"בתום שנה זו אני יכולה להכריז, בלב שלם וללא כל היסוס: אני אוהבת את יפן". דנה פאר נפרדת ממדינתם של האנשים המתנצלים, התלמידים הצייתנים והרכבות המדויקות - וגם מהטור "יפן זה כאן". בואו להגיד "סיונארה"
ביפן, מזג האוויר הוא ממש לא סתם נושא משעמם לשיחות סלון, אלא מקור לגאווה לאומית. אז מה אם באביב כולם חוטפים אלרגיה, בקיץ אי אפשר להסתובב בלי מגבת צמודה, ובחורף קופאים מקור בלי נפט? לפחות בסתיו יש שלכת מדהימה
למה המשתתפים בלוויה היפנית מביאים כסף ויוצאים עם קומקום חדש, מדוע בני המשפחה מלקטים את עצמות המת במקלות אכילה ובשביל מה מיועדים כרטיסי הביקור על הקבר? דנה פאר בודקת מה קורה ליפנים כשהם מתים
למה האמוטיקונים של היפנים נראים אחרת, מה היחס של היפנים לחיות מחמד, איך מטיילים ביפן בזול, מה המאכל המוזר ביותר ולמה כדאי לנסות קריוקי ביפן? אתם שאלתם ודנה פאר עונה
אין ספק, היפנים יודעים איך לגרום לחיים להיות כל כך נוחים. זה מתחיל בהמצאות קטנות ויעילות, ממשיך בהקפדה אובססיבית על פרטים קטנים ומסתיים בשירות מעולה. דנה פאר מסבירה איך הפכה למפונקת
היפנים מתייחסים ברצינות תהומית לכל מה שקשור לבריאות ולחיידקים: כשחולים מסתובבים עם מסכה על הפנים, כשמצוננים הולכים לבית חולים ולא מפקפקים לעולם במה שאמר הרופא. תוחלת החיים הגבוהה אולי מרמזת שהם צודקים
תהיתם פעם למה הסמוראים העדיפו לתקוע פיגיון בבטן מאשר לסבול את הבושה שבהפסד, ומדוע פוליטיקאים יפנים קדים קידה עמוקה והולכים הביתה אם רק נגע בהם שביב כישלון? דנה פאר בדקה את תפקיד הסליחה בתרבות היפנית
אין כמו להשתרע על הספה בחורף ליד התנור, או לקרוא ספר טוב במיטה מתחת לשמיכה ולשתות תה חם. אבל מה קורה שהמיטה היא מזרון דק, האמבטיה קטנטונת והחימום הוא תנור נפט? דנה פאר הסתגלה לדירה יפנית טיפוסית
למה יפנים תמיד יעמידו פנים שהם מחבבים אותך, למה הם כל כך נרתעים משיחות נפש ולמה הרבה זרים חושבים שהם רובוטים חסרי רגשות? דנה פאר גילתה שהסוד טמון בשני מונחים מסתוריים: הונה וטאטמאה
כשדנה פאר מצאה את עצמה מוקפת באלפי אנשים הסוחבים פסלים עצומים של אברי מין גבריים היא הבינה עד כמה היפנים אוהבים פסטיבלים. גם אם לפעמים זה מרגיש כמו "טעם העיר" רק בלי הערסים והמחירים המופקעים
