בדיוק דקה באוויר הקפוא של וושינגטון הספיקה לי כדי להחליט שאני לא מספיק רעב לפסטה, שאני חייב להפסיק עם ארוחות
לפעמים אנשים מתאהבים מבלי באמת להבין למה. הם לא מפענחים את הרגש. הם בטוחים שהוא יעשה להם טוב, יעניק להם מחסה.
מוזיקה היתה החיים של גאיה, וכל מה שלא היה קשור לזה קיבל באופן בלתי נשלט מקום שני בסדר העדיפויות שלה. כשהיתה מנגנת
הורדנו שוטים של עראק כאילו אין מחר וניהלנו שיחה ממושכת לאן אנחנו רוצים לצאת בערב לחגיגות הסילבסטר. לא היה שם ויכוח,
ככה הם הזכרונות, לא? תוקפים אותך ברגע, בלי הסבר, בלי הכנה. ואתה, כמו בהתמכרות לא נשלטת, נשאב לתוכם. ולמרות שהם
אתה שולח לעצמך מייל. בודק שקיבלת. אתה מגניב חצי מבט לטלפון שמונח לצד המיטה, בודק שהוא פועל. עוד מבט באימייל,
בחוץ הוא שומע ילדים רצים עם תחפושות. עוברים מבית לבית, דופקים על דלתות זרות. הם מבקשים ממתקים. האם גם הוא יוכל ללכת
בגללה נגזר עלי לא לצאת יותר עם אחרות. לא ללכת ברחוב ולהסתכל על כל כוסית שנייה ולחשוב איך להרשים אותה. לא לחשוב אך
אני רואה הרבה זוגות נשואים ותוהה אם זה בכלל מה שאני רוצה, כי אני חושב שהרבה יותר גרוע מלבגוד באשתך זה לבגוד בעצמך.
הוא האמין באהבה אחרת, אהבה שכבר לא קיימת בעולם הזה, אפילו לא באגדות. היא חשבה שהוא מושלם מדי, לעזאזל, והיא כבר פשוט
מצאתי את עצמי יוצא עם בייבי, החברה שלי לשעבר. לא היתה שם שום מחויבות, סתם זוג ידידים. אחרי הכל, באמת אהבתי את בייבי
זה קורה פעם-פעמיים בחיים שאתה פוגש מישהו ומיד יש לך הרגשה מוזרה כזו שהוא יישאר לידך לעוד הרבה זמן. וזה מה שהרגשתי
כשהייתי סרן בסיירת הייתי מגיע מידי פעם הביתה לקיבוץ באמצע השבוע עם מדי ב' ולוקח איזה בחורה שעוד לא מלאו לה 20 לחדר
פלדמן התקשר אלי לוושינגטון אחרי ששנתיים לא דיברנו. החלפנו חוויות, והוא סיפר שאמא שלו מתכננת להגיע לטקס ההכתרה של
עד היום אני לא בדיוק זוכר כיצד נפגשנו. יש האומרים שההתאהבות היא תהליך נטול היגיון לחלוטין. אני לא חושב שבאותו הרגע
לסול היה שיער ג'ינג'י שזהר כמו השמש, עם שלוש רסטות מאחור וכתובת קעקע ענקית על הכתף. היו לה עיניים כחולות וגדולות
ג'ינג'י רצה לחבק את אותה אחת, לנשק את אותה אחת, לישון עם אותה אחת ולהתעורר איתה. הוא רצה שהיא תדע בדיוק כשהוא עצוב
עדיין יש ריגושים בעולם הזה, עדיין יש אהבה, עוד תהיה פעם ראשונה שוב בחיי! ופתאום ירד לי האסימון: אני צריך אהבה חדשה.
למרות שתכננתי הרבה דברים לנסיעה הזאת, מה שלא תכננתי היה להשאיר שם חתיכה מהלב ולעלות על המטוס. אבל הדברים התגלגלו כל
פתאום התחילה להתנגן מוזיקה חסידית וכולם התחילו למחוא כפיים ולקפץ כמו מטורפים. עשרות אנשים שאת חלקם בכלל לא הכיר
כמו שיש לך כאב ראש ואתה יכול לקחת אקמול, ככה היה לנו זה את זה בכל פעם שרצינו סקס. ולמרות שנשבעתי לעצמי עשר פעמים
מה בסך הכל אנחנו מחפשים בחיים האלה? מישהו שנוכל לחלוק איתו את כל אותם הרגעים המיוחדים. אם לא הייתי מאמין בזה, בחיים
"אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני, פגשתי אותו לגמרי במקרה והחלטנו לשבת לקפה ביחד, סתם להשלים פערים. אתה לא חייב לעשות
כולם ספרו לאחור וממש ציפו לראות את הכדור בטיימס סקוור צונח. ידעתי שבעוד רגע אצטרך לעשות משהו שיסתיר את בדידותי,
אולי הגעגוע לתולי הוביל אותי לקורס לניסים. רצון לשנות את המציאות, לא להסכים עם זה שמישהו שם למעלה מכתיב את המחר
זו היתה אהבה בלי קנאה, שקרים ובגידות. בלי סמים, תאווה לסקס ומסיבות כל הלילה. זו היתה אהבה עם מתח ופרפרים בבטן בכל
הילדה הכי יפה בעיר שוכבת עכשיו במיטה ורק מחכה שאבוא לחבק אותה, ללחוש לה באוזן כמה שאני אוהב אותה, שאכבה כבר את
היה לה חשוב להיות אמיתית איתי. אמיתית בתחת שלי, לא עניין אותי שהיא תהייה אמיתית. היא הכאיבה לי, אז עזבתי. סיפור
סיפור כזה שיחזיק אותם בחיים, יעלה חיוך על פניהם, יפיח בהם קצת תקווה. שיספר איך הוא יוצא מהמים וניגש אליה, מסונוור
"נו, אז יש תוכניות לשחרור?" היא שואלת אותו, "הודו, דרום אמריקה, סיני? לאן בכלל טסים מפקדי פלוגות אחרי השחרור? לא
