על פיראטיות וקוד פתוח

ירידה מתונה בשיעור פיראטיות התוכנה ברחבי העולם, לאחר שנתיים של עליה בפיראטיות, מבשר הדו"ח השנתי של ארגון ה-BSA בנושא הפיראטיות, שהתפרסם החודש. על פי הדו"ח, שתיים מכל חמש תוכנות המותקנות בבתי עסק ברחבי העולם הן פיראטיות, כלומר גנובות.
פיראטיות התוכנה ברחבי העולם הסתכמה בשנת 2002 ב-39 אחוז בממוצע, ירידה של 10 אחוז בשנת 2002 לעומת 49 אחוז בשנת 1994, 40 אחוז ב-2001 ו-39 אחוז ב-2000. בשנת 1999 רשמה הפיראטיות שפל של כל הזמנים - 36 אחוז ואילו ב-2000 וב-2001 גדלה הפיראטיות. שיעור הפיראטיות בישראל הסתכם ב-36 אחוז ב-2002, לעומת 40 אחוז ב-2001, 41 אחוז ב-2000, 44 אחוז ב-1999 ו-78 אחוז ב-1994.
דו"ח פיראטיות התוכנה נערך זו השנה השמינית על ידי תאגיד הבינלאומי לתכנון ומחקר (IPR) עבור ה-BSA, ארגון בו חברים ענקי תוכנה כמו מיקרוסופט, אפל, קומפאק ואדובי, ומטרתו לספק תמונת מצב עכשווית על שיעור הפיראטיות בעולם וההפסד הכספי שנגרם בגלל התוכנות הגנובות.

תמונת מצב חלקית ומעוותת

למעשה, הדו"ח מספק תמונת מצב חלקית ומעוותת של מצב הפיראטיות העולמית. ישנם שלושה סוגים עיקריים של פיראטיות: זיוף תוכנות והפצתן בתקליטורים, הפצה לא חוקית של תוכנות באתרי אינטרנט ושימוש בתוכנות בבתי עסק ללא רישיון. עורכי המחקר מדדו פיראטיות רק על פי כמות התוכנות המסחריות שהותקנו בבתי עסק ללא רישיון.
על פי נתוני ה-BSA, רוב הפיראטיות במדינות המערב מתבצעת בחברות בינונית ובתאגידים, בהם מספר רשיונות התוכנה אינו תואם למספר ההתקנות של התוכנה. בניגוד למשתמשים ביתיים, חברות התוכנה מוכרות מוצרים לארגונים באמצעות רשיונות, הסכמים המאפשרים להם להתקין את התוכנה במספר מוגבל של מחשבים. במקרים רבים, משתמשי הקצה או מנהלי המערכת בארגונים מתקינים תוכנות במחשבים בהיקף העולה על המותר בהסכם, אם מתוך חוסר תשומת לב או רצון לחסוך כספים לארגון.
במלים אחרות, הדו"ח של ה-BSA, מתמקד בחלק קטן ולא מייצג של הבעייה: בתי עסק רבים שמכירים בחובתם לשלם אך לא תמיד עומדים בתנאי הרשיון המחמירים. כפי שמציגות הפרסומות המפחידות של ה-BSA בטלוויזיה, "הפיראטים" אינם שודדים תאבי תוכנות אלא בורגנים רכי לבב, שבסך הכל רוצים לחזור הביתה בשלום ונכשלו בפיראטיות בגלל עובד תאב נקם או מנהל מערכת רשלן.
שיעור הפיראטיות במגזר הפרטי הוא נעלם גדול, שלא נבדק על ידי ה-BSA. משתמשים ביתיים אחראיים להפצה המונית של תוכנות פיראטיות באמצעות האינטרנט וחברות התוכנה עומדות חסרות אונים מולם. שיעור הפיראטיות במגזר הפרטי הוא נעלם גדול, כאשר כל מספר בין 50 ל-98 אחוזים עשוי להיות נכון. במלים אחרות, גם אם יכריז ה-BSA כי שיעור הפיראטיות פחת לאפס, הבעייה לא תיפתר. יש לחפש את המטבע תחת פנס אחר, שבבסיסו חוקי קניין רוחני נוקשים מדי והיעדר תחרות.

הפיראטיות פוחתת, ההפסדים גדלים

על פי נתוני ה-BSA, למרות הירידה בשיעור הפיראטיות, הפסדי תעשיית התוכנה בכל העולם בגלל הפיראטיות גדלו ב-2002 והסתכמו בכ-13 מיליארד דולר, לעומת כ-11 מיליארד דולר ב-2001 וכ-12 מיליארד דולר ב-2000. נתונים אלו אינם משקפים את שיעור הפיראטיות בפועל.
כדי להסביר את נתוני ההפסד האסטרונומיים טוענות חברות התוכנה, שכל מי שמשתמש בעותק לא חוקי היה משלם עבורו מחיר מלא. הנחה זו מופרכת בעליל, אם בוחנים את שיעור הפיראטיות על פי איזורים שונים ומדינות בעולם. קו דמיוני עבה מפריד בין מדינות המערב, בהן הפיראטיות נמוכה באופן יחסי לבין העולם השלישי, מדינות אסיה, אפריקה, מזרח אירופה ודרום אמריקה, שאחראיות לעיקר הפיראטיות העולמית, על פי הדו"ח.
שיעור הפירטיות באסיה הסתכם ב-55 אחוז בשנת 2002, במזרח התיכון - 50 אחוז, באפריקה נמדדו 48 אחוז, בדרום אמריקה 55 אחוז, 71 אחוז במזרח אירופה, לעומת 24 אחוז בצפון אמריקה ו-35 אחוז במערב אירופה.
המדינות בהן שיעור הפיראטיות הוא הגדול ביותר הן סין (92 אחוז), אינדוניזיה (89 אחוז), ויאטנם (95 אחוז), רוסיה (89 אחוז), לעומת 24 אחוז בדנמרק, 26 אחוז בבריטניה, 25 אחוז בפינלנד, 23 אחוז בארה"ב ו-24 אחוז בניו זילנד. כותבי הדו"ח תולים נתונים אלה לעתים בשפל הכלכלי הכלל עולמי שגורם לחברות להתחמק מתשלום ובמקרים אחרים הם מייחסים אותם דווקא לצמיחה כלכלית (למשל, בסין), שמביאה לעלייה בשימוש בתוכנות בתעשיית ההיי טק המקומית. ספק רב אם אחד ההסברים או שניהם יחד נכונים.

הרעב קודם לפיראטיות

בניגוד לתמונה המצטיירת במערב, הפיראטיות במדינות המתפתחות לא נגרמת בגלל תאגידים וחברות גדולות, שיכולים לשלם עבור התוכנות אך לא עושים זאת מתוך בחירה או רשלנות. בתי עסק רבים במדינות אלה משתמשים בתוכנות גנובות כי אינם יכולים לממן את עלות התוכנה הגבוהה. בחלקן בעיית הפיראטיות היא שולית לעומת הצרות הרציניות יותר: רעב ומחלות.
זאת ועוד: מיקרוסופט נוהגת במוסר כפול במאבק בפיראטיות. סוד גלוי הוא, שההפצה הפיראטית של Dos ו-Windows סייעה במידה רבה לחברה לבסס את המונופול העולמי שלה בתחום מערכות ההפעלה. בזכות המונופול הזה הגיעה מיקרוסופט לשליטה בשוק דפדפני האינטרנט ובזכותו היא ממשיכה לגרוף רווחים עצומים ממכירת חבילת התוכנות Office.
חברות התוכנה הגבירו בשנתיים האחרונות את מאבקן בתופעת הפיראטיות ברחבי העולם. ארגון ה-BSA עורך פשיטות במדינות רבות בשיתוף עם המשטרה המקומית וארה"ב לוחצת על המדינות המתפתחות לאמץ חוקי קניין נוקשים יותר ולהחמיר את האכיפה. עם זאת, לא סביר להניח, כי רוב מעתיקי התוכנות במקומות אלה היו משלמים מאות דולרים עבור עותק חוקי של Windows או חבילת היישומים אופיס, גם אם האפשרות להעתיק היתה חסומה בפניהם.
מטרים ספורים ממשכני ההיי טק של בנגלור, הודו, יש תעלות ביוב פתוחות ובני אדם מזי רעב, שנמקים ממחלות שהודברו במערב. ביל גייטס תרם אמנם 100 מיליון דולר למאבק באיידס בהודו, וחברות ה-BSA תורמות מחשבים לבתי ספר מקומיים, אך ספק אם יסייעו למדינות העולם השלישי להחזיר את חובן למערב ולשקם את כלכלתן.

אל תתנו להם דגים

בזכות הפעולה המתמשכת נגד הפיראטיות, היקף התופעה ב-2002 נמוך ב-10 אחוז לעומת 1994. לנוכח הירידה הקטנה באיזורים האחראים על רוב ההפצה הפיראטית בעולם, קשה להניח כי חברות התוכנה הגדולות מאמינות כי המדיניות הנוכחית תוביל לצמצום התופעה לממדים סבירים.
ההגיון הבריא גורס, כי אילו חברות התוכנה הגדולות ובראשן מיקרוסופט דואגות באמת ובתמים לאכיפת החוק במדינות המתפתחות, הן היו מציעות להן להשתמש במערכת ההפעלה החופשית לינוקס ובחבילת היישומים "אופן אופיס" ומסתפקות בהכנסות מתמיכה טכנית ושירותים נוספים.
כאשר ביל גייטס, שהתוצר המקומי הגולמי של חברתו שווה ערך לזו שמייצרת מדינה קטנה, ממהר לעלות על מטוסו לפגישת שכנוע עם כל ראש מדינה המהרהר באפשרות לאמץ את לינוקס ולהעניק לו תרומות בסך מאות מיליוני דולרים, האינטרס המסחרי של "מיקסום הרווח" עומד לנגד עיניו ולא רווחת העם או הקידמה הטכנולוגית שלו.
לכן, על אזרחי מדינות אלה לתהות אם מה שטוב למיקרוסופט טוב בהכרח גם עבורם. בפארפראזה על מימרת החכות, למדינות העולם השלישי לא דרושים מחשבים או תרומות של תוכנות אלא תעסוקה רבה יותר למפתחים המקומיים, צמיחה של תעשיית התוכנה המקומית ומניעת בריחת מטבע אל מחוץ למדינה.
במקרה של הודו, בה שיעור הפיראטיות ב-2002 עמד על 70 אחוז, בדיוק כמו ב-2001, ניסיונות "השכנוע" של גייטס לא כל כך עבדו. נשיא המדינה, עבדול קלם, אמר לאחרונה כי תוכנות קוד פתוח מספקות למדינות מתפתחות את הסיכוי הטוב ביותר לעבור מודרניזציה.
"למרבה הצער, הודו ממשיכה להאמין בפתרונות קניינים", אמר קלם, "...למען רווחת מיליארד ההודים, יש צורך בנוכחות מקיפה של תוכנות הקוד הפתוח במדינה". בהמשך לדברי קלם אפשר לטעון: הפתרון האמיתי לפיראטיות הן תוכנות קוד פתוח, שיספקו פתרון אמיתי להמונים שידם אינה משגת. אל תתנו להם דגים, תנו להם קוד פתוח.