסיק. האתגר האמיתי הוא להמשיך לרוץ, להיות מרוכז במטרה,
אילו רק יכול היה לחזור לאותו הרגע, אילו רק היה יכול להתחיל את הכל מהתחלה, בוודאי שהיה עושה הכל אחרת. אבל עכשיו,
אילו הייתי האהבה הייתי יודע שגם אם אנשים לפעמים קצת מיואשים, הם יודעים שלבסוף אגיע. וגם אם אנשים לפעמים קצת עצובים,
היא ליטפה את ראשי בעדינות ואמרה שאני הגבר שלה, ולפתע זה הרגיש לי כל כך נכון ועוצמתי. כן, אני הגבר שלה! שלה ולא של
פתאום היא הביטה בי, אבל זה לא היה המבט הרגיל שלה, זה היה מבט אחר. מבט קצת רחוק, קצת מפחיד, מבט שמעיד על כך שמשהו
אני חושב שזה היה הרעיון שלה, אבל אני כבר לא זוכר, הרבה דברים אני כבר לא זוכר. אני כן זוכר את ההתרגשות בטיסה אליה
את במדינה אחרת, ציפור אדם באופק הרחוק. בין ייאוש לתקווה אני מתפלל שתבואי, ובכל יום שעובר - מתאהב עוד יותר
החששות, הפחדים והתהיות עוטפים אותך, ואתה כבר לא יודע מה נכון ומה לא. אתה מנתח כל אימייל שלה, כל הודעה, כל מילה שהיא
פתאום אני מרגיש שאני רוצה להיות הגבר שלך. פעם ראשונה בחיי שאני מרגיש כך. כשהצעת להיפגש בסופ"ש בניו יורק לחגוג את
איתה אין לך היגיון, יש רק תקוות ופחדים ומשאלות. ואתה לוקח סיכון, כי באהבה יש גם סיכונים, מקווה שלא תשבור את ליבך.
רגע לפני שאתה מצליח לברוח משם ולהציל את עצמך, אתה נכנע ושואל אותה אם אפשר לגנוב אותה למשקה לפני שהבמאי סוגר את
כשהוא הלך, כל התקוות שלה הלכו איתו. רגע לפני שוויתרה על עצמה, רגע לפני שזרקה את הכל, החליטה לאסוף את הרסיסים
עם הזמן למדתי ש 'אולי' זה הכי 'לא' שיש. אבל לפעמים זה כל מה שנשאר לך, אז אתה מעדיף להמשיך להיאחז ב'אולי'
אחרי כמעט 15 שנה היא מצאה דלת אחורית והצליחה לחדור אליך למחשבות ולא יצאה משם. שום דבר לא נתן לך מנוח עד שראית אותה,
הוא יודע שהיו לה ספקות לגבי האהבה שלו אליה. אילו רק ידעה עד כמה אהב אותה, עד כמה הוא אוהב. הוא אהב אותה בדרך שלו,
הרי לא פעם אנחנו מבקרים ובזים לאלו שהם כל כך חסרי ביטחון עד שהם מוצאים את עצמם חולקים חיים שלמים עם מישהו שפשוט
רבצנו על החוף ושחינו במים הכחולים מול שקיעות מדהימות, האזנו למוזיקת רגאיי על אהבה נכזבת ושתינו שייקים בכל צבעי
ידעתי שהיא אוהבת מישהו אחר. לרגע תהיתי אם אני כמו אותם התיירים - מגיע לאי רק לכמה שעות כדי להחריב אהבת אמת ולצאת
חשתי תחושת הקלה על כך שכבר אני נעלם מחייהם וכולנו נוכל לשכוח את מה שקרה על המרפסת ערב לפני כן, אבל אמרתי "זה יכול
המשכתי להביט בה, כאילו שקינג דויד מעולם לא היה שם. אבל הוא שכב שם בערסל והמשיך לשחק עם ענף קטן שאחז בידו. הוא נראה
גל של חום קיבל את פני בבירת הרגאיי העולמית. אחזתי את התרמיל שעל גבי ובראשי שאלה אחת "מה עכשיו?". לפעמים אתה כל כך
בדיוק דקה באוויר הקפוא של וושינגטון הספיקה לי כדי להחליט שאני לא מספיק רעב לפסטה, שאני חייב להפסיק עם ארוחות
לפעמים אנשים מתאהבים מבלי באמת להבין למה. הם לא מפענחים את הרגש. הם בטוחים שהוא יעשה להם טוב, יעניק להם מחסה.
מוזיקה היתה החיים של גאיה, וכל מה שלא היה קשור לזה קיבל באופן בלתי נשלט מקום שני בסדר העדיפויות שלה. כשהיתה מנגנת
הורדנו שוטים של עראק כאילו אין מחר וניהלנו שיחה ממושכת לאן אנחנו רוצים לצאת בערב לחגיגות הסילבסטר. לא היה שם ויכוח,
