אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

הני זובידה

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


למה חמישה אשכנזים וחמסה לא הולכים ביחד? למה ליברמן הוא המנצח הגדול של הבחירות? ולמה הגיע הזמן לשנות את שיטת ההצבעה? ד"ר הני זובידה מסביר

 

מהו תחום המחקר המרכזי שלך? 

 

אני איש מדע המדינה, שעוסק במחקר השוואתי ומתמחה בבחירות. תחומי ההתמחות שלי הינם התנהגות בוחרים, מיצוב מועמדים, שיטות בחירה וקמפיינים פוליטיים. עיקר עיסוקי הוא במבנים של מערכות בחירה, אני עוסק בעיקר בחוקים שמכתיבים את התנהגות הבוחרים ובדרך בה הבוחרים מגיבים למערכות שונות.

 

כולם כמובן חושבים ישר על ישראל, אך את הדוקטורט שלי כתבתי על ארה"ב וצרפת, כאשר עיקר עיסוקי היה בבחירה מפוצלת. אם נחזור לבחירות 1996 ו-1999 בישראל, בהן כל אחת ואחד מאיתנו קיבל אפשרות לבחור בשני פתקים, אחד לראשות הממשלה והשני לכנסת, הרי שרבים מאיתנו פיצלו את הצבעתם ובחרו בראש ממשלה ממפלגה אחת, ולכנסת בחרו במפלגה אחרת. במקרה של ישראל זו היתה תוצאה מבנית של המערכת, היות והמערכת ייצרה רק שני מועמדים לראשות הממשלה, ואילו מפלגות היו לנו למכביר. בצרפת לעומת זאת, יש ריבוי מפלגות וריבוי מועמדים, ואילו בארה"ב יש שתי מפלגות ויותר משני מועמדים, כך שהמצב שונה ממדינה למדינה.

 

אני מתמקד בשאלות: מדוע אנו בוחרים בצורה מסוימת ולא אחרת? האם ישנם דפוסי הצבעה מסוימים אחידים לקבוצות מסוימות לאורך זמן? ואם יש שונוּת מבנית ומערכתית בין מדינות, מדוע אנו מגלים דפוסי התנהגות זהים במדינות שונות? האם הבסיס להתנהגות הוא זהה או שהוא נובע ממקורות שונים?

 

כמובן שאת כל זה לא ניתן לסיים בלי הנקודה הישראלית. היות והשיח בישראל בשנים האחרונות, (ולדעתי גם בעתיד) נסוב סביב שיטת הבחירות ושיטת הממשל, הרי שבשנתיים האחרונות אני מוצא את עצמי עוסק יותר ויותר במקרה הישראלי. רק לאחרונה יצא ספר ערוך בשם "לחלק את הארץ" (בעריכת ארז כסיף), המכיל מאמר שכתבתי, העוסק בפיצול הצבעה בישראל בבחירות 1996, ונסיון ללמוד מהעבר לקראת שינויים עתידיים. אם כן, הבאה על שולחן הניתוחים האלקטורלי הינה ישראל...

 

מה הוביל אותך לעסוק בתחום זה?  

 

אני דוגל באמירה שהכול פוליטי והכול אישי. ואם זה נכון, הרי שהאמירה על הישראלים שאנו "חיות פוליטיות" הינה נכונה שבעתיים לגבי. אני חי את ההוויה ואינני מנותק ממה שקורה. כבר בשנותיי בתיכון, בזמן שרמת ההשתתפות בבחירות היתה עדיין ברמות של כמעט 90%, התחלתי לגלות עניין במערכת הפוליטית. אבי היה איש פוליטי מאוד ופעיל במסגרות שונות, ואני זוכר את עצמי כילד, מגבש תפיסת עולם פוליטית כמו כל חבריי וחברותיי, אך כנראה שם היה עוד דבר מה, חיידק, שמשך אותי להתעמק יותר בנסיון להבין "למה?".

 

עם השנים המערכת החלה לגעוש ולרעוש, המהפך של 1977, מלחמת לבנון הראשונה, ממשלות אחדות לאומית שהפכו לממשלות "שיתוק" לאומי, ריתקו אותי. רציתי להבין למה זה קורה, ואיך המנגנונים משפיעים על התנהגותנו.

 

כאדם שחותר לצדק אוניברסלי ומצב של שיוויון בין כלל האדם, תמיד עולה בראשי השאלה מדוע יש שונות בין אנשים, בין קבוצות? למה לא כולם מקבלים את אותו היחס? התובנה כי מדיניות ציבורית הינה אחד הגורמים המרכזיים בקביעת הסיכויים החברתיים של יחידים וקבוצות הביאה אותי לחשוב על הקבוצות המרכזיות בתהליך, אלו הם נציגינו הפוליטיקאים. אך את אלו אנו בוחרים - הווה אומר, אנו עצמנו משפיעים על אורח חיינו.

 

עם גילוי זה, וההבנה כי את כוחנו העברנו לנציגים שהסמכנו לקבל בשמנו החלטות, חשתי שהבנה טובה יותר של דפוסי בחירה והמניעים מאחוריהם הינה חיונית ביותר. עניין זה תפס אותי כבר בימי התואר הראשון ולא עזב אותי עד היום, כולי תקווה שהוא יחזיק מעמד עוד שנים רבות.

 

כמי שחי את התרבות הפוליטית בישראל וגם חוקר אותה – כיצד שומרים על אובייקטיביות?

 

אין כזה דבר! אובייקטיביות אינה קיימת, זוהי מילה ריקה מתוכן עבורי, ולא רק בהתייחס לתחום המחקר שלי. כולנו סובייקטיביים. כל אחד מאיתנו, בין אם הוא אקדמאי או לאו, גדל בקונטקסט מסוים ובא עם מטען של תפיסות, פוליטיות ואחרות, ודעות שהן שלו. ככאלו, אין לנו יכולת להיות מנותקים ולחשוב באופן אובייקטיבי. ראו למשל את עלילת ספרו של ויליאם גולדינג – "בעל זבוב" - אפילו הנסיון להקים חברה חדשה שכולה מתבססת על ילדים מסתיים ברצח. מכאן נובעת תפיסתי בנושא האובייקטיביות.

 

אך עם זאת, אינני מאמין כי המחקרים שלנו מוטים באופן חד לכיוון מסוים. אם נעשה זאת נסתכן בשני תוצרים שעלולים להיות גורליים לגבי איכות עבודתנו; מחד, נאבד את אמון הקולגות שלנו ומאידך, האמירות שלנו עלולות לאבד את משקלן הסגולי בקרב הציבור כמומחים, וזה נכון לגבי כל מחקר ולא רק בתחום הפוליטיקה הישראלית.

 

אם אנסה להדגים את טענתי, הרי שכל חוקר ישראלי העוסק בחקר התרבות הפוליטית המקומית הינו אדם בעל דיעה – שמאל ימין, דתי חילוני, מזרחי אשכנזי ועוד. מכאן נובע שאין לו את האפשרות לבוא למחקרו אובייקטיבי, מעצם בחירת נושא המחקר יש כבר הטייה. אך תהא זו טעות לנסות ולהוכיח בכל מחיר את עולם האמונות הפנימיות שלנו דרך המחקר.

 

הדרך הטובה ביותר להגיע למחקר בעל איכויות ולא מוטה, היא להשתמש בספרות קיימת על מנת לראות את התפתחות התחום, לעשות שימוש בכלים מחקריים מתוקפים ומהימנים לצורך המדידות, ולא לנסות לאנוס את התוצאות להסביר את הדעה האישית שלנו, אלא לבדוק אם הן הולמות את ההשערות או לא. בסופו של יום, כל שיש לנו כחוקרים הוא היושרה הפנימית שלנו, ועל זו אינני מוכן להתפשר.
 

במערכת הבחירות האחרונה – מה היה לדעתך הקמפיין המוצלח ביותר והקמפיין הגרוע ביותר?

 

אתחיל בהגדרה: קמפיין מוצלח הוא לא בהכרח זה שמוביל לניצחון, אלא קמפיין שמצליח להכתיב את סדר היום הפוליטי וגורם למערכת הבחירות להתנהל סביבו. עצם היכולת להביא את שאר הקמפיינים להגיב לקמפיין מסוים, היא הקריטריון להצלחה ולהכתרה של קמפיין מסויים כטוב ביותר. בשתי מערכות הבחירות האחרונות בישראל, הקמפיין המוצלח ביותר הוא של מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן.

 

בשנת 2006 העלתה "ישראל ביתנו" את נושא חילופי השטחים, בהם יועברו ערביי ישראל באום אל-פאחם והמשולש לשליטת הרשות הפלסטינית תמורת גושי התנחלויות. כמו כן, מנהיג המפלגה אביגדור ליברמן, דרש לקבל את המשרד לבטחון פנים על מנת למגר את הפשע. הסיסמה של בחירות 2006 היתה "דא ליברמן". נושא מיגור הפשע הפך לאייטם המרכזי בקמפיין, וליברמן ומפלגתו זכו ב-11 מנדטים.

 

בשנת 2009, שוב ליברמן תוקף עם קמפיין מבריק (על סף הגזעני, אך מבריק), הפעם תחת הסיסמאות "בלי נאמנות אין אזרחות", וכמובן "רק ליברמן מבין ערבית". כשהוא חמוש בעוזי לנדאו, מי שנחשב למצפן האידיאולוגי של הליכוד, ובדני איילון, שגריר ישראל לשעבר בניו יורק, הלגיטימציה של ליברמן עולה. ברקע יש את עזיבתו של חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה את מדינת ישראל, את הניסיון לפסול את המפלגות הערביות, ואת הדיבורים על הסכם עם סוריה שידרוש ויתורים מכאיבים ברמת הגולן. מול כל אלו שוב מצליחה "ישראל ביתנו" להיות המפלגה שהקמפיין שלה הוא המכתיב את הטון. סביר להניח שלולא מבצע "עופרת יצוקה", היתה מפלגה זו זוכה בעוד מספר מנדטים.

 

הקמפיין הגרוע ביותר הוא ללא ספק של מפלגת העבודה. הניסיון להסתחבק וליצור אוירה של חבר'ה תחת הסיסמא של "חמסה" (חמש בערבית, וגם כינוי ליד הידועה כנגד עין הרע) היה פתטי. הניסיון היה גרוע עוד יותר כאשר בתמונה של ה"חמסה", הוצבו חמשת המקומות הראשונים של המפלגה - אהוד ברק, בוז'י הרצוג, אופיר פינס, אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ - חמישייה אשכנזית לתפארת שאין בינה ובין המילה "חמסה" שום קשר. כל זה שידר מסר לא ברור, חוסר אמינות, ונסיון להסתחבק עם ציבור שמאס באוליגרכיה המפא"יניקית.

 

הקמפיין שעמד להסתיים בהתרסקות היסטורית של מפלגת העבודה לכיוון 8-9 מנדטים, עבר לפסי מלחמה מעשיים במבצע "עופרת יצוקה" שנוהל על ידי ברק, האיש שטען כי "אין בכל המערכת של השמאל הישראלי עוד אדם אחד שלקח סיכונים פוליטיים כדי למצות את הסיכוי להגשים את השלום חוץ ממני, למעט יצחק רבין", ועוד אומרים שהפוליטיקה בארץ משעממת.

צילום: AP

 

בחירות בישראל. במדינת ישראל נהוגה שיטת בחירות יחסית-ארצית. הבחירות נערכות ככלל כל ארבע שנים.

 

לערך המלא


כולם מדברים על שינוי בשיטת הבחירות ו/או שינוי בשיטת הממשל. האם לדעתך אכן משהו צריך להשתנות?

 

ובכן, אני חושב שצריך לשנות משהו. השאלה היא מה? בשנותיה הראשונות של המדינה היתה כאן מפלגה דומיננטית ששלטה ללא מיצרים במערכת הפוליטית, החברתית, הכלכלית ואף מערכות נוספות. בשל שליטה זו, לא היתה בכלל שאלה מי ירכיב את הקואליציה לאחר הבחירות. היה די ברור כי תהיה זו מפלגת העבודה, בגלגוליה השונים, והשאלה היחידה היתה במי תחליט לבחור כשותפותיה.

 

מאז מלחמת ששת הימים ותחילתה של דעיכת הדומיננטיות, עד למהפך הדרמטי של 1977 עדיין היתה יציבות פוליטית מסוימת, אך משנות ה-80 ואילך יציבות כזו רחוקה מאיתנו שנות אור. מערכות בחירות חדשות לבקרים, ממשלות לא יציבות ותחלופה מאוד מהירה - והכול בשל ירידת הדומיננטיות. מצב זה מחייב הערכה מחודשת של שיטת הבחירות ואולי אף שיטת הממשל.

 

לדעתי, נושא זה יהפוך להיות אחד המרכזיים בקדנציה הקרובה של הכנסת ה-18. יעלו המון רעיונות ודעות, ואני הייתי מציע מספר דברים: בראש ובראשונה לפנות לאנשי מקצוע, למשל אנשי מדע המדינה שתחום התמחותם שיטות בחירה, על מנת שיוכלו לתרום לתהליך. שנית, יש לערוך סימולציות רבות ככל האפשר בניסיון לבדוק את התוצרים השונים האפשריים של השיטות המוצעות. שלישית, אין להכיל שינויים נרחבים במהלך אחד.

 

לדעתי הדרך הטובה ביותר הינה פיתוח של תוכנית או מתווה-על, ואז יישום השינויים בצורה תוספתית על מנת לאפשר למחוקק לערוך התאמות לשינויים, ובמקרה של כשלון השינוי, לא לעמוד בפני שוקת שבורה אלא מצב שבו הפגיעה היא מינימלית וברת תיקון. את רעיונותיי בדבר השינוי ניתן לקרוא בהרחבה בעבודותיי האחרונות.
 

לו נתבקשת לבחור רגע אחד מתוך חייה הסוערים של הפוליטיקה הישראלית, במה היית בוחר?

 

27 ליוני 1981. פליטת הפה הדוחה/המעליבה/המטומטמת (ועוד כהנה וכהנה סופרלטיבים) של דוד טופז, במהלך קמפיין הבחירות של העבודה – בנאום שנחרת בזיכרון כ"נאום הצ'חצ'חים". דוד טופז, בדרן ואיש בוהמה שולי דאז, אומר: "תענוג לראות את הקהל הזה, ותענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות (...) הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא. כאן נמצאים החיילים ומפקדי היחידות הקרביות".

 

כל הרוע, השנאה והגועל, שבמשך שנים הביאו להדרה של מזרחיים מהחברה הישראלית, התנקזו לאמירה זו וסתמו סופית את הגולל על הצטרפות המזרחיים לשמאל הישראלי.

 

בגין, שהיה נואם מחונן ובעל חושים פוליטיים מחודדים, שם את החותמת הסופית על מהלך זה בנאום מבריק בו העלה על נס את חשיבות המזרחיים לימין ובעיקר לליכוד. במילותיו: "(...) מכנה את אנשי הליכוד צ'חצ'חים (...) רק תספרו להם מה אמר פה דודו טופז, כל העם חייב לדעת את זאת. זה משפט אחד בסך הכל: הצ'חצ'חים כולם במצודת זאב. אשרינו שהם במצודת זאב".

 

היה זה רגע מכונן. זה לא שדוד טופז היה אחראי במשך שנים להדרתם ולדחייתם של המזרחיים מהחברה הישראלית. היתה זו האליטה שדחתה את המזרחיים לשוליים, אך האמירה הזו ומה שעמד מאחוריה היו הזרז שהביא לתגובה הבלתי נשכחת. אולי ההיסטוריה לא תדגיש את החיבוק שהעניק בגין למזרחיים ("ספרדים" בפיו), אך הדחייה שספגו המזרחיים מאליטת מפלגת העבודה הגיעה לנקודת הרתיחה שלה והפכה לקריטית. דחייה זו, היא שהכריעה את גורל מפלגת העבודה והשמאל הישראלי לאופוזיציה ואת הימין לשלטון. אך הרי כך הוא הגורל, הפרטים הקטנים הם אלו שמעצבים את ההיסטוריה.
 

"רעיון מורכב בשפה פשוטה" – ד"ר זובידה מציג נקודה למחשבה:

 

בעולמנו הדמוקרטיה הולכת ומתמעטת. אנו חיים בעולם מלא חוקים, תקנות ומגבלות, ממש דמוקרטיה מינימלית. תהליך הבחירות הוא עדיין ההליך הדמוקרטי ביותר. הוא טומן בחובו את לב ליבה של הדמוקרטיה. לכולנו ניתנת ההזדמנות לבחור מי יהיה זה שייצג אותנו במהלך הקדנציה הבאה של הכנסת.

 

על מנת לקבל החלטות מושכלות, ולא כאלו שמבוססות על תחרות פופולריות, עלינו לצבור ידע. אני יודע שזה קשה - כולנו עובדים, לכולם יש ילדים וזמן הוא המצרך היקר ביותר בעולם התעשייתי. אך ללא למידה מושכלת, אנו מקבלים החלטות על סמך נתונים לא רלוונטיים ולעיתים גם לא נכונים, אנו מקבלים ממשלות וכנסות שאינן ממלאות את תפקידן, ואז כולנו מתמלאים טענות. אני מאמין שעלינו לבוא בטענות רק אל עצמנו במקרה כזה, היות ואנו בחרנו באותם נציגים.

 

ציטוט חביב עליך:

 

"אנו הגברים נוטים לבלבל ולתפוס את עצמת רגשותינו כעצמת הטיעון שלנו. המוח החמום מתרעם כנגד מגע ידו הקריר והבחינה המדוקדקת חסרת הרחמים של ההגיון".

 

ויליאם יוארט גלדסטון (מדינאי וראש ממשלת בריטניה).

 

שאלת מחקר
צילום: גדי דגון

יליד 1966. עולה חדש/ישן, יליד בגדד, עירק, בן למשפחות דלאל-זבדה. עלה לישראל בשנת 1971, גדל בין פתח-תקוה לתל אביב-יפו. את התואר הראשון רכש באוניברסיטת תל אביב, החל את לימודי התואר השני גם בתל אביב, אך התקבל ללימודי דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק ועזב ללא השלמת התזה.

 

בוגר מאסטר ודוקטורט במחלקה לפוליטיקה של אוניברסיטת ניו יורק. בוגר הקרן הבינלאומית לחינוך (אייסף), חבר בוועד המנהל של האגודה הישראלית למדע המדינה, והינו חבר בסגל האקדמי בבית הספר לאודר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה מאוקטובר 2006

 

לבלוג האישי של ד"ר זובידה - לחצו כאן.

שאלת מחקר, אנציקלופדיה ynet


רוצים להגיב? מעוניינים לשאול את החוקר שאלה?


עורכת המדור: גלית רויכמן
אנציקלופדיה ynet

  עוד שאלות מחקר

ד"ר מיכאל רביב – מה בין חקלאות אורגנית לדת?

ד"ר הני זוביידה – מה בין חמישה אשכנזים וחמסה?

ד"ר מוטי רגב – מעבדת מחקר מוזיקלית

ד"ר לילך לב ארי – על החלום האמריקאי ושברו

ד"ר דוד גורביץ' – מה משותף לאיקיאה ולריאליטי?

ד"ר אהוד גזית – למה כדאי לחשוב קטן?

ד"ר דוד פסיג – כיצד קוראים עתידות?

ד"ר קרן איל – איך הטלוויזיה משפיעה על קהלה?

ד"ר ענת פלדמן – הבו כוח לנשים! המהפכה בש"ס

פרופ' תמר סוברן – מה הקשר בין סלנג לשירה?

ד"ר דליה גבריאלי נורי - מה משותף לכירורגיה, כדורגל ומסחר במניות?

פרופ' דפנה ברק ארז - למה חבל שאין לנו חוקה?

ד"ר יוסי לשם - מה בין מטוסים וציפורים נודדות?

ד"ר דורון לוריא - היד הנעלמה שמעניקה חיי נצח לאמנות

ד"ר אורית טאובמן - כיצד מתמודדים עם הפחד מן המוות?

ד"ר רונית קמפף - על משחקי מחשב ושלום איזורי

ד"ר רונית שריד - סיור בעולם הנגיפים

ד"ר אמנון פרידברג - על הקשר בין זבובים לחקירת רצח

ד"ר דרור פיקסלר - כיצד רואים את הנסתר?

ד"ר אלי עסיס - לשם מה כתבו את התנ"ך?

ד"ר סמדר נאוז - בן כמה היקום?

ד"ר קרן שלו - היכן יעדיף גנב ממוצע לפשוע?

ד"ר רוני פוטסמן - איך ייראה שדה הקרב העתידי?

ד"ר ניר כרמי - באיזה מים משתמשים להשקיית פרדסים?

ד"ר דן שיפטן - איך ייראה המזה"ת ב-2060?

ד"ר ארז סיניבר - מי מרוויח יותר - בוגרי מכללה או בוגרי אוניברסיטה?

פרופ' צבי זוהר - האם אדם מסורתי "חלש" יותר באמונתו מאדם דתי?

פרופ' חגי נצר - איך אפשר לקבל תצלום של יציאת מצרים?

ד"ר יצחק קראוס - האם קמפיין שיווקי יכול לזרז את בוא המשיח?

פרופ' איתן אגמון - האם כל מוסיקאי מחונן הוא בהכרח גאון מתמטי?

ד"ר דרור מינץ - כמה חיידקים נמצאים בגוף האדם?

פרופ' מרים פאוסט - איזה אזור במוח אחראי להבנת בדיחות?

ד"ר טל פבל - האם אנו עומדים בפתחה של מלחמה מקוונת?

ד"ר אורנה כהן - חוקרת בתחום המשפחה

פרופ' רמית מר - מה הקשר בין מתמטיקה לפעולת מערכת החיסון?

פרופ' אברהם קציר - כיצד יכולה קרן לייזר להגן על מטוסים מהתבייתות טילים?

ד"ר רוני שטרקשל - איך השפיע האינטרנט על מנהגי החיזור של בני נוער?

פרופ' שמואל שפירא - מהי רפואת טרור?

ד"ר ליאת איילון - באיזו מדינה הכי כדאי להזדקן?

ד"ר יוסי לשם - מה בין מטוסי חיל האוויר וציפורים נודדות?

ד"ר יובל גרעיני - מזמין אתכם לעולמה הקסום של הביופיסיקה

פרופ' עמוס פרומקין - עוסק בחקר חללים תת-קרקעיים

פרופ' בלהה פישר - מה בין עיצוב אופנה לפיתוח תרופות?

פרופ' משה קוה - מה הוא מקומו של האי סדר ביקום?

פרופ' שרית קראוס - הצצה לעולם המחר של מדעי המחשב

פרופ' נוגה אלון - למה אין בעולם מתמטיקה מכוערת?

פרופ' מינה טייכר - חולמת למצוא הוכחה מתמטית לכך שהמוח עובד בסינכרוניזציה

פרופ' עודד אגם - איך מתקיים מחקר של פיסיקאי תיאורטי?

פרופ' מיכאל זיניגרד - כיצד מייצרים בעצם חומר חדש?

ד"ר עופר גולן - האם אוטיזם הוא עניין תורשתי?

פרופ' אהרון מאיר - כיצד נראה דור העתיד של הארכיאולוגיה?

פרופ' מרים שליזנגר - מהי השפה האוניברסלית של ימינו?

פרופ' שרה יפת - מהו תפקידו של הטקסט המקראי בימינו?

פרופ' פרד טאובר - מספק חלון הצצה למוח האנושי

יעקב שרביט - איך נראים חיי המעבדה של חוקר תת ימי?

פרופ' בנימין זאב קדר - היסטוריון השוואתי

פרופ' מוטי גולני - עוסק בהיסטוריה צבאית, מדינית ותרבותית של ארץ ישראל

פרופ' עמיהוד גלעד - כיצד נולדת פילוסופיה חדשה?

ד"ר צביקה גרינהוט - מה בין עבודות מע"צ בסיבוב מוצא לבין יישוב מתקופת הברזל?

ד"ר יזהר ברגד - חושף סודות מהמעבדה הנוירופיסיולוגית

פרופ' מיכה לשם - מדוע חולדות ובני אדם אוהבים מלח?

פרופ' ציון פחימה - מה בין חיטה, יצר הנדודים הטבוע באדם ותירבות צמחים?

פרופ' אהוד שפניר - מה ניתן להסיק מהתנהגות החיות המסוכנות לאדם?

פרופ' אדי ברקאי - כיצד פועל זיכרון ארוך הטווח של האדם

ד"ר חיננית קולטאי - כיצד יכולה פטרייה אחת לשנות עולם?

ד"ר ירון שב-טל - כמה מדענים דרושים למציאת תרופה לסרטן?

ד"ר ינאי עופרן - כיצד מתעצב כתב יד?

פרופ' איתן פרידמן - מה הקשר בין מוצא עדתי, גנטיקה ומחלת הסרטן?

ד"ר אורן הרמן - מה הקשר בין עקיצות דבורים לבין זקנות שמנסות לחצות את הכביש?

פרופ' תמי רונן רוזנבאום - מה יותר טבעי לנפש האדם - חשיבה חיובית או שלילית?

פרופ' איל בנבנישתי - אלו שיניים יש למערכת המשפט הבינלאומית?

ד"ר דוד מקלברג - למה מתקפת ריאליטי זה רע?


 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©