אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

דוד מקלברג

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


למה מתקפת ריאליטי זה רע? כיצד הופך חסכון במים למסע הפחדה? מדוע מדיניות חוץ בישראל היא בגדר אשליה? ד"ר מקלברג בראיון נשכני במיוחד 

 

מהו תחום המחקר המרכזי שלך?

 

אני איש תקשורת ומדע המדינה שעוסק במחקר השוואתי בינלאומי, הבוחן את השפעות אמצעי התקשורת ותקשורת ההמונים על שינויים בזירה הבינלאומית. זהו תחום מחקר חדש יחסית שנמצא עדיין בחיתוליו. תחומי המחקר שלי בוחנים את השפעת התקשורת בשתי רמות: הראשונה הינה הרמה הישירה - העוסקת בהשפעת התקשורת על תהליכים בינלאומיים כגון קבלת החלטות, דיפלומטיה ומשא ומתן. השנייה הינה הרמה העקיפה - העוסקת בהשפעות תרבותיות-חברתיות-פוליטיות של התקשורת באמצעות תהליך הגלובליזציה.

 

המחקר המקיף האחרון שלי, אשר נתמך על ידי קרן המדע הישראלית (ISF), בוחן את השפעת התקשורת על התפתחות משטר איכות הסביבה הבינלאומי. מסיבות שונות, מירב המחקר האקדמי עוסק בתהליכים משבריים. אני מעדיף לעסוק בתהליכים אשר יוצרים שיתוף פעולה והבנה. לכן בחרתי להתמקד בנושא כמו איכות הסביבה. זהו נושא חוצה גבולות, אשר רק שיתוף פעולה בינלאומי יכול לקדמו.

 

כמובן שבתור ישראלי אינני יכול להתעלם מהמקרה שלנו. נושא איכות הסביבה הישראלי הינו משני בתרבות ובפוליטיקה הישראלית. בניגוד לשמירה על הטבע, שתמיד היתה מרכזית בתרבות הפוליטית הישראלית, הרי שנושא איכות הסביבה עומד בסתירה כמעט מוחלטת לאתוס הציוני.

 

בישראל, איכות הסביבה הינה משנית לצרכי ביטחון, קליטת עליה וצרכים אחרים של המדינה המתפתחת. יחד עם זאת, בשני העשורים האחרונים ניתן לזהות מודעות חברתית גוברת לנושא. מודעות זו באה לידי ביטוי בהקמת קבוצות אזרחיות אשר מנסות לקדם את איכות הסביבה, בכניסתם של נושאים ירוקים למצעים של רוב המפלגות, ובהקמת המשרד להגנת הסביבה ב-1989. הממשלה אינה מעוניינת לטפל בנושא (תקציב המשרד להגנת הסביבה הינו מהנמוכים בתקציבי הממשלה) ומערכת החינוך ממעטת לעסוק בו.

 

המחקר שלי מראה באופן ברור שהמודעות והפעילות הסביבתית נובעות במידה רבה ממסרים ירוקים, חוצי גבולות, אשר חודרים לתרבות ולמערכת הפוליטית הישראלית.

 

כיצד הגעת לעסוק בתחום זה ומה הניע אותך לכך?

 

גדלתי כבן הצעיר במשפחה בת חמש נפשות, בעלת מודעות פוליטית גבוהה. שיחות יום שישי התגלגלו לעיתים קרובות לוויכוחים פוליטיים סוערים. כאשר התבגרתי, התחלתי לפתח מודעות פוליטית משל עצמי, אשר נבעה מהחינוך שקיבלתי בבית לצדק אוניברסלי ושוויון חברתי.

 

נושא היחסים הבינלאומיים ריתק אותי מראשית לימודיי, במיוחד כאשר נכנסתי למסלול האקדמי וגיליתי זוויות ראיה חדשות שלא נחשפתי אליהן במערכת החינוך היסודית והעל-יסודית. עושר הידע וההזדמנות להעשיר את ידיעותיי קסמו לי.

 

במהלך הלימודים גיליתי, שבחינת השפעות התקשורת על היחסים הבינלאומיים חסרה מאוד בתחום המחקרי. מנגד, כאשר בחנתי את התייחסות הפוליטיקאים להשפעת התקשורת על מעשיהם, מצאתי שרובם ככולם בטוחים כי התקשורת משפיעה על כל צעד והחלטה אותם הם לוקחים. ריתק אותי הרעיון לשלב בין שתי גישות מחקריות אשר ממעטות להתייחס זו לזו.

 

מרתק אותי לחקור כיצד מתפקדת התקשורת כמרכיב מרכזי בתהליכים פוליטיים, מקומיים ובינלאומיים, כיצד היא מהווה מרכיב מרכזי בחיינו. מה שלא מופיע בה - בעצם לא נעשה. לכן פוליטיקאים משקיעים מאמצים רבים בדרך בה התקשורת תציג אותם, לעיתים יותר מאשר במעשים עצמם.

 

רבות מדובר על ירידת רמת התכנים בתקשורת. אותי מעניינת התופעה בהיבטים החברתיים-פוליטיים. העולם התקשורתי הרב-ערוצי יוצר מצב חדש בו קשה למדינה להעביר מסרים לאזרחיה. בעבר כולנו היינו מרותקים לחיים יבין בתשע בערב, שכן זה היה הערוץ היחיד אותו קלטנו (אלא אם העדפנו לראות תוכניות עמוסות 'שלג' ממדינות שכנות). כיום רבים אינם חשופים יותר למידע זה ומעדיפים במקומו ערוצי ספורט, מוסיקה או קומדיה.

 

אותי מרתקת השאלה - כיצד תצליח הדמוקרטיה המודרנית לשרוד, בעולם בו מרבית הציבור אינו חשוף למידע לו הוא זקוק בקבלת החלטות הקשורות בחייו?

 

שאלת תם – כולם מדברים על השיח הפוליטי, גבולותיו והשפעותיו. כיצד בעצם מגדירים את המושג "פוליטיקה"?

 

הכל פוליטי! אין שום מפגש בין שני אנשים שאינו פוליטי.

 

למושג "פוליטיקה" יש הגדרות רבות, אולם אני דוגל בהגדרה הפשוטה ביותר: פוליטיקה היא מאבק על אמצעים חסרים. לכן כמעט כל דבר הוא פוליטי: בתוך המשפחה יש פוליטיקה, כי משאב ההכנסה הוא מוגבל. אם שני ילדים במשפחה רוצים לקבל מתנות, וההכנסה היא מוגבלת, הרי נוצר ביניהם מאבק פוליטי. בוועד הבית יש פוליטיקה - האם להחליף את דלת הכניסה או לשפץ את הגינה? האוויר, לאורך ההיסטוריה, לא היה פוליטי שכן הוא היה נקי ובלתי מוגבל לכולם. אולם ברגע שהחלו לזהם לנו את האוויר, הוא הפך למשאב מוגבל ולכן פוליטי.

 

גם השיח הפוליטי עצמו מצוי במאבק פוליטי, שכן משאב הזמן והמקום בתקשורת הינו מוגבל. לכן מתקיים מאבק פוליטי על גבולות השיח, או במילים אחרות, על מה יכולה חברה נתונה לדבר ועל מה לא. מה הציבור יודע ומה לא. זהו בעיניי המאבק הפוליטי החריף והחשוב ביותר. גבולות המחשבה שלנו נקבעים על ידי השפה בה אנו משתמשים. כאשר מגבילים את גבולות השיח, מצמצמים לפרט את יכולת המחשבה שלו. כאשר מטמטמים אותנו בתוכניות ריאליטי, קשה לנו לחשוב על החברה בה אנו חיים.

 

מדינת ישראל היא דוגמא לדמוקרטיה בה, לכאורה, אין הגבלה על החשיבה. אולם כבר מגיל צעיר מחנכים את הציבור לחשוב בדרך צרה אחת - החל מלימודי ההיסטוריה בבית הספר, וכלה בהשתלטות המערכת הפוליטית ואליטה מצומצמת על אמצעי התקשורת.

 

נקודת ההשקפה הצרה שבה מחונך הציבור הישראלי, אינה מאפשרת לו לחשוב באופן עצמאי. השיח מחולק לשחור ולבן: אלו "שתומכים בישראל" מול "אנטישמים". אין כל הסתכלות על אינטרסים בינלאומיים וגלובליים של "שחקנים" אחרים בזירה הפוליטית. כאשר נציג מדינה באו"ם "מעז" להרים את ידו כנגד ישראל, הוא מתויג מיד כ"אנטישמי". אין דיון בשאלה מהם האינטרסים הלאומיים אשר הובילו את אותו נציג להצביע בדרך זו. מסיבה זו גם הציבור הישראלי, ברובו, מחלק את העולם לשחור ולבן: אלו ש"בעדנו" ואלו ששונאים אותנו.

 

שיח זה אינו מגביל את עצמו לזירה הבינלאומית. חברה שחושבת בשחור ולבן, עושה זאת גם ביחסים הפנימיים שלה.

 

בעניין איכות הסביבה – מה דעתך על הקמפיין המסיבי שאנו חווים בתקשורת בנושא "ישראל מתייבשת"?

 

מבחינה תקשורתית, הקמפיין הוא אחד הטובים שראיתי בשנים האחרונות. מחקרים מראים לנו כי המסר המשפיע ביותר הינו המסר החזותי, ואכן שילובו במסר המילולי נעשה בצורה גרפית ברורה וחד משמעית. הבעיה שלי עם הקמפיין אינה תקשורתית אלא מהותית-תוכנית. זוהי דוגמא נפלאה למסע הפחדה של הציבור.

 

יש כאן הטלת אחריות על האזרחים במקרה ברור שבו המדינה לא מתפקדת. לאורך שנים מדובר על מצוקת המים של ישראל. מזה עשורים ברור לכולם כי במדינה מדברית, בה מקורות המים מתמעטים והאוכלוסייה גדלה, יש לדאוג למקורות מים אלטרנטיבים.

 

ליוינו אינספור דיונים והחלטות ממשלה. החל מהתפלת מי ים וכלה בייבוא מכליות מים מתורכיה. כבר בשנת 2002 קבעה ועדת חקירה פרלמנטרית כי "אם מצב מדיניות המים בישראל היה נקבע על בסיס מספר החלטות הממשלה שהתקבלו בנושא, הרי שהמצב מצויין". אולם ממשלות ישראל אינן מתעניינות במצב המים. במקום זאת ניתן להוציא כסף רב על תשדירים אשר יפחידו את הציבור.

 

אולי כדאי להפחיד פחות את הציבור ולגייס את הכסף על מנת להתפיל מים או לאגור מי שיטפונות. הממשלה בחרה בדרך הקלה: לא לעשות כלום ושהציבור ישלם. שלום חנוך כבר כתב על זה שיר לפני הרבה שנים, ובינתיים אנחנו ממשיכים לשלם. 

 

הנקודה השנייה שמטרידה אותי נוגעת בשימוש בילדים על מנת להעצים את הפניקה הציבורית. הקמפיין הקודם בו נעשה שימוש בילדים על מנת לשנות התנהגות ציבורית, היה קמפיין הגנת פרחי הבר. אולם הקמפיין הנוכחי עושה שימוש בילדים על מנת להפחיד. מה אמור ילד לחשוב כאשר הוא רואה דמויות בטלוויזיה מתפוררות בשל חוסר מים?! כחלק ממסע זה, אנו מוצפים כתבות תקשורתיות המשבחות ילדים החוזרים מהגן ומבית הספר ומשליטים בבית טרור של חיסכון במים. חינוך לשמירת טבע ואיכות סביבה הינו חיובי, אולם מסע הפחדה של ילדים אינו הדרך לפעול.

צילום: רויטרס

 

גלובליזציה, מכלול של תהליכים כלכליים, תרבותיים, חברתיים, פוליטיים ואף דתיים, המתחוללים כיום ברחבי העולם והופכים אותו ל"כפר גלובלי"...

לערך המלא


מהו הגורם המרכזי המשפיע על תדמיתה השלילית של ישראל בתקשורת העולמית? האם זו תקשורת עוינת, מערך הסברה לקוי, או שמא המציאות הישראלית עצמה?

 

קשה להגדיר גורם מרכזי אחד, כיוון שמדובר בשילוב של מספר גורמים. אני לא מכיר את המושג "התקשורת". לא קיימת מועצת שבט עליונה של אמצעי התקשורת העולמיים שמתכנסים יחד כדי להחליט כיצד ניתן להזיק לישראל. התקשורת העולמית מורכבת מאינסוף בעלים, עורכים וכתבים, אשר לכל אחד מהם נקודת השקפה. כתב טוב הוא זה היודע להשאיר את עמדתו הפרטית בצד ולהציג את העובדות. אולם הצגת עובדות במדיום צר כגון אמצעי התקשורת, הוא בעייתי. לכן יש לדבר על ערוצים אשר עושים עבודתם נאמנה, וכאלו שלא.

 

ערוץ ה-BBC, המושמץ רבות בישראל, הוא ערוץ תקשורת הנוהג לזמן בכל שנה קבוצה של אקדמאים ישראלים, על מנת ללמוד מהם היכן הוא טועה באופן הייצוג של ישראל. זו דוגמא לערוץ אשר מנסה להשתפר ולהציג את המציאות בצורה אובייקטיבית. לא תמיד הוא מצליח, אבל לפחות הוא מציג ניסיון כן לעשות זאת.

 

לכן יש לדבר על גורמים נוספים. הראשון שבהם הוא המצב האובייקטיבי. אמצעי התקשורת, ויותר מכך הציבור הרחב, יטו תמיד לצדד בעמדת החלש. אין מה לעשות, תמונה שבה עומד נער מול טנק, תחזק תמיד את הצד של הנער ולא של הטנק. לא משנה כמה הטנק צודק. צריך רק להיזכר בדעת הקהל הישראלית בנוגע לסוגיות בעולם, כדי להסכים כי אנחנו לא שונים. אנחנו רק הרבה יותר רגישים למה שקשור ישירות בנו.

 

נקודה נוספת קשורה בדבריו של הנרי קיסינג'ר, שאמר כי לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. הפרשנות שלי לכך היא, שראשי המדינה שלנו אינם מתאימים את המסרים שלהם לזירה הבינלאומית. התקשורת הגלובלית המיידית יוצרת מצב בו כל מסר שנאמר במקום אחד בעולם, מגיע מיידית לכל נקודה אחרת על פני הגלובוס. לכן על המדינאי להחליט מהו המסר החשוב לו ביותר.

 

ראשי המדינה לדורותיהם עשו החלטה חד משמעית. עבורם, מרכז המפלגה חשוב יותר מאשר הסברה בינלאומית. לכן הם ממנים מסבירים, לא על פי כישוריהם, אלא על פי השתייכותם הפוליטית. בכך הם פוגעים בתפקיד המרכזי של משרד החוץ. גם כאשר הם נושאים נאומים בעולם, הם אינם מכוונים אותם למאזיניהם. המנהיגים שלנו מדברים במונחים ישראליים, שמותאמים לקהל הבוחרים בארץ. מה שחשוב להם הן מערכת הבחירות הבאה ולא תדמיתה של המדינה בזירה הבינלאומית.

 

כמובן שבסופו של דבר אין שום הסברה שיכולה להתעלות מעל מדיניות רעה, אבל זה כבר סיפור אחר.

 

רבות מדובר על השתלטות תוכניות הריאליטי על חיינו. עד כמה משפיעות תוכניות אלו על החברה הישראלית?

 

תוכניות הריאליטי נוצרו על מנת לספק בידור. לכן אין כל רע בז'אנר הריאליטי כשלעצמו. הבעיה מתחילה כאשר הריאליטי חודר לחיינו, וכמו בכל דבר, זוהי שאלה של מינון. כאשר הריאליטי הוא הדבר היחיד שניתן לצפות בו בטלוויזיה, הרי שהחברה נמצאת בבעיה.

 

המסר של תוכניות הריאליטי הוא שהכל כשיר כדי להשיג את המטרה. זה כולל לשקר, לתחמן ולבגוד בכל מה שאנחנו מאמינים בו. לא מזמן, צפיתי בבת של חבר שלי משחקת עם חברותיה ב"כוכב נולד". הילדות המתינו עד שהכוכב התורן יסיים לשיר ואז החל המשחק האמיתי. "ועדת השופטים" קטלה את הזמר עד דק. זה המסר של התוכנית. לא חשוב הכישרון. מה שחשוב זה לספק את הצורך הבסיסי של קטילת האחר. וזה מה שסיפק לילדות את ההנאה. אני לא חושב שזה המסר המרכזי שאותו אנו רוצים להנחיל לחברה.

 

הבעיה השנייה הינה תרבות הסלבריטאים. אני מעריך אנשים מוכשרים ונהנה לצפות בהם או להאזין להם. יחד עם זאת, אני מאמין שכל אדם צריך לעסוק בצורה מקצועית במה שהוא מבין או מוכשר בו. אין לי כל צורך לשמוע את דעותיו החברתיות של זמר, כמו שאין לי צורך לשמוע את דעותיו הפוליטיות של רקדן. תאמינו לי, הם ממש לא ירצו לשמוע אותי שר, או לצפות בי רוקד.

 

הבעיה היא שתרבות הסלבריטאים משפיעה על הציבוריות הישראלית. אין להם מה לומר לנו, אבל הם מתבטאים בכל נושא. אני קורא בזאת להחזיר את הסלבריטאים למשבצת המתאימה להם: בידור. בזה הם טובים. אם אתם רוצים דיון פוליטי-חברתי תזמינו אנשים שמבינים בזה.

 

"רעיון מורכב בשפה פשוטה" – ד"ר מקלברג מציג נקודה למחשבה:

 

הסוציולוג, הפילוסוף וחוקר התרבות הגרמני, יורגן האברמאס, מתייחס אל המרחב הציבורי כאל מרחב בו מתרחש מפגש ושיח בין אנשים פרטיים, שתכליתו היא החלפת דעות ביקורתיות וגיבוש "דעת קהל" על המתרחש בממשל. במילים פשוטות, המרחב הציבורי הינו זירה שאינה נשלטת על ידי הממשל. זה המקום בו אזרחים יכולים להביע את דעתם באופן חופשי, ללא מורא השלטונות. המרחב הציבורי מאפשר לאזרחים להיות פעילים בחיי המדינה. ביטוי חופשי של דעות משפיע על קבלת ההחלטות של המנהיגות ועשוי להוביל גם לפעילות ציבורית – דוגמת הפגנות, הקמת קבוצות אינטרס, כתיבה לעיתונים וכדומה.

 

מסיבה זו המרחב הציבורי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה. ללא חופש ביטוי והחלפת דעות, אין הציבור יכול לקבוע את עמדתו בנושאים שעל סדר היום. ללא מרחב זה אנו מקבלים דעות המוכתבות מלמעלה. אמצעי התקשורת הינם זירה מרכזית למרחב הציבורי. התקשורת יכולה לאפשר למגוון דעות להישמע באופן חופשי ולהגיע לציבור רחב בו-זמנית. באמצעות תוכניות אירוח, כתיבה לעיתונים ואפילו מוסיקה פוליטית, הציבור יכול להשמיע את עמדתו ולהשפיע על התהליך הדמוקרטי.

 

יחד עם זאת, מדינת ישראל נכשלת בפיתוח המרחב הציבורי שלה. יותר מכך, הציבור נכשל בפיתוח מרחב זה. החלטות מרכזיות בציבוריות הישראלית מתקבלות ללא כל דיון ציבורי. התקשורת הישראלית נוטה להתגייס בנושאים מרכזיים לצידה של הממשלה. במקום להעלות סוגיות לדיון, להשמיע את כל מגוון הדעות ובכך לאפשר לציבור לעצב את עמדתו, התקשורת הישראלית נוטה להסתתר מאחורי מושג "טובת המדינה".

 

בכך נפגמים השיח הציבורי והדמוקרטיה הישראלית. אנו מקבלים את דעות הממשלה ואין לנו את היכולת לבקר אותן. התקשורת אמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה ולא כלב השמירה של הממשלה. טובת המדינה הינה שיח ציבורי מקיף ומעמיק. גם אם מועלים בו נושאים שאינם מוכתבים מלמעלה.

 

אני רוצה לשמוע דיון חופשי על גבולות המדינה. דיון על הגזענות שבתוכנו. האם מדינת ישראל צריכה להיות קפיטליסטית או סוציאליסטית? גם אם אזרח אחד מציין את יום העצמאות והאזרח השני את יום הנכבה. לא ניתן להסתיר את עמדות האזרחים. דיון פתוח בעמדות אלו יהפוך את מדינת ישראל למדינה בריאה יותר, דמוקרטית יותר. אני רוצה לחיות במדינה בה לאזרחים, אשר שולחים את נציגיהם לייצג אותם, יש אמירה והשפעה. לא במדינה בה מכתיבים לנו את דעותינו.

 

לסיום, ציטוט חביב עלייך:

 

"הבחנתי נוכח המהומה והסבל כי בעוד כל הקברים מופנים, על פי המסורת המוסלמית, כלפי מכה, כל צלחות הלוויין מופנות כלפני מורדוק [איל תקשורת]. תמהתי אילו מן העובדות הללו היא בעלת השפעה רבה יותר על חיי האנשים אשר מסביבם משתוללת המלחמה. התשובה היתה כי מורדוק משפיע על חייהם יותר מאשר מכה. ראיתי את השפעת הגלובליזציה".

 

פאדי אשדאון, לשעבר יו"ר המפלגה הליברל-דמוקרטית בבריטניה, מתאר ביקור שערך בכפר באלבניה בעת המלחמה בחבל קוסובו. (1998)
 

שאלת מחקר
צילום: סרג' ליטבק

יליד 1966. נולדתי וגדלתי בגבעתיים. בוגר תואר ראשון במזרחנות ובמדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. גם את לימודי התואר השני במדע המדינה, במסלול תקשורת פוליטית, סיימתי באוניברסיטת תל אביב. את לימודי הדוקטורט סיימתי בשנת 2002 באוניברסיטת סאסקס שבברייטון, אנגליה.

 

החל מהשנה האקדמית הקרובה, אהיה חבר בסגל האקדמי במסלול לתקשורת במכללת שנקר. כמו כן אני מרצה לתואר שני בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, חבר בוועד המנהל של האגודה הישראלית למדע המדינה ועורך ראשי (עם ד"ר הני זובידה) של הוצאת הספרים של האגודה הישראלית למדע המדינה.

שאלת מחקר, אנציקלופדיה ynet


רוצים להגיב? מעוניינים לשאול את החוקר שאלה?


עורכת המדור: גלית רויכמן
אנציקלופדיה ynet

  עוד שאלות מחקר

ד"ר מיכאל רביב – מה בין חקלאות אורגנית לדת?

ד"ר הני זוביידה – מה בין חמישה אשכנזים וחמסה?

ד"ר מוטי רגב – מעבדת מחקר מוזיקלית

ד"ר לילך לב ארי – על החלום האמריקאי ושברו

ד"ר דוד גורביץ' – מה משותף לאיקיאה ולריאליטי?

ד"ר אהוד גזית – למה כדאי לחשוב קטן?

ד"ר דוד פסיג – כיצד קוראים עתידות?

ד"ר קרן איל – איך הטלוויזיה משפיעה על קהלה?

ד"ר ענת פלדמן – הבו כוח לנשים! המהפכה בש"ס

פרופ' תמר סוברן – מה הקשר בין סלנג לשירה?

ד"ר דליה גבריאלי נורי - מה משותף לכירורגיה, כדורגל ומסחר במניות?

פרופ' דפנה ברק ארז - למה חבל שאין לנו חוקה?

ד"ר יוסי לשם - מה בין מטוסים וציפורים נודדות?

ד"ר דורון לוריא - היד הנעלמה שמעניקה חיי נצח לאמנות

ד"ר אורית טאובמן - כיצד מתמודדים עם הפחד מן המוות?

ד"ר רונית קמפף - על משחקי מחשב ושלום איזורי

ד"ר רונית שריד - סיור בעולם הנגיפים

ד"ר אמנון פרידברג - על הקשר בין זבובים לחקירת רצח

ד"ר דרור פיקסלר - כיצד רואים את הנסתר?

ד"ר אלי עסיס - לשם מה כתבו את התנ"ך?

ד"ר סמדר נאוז - בן כמה היקום?

ד"ר קרן שלו - היכן יעדיף גנב ממוצע לפשוע?

ד"ר רוני פוטסמן - איך ייראה שדה הקרב העתידי?

ד"ר ניר כרמי - באיזה מים משתמשים להשקיית פרדסים?

ד"ר דן שיפטן - איך ייראה המזה"ת ב-2060?

ד"ר ארז סיניבר - מי מרוויח יותר - בוגרי מכללה או בוגרי אוניברסיטה?

פרופ' צבי זוהר - האם אדם מסורתי "חלש" יותר באמונתו מאדם דתי?

פרופ' חגי נצר - איך אפשר לקבל תצלום של יציאת מצרים?

ד"ר יצחק קראוס - האם קמפיין שיווקי יכול לזרז את בוא המשיח?

פרופ' איתן אגמון - האם כל מוסיקאי מחונן הוא בהכרח גאון מתמטי?

ד"ר דרור מינץ - כמה חיידקים נמצאים בגוף האדם?

פרופ' מרים פאוסט - איזה אזור במוח אחראי להבנת בדיחות?

ד"ר טל פבל - האם אנו עומדים בפתחה של מלחמה מקוונת?

ד"ר אורנה כהן - חוקרת בתחום המשפחה

פרופ' רמית מר - מה הקשר בין מתמטיקה לפעולת מערכת החיסון?

פרופ' אברהם קציר - כיצד יכולה קרן לייזר להגן על מטוסים מהתבייתות טילים?

ד"ר רוני שטרקשל - איך השפיע האינטרנט על מנהגי החיזור של בני נוער?

פרופ' שמואל שפירא - מהי רפואת טרור?

ד"ר ליאת איילון - באיזו מדינה הכי כדאי להזדקן?

ד"ר יוסי לשם - מה בין מטוסי חיל האוויר וציפורים נודדות?

ד"ר יובל גרעיני - מזמין אתכם לעולמה הקסום של הביופיסיקה

פרופ' עמוס פרומקין - עוסק בחקר חללים תת-קרקעיים

פרופ' בלהה פישר - מה בין עיצוב אופנה לפיתוח תרופות?

פרופ' משה קוה - מה הוא מקומו של האי סדר ביקום?

פרופ' שרית קראוס - הצצה לעולם המחר של מדעי המחשב

פרופ' נוגה אלון - למה אין בעולם מתמטיקה מכוערת?

פרופ' מינה טייכר - חולמת למצוא הוכחה מתמטית לכך שהמוח עובד בסינכרוניזציה

פרופ' עודד אגם - איך מתקיים מחקר של פיסיקאי תיאורטי?

פרופ' מיכאל זיניגרד - כיצד מייצרים בעצם חומר חדש?

ד"ר עופר גולן - האם אוטיזם הוא עניין תורשתי?

פרופ' אהרון מאיר - כיצד נראה דור העתיד של הארכיאולוגיה?

פרופ' מרים שליזנגר - מהי השפה האוניברסלית של ימינו?

פרופ' שרה יפת - מהו תפקידו של הטקסט המקראי בימינו?

פרופ' פרד טאובר - מספק חלון הצצה למוח האנושי

יעקב שרביט - איך נראים חיי המעבדה של חוקר תת ימי?

פרופ' בנימין זאב קדר - היסטוריון השוואתי

פרופ' מוטי גולני - עוסק בהיסטוריה צבאית, מדינית ותרבותית של ארץ ישראל

פרופ' עמיהוד גלעד - כיצד נולדת פילוסופיה חדשה?

ד"ר צביקה גרינהוט - מה בין עבודות מע"צ בסיבוב מוצא לבין יישוב מתקופת הברזל?

ד"ר יזהר ברגד - חושף סודות מהמעבדה הנוירופיסיולוגית

פרופ' מיכה לשם - מדוע חולדות ובני אדם אוהבים מלח?

פרופ' ציון פחימה - מה בין חיטה, יצר הנדודים הטבוע באדם ותירבות צמחים?

פרופ' אהוד שפניר - מה ניתן להסיק מהתנהגות החיות המסוכנות לאדם?

פרופ' אדי ברקאי - כיצד פועל זיכרון ארוך הטווח של האדם

ד"ר חיננית קולטאי - כיצד יכולה פטרייה אחת לשנות עולם?

ד"ר ירון שב-טל - כמה מדענים דרושים למציאת תרופה לסרטן?

ד"ר ינאי עופרן - כיצד מתעצב כתב יד?

פרופ' איתן פרידמן - מה הקשר בין מוצא עדתי, גנטיקה ומחלת הסרטן?

ד"ר אורן הרמן - מה הקשר בין עקיצות דבורים לבין זקנות שמנסות לחצות את הכביש?

פרופ' תמי רונן רוזנבאום - מה יותר טבעי לנפש האדם - חשיבה חיובית או שלילית?

פרופ' איל בנבנישתי - אלו שיניים יש למערכת המשפט הבינלאומית?

ד"ר דוד מקלברג - למה מתקפת ריאליטי זה רע?


 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©