דווקא בתרבות היררכית, המעמד העליון זקוק לתחתון. וכשהעם צריך שמשה ידבר אליו מן ההר - כי קולו של האלוהים מפחיד אותם
מרים שרה בקול צלול שהיה מקובל בפני אלוהים ואדם. אבל בהמשך היא נעלמת כמעט לגמרי, אף שלפי המסורת היה לה חלק בהנהגת
אחרי עשר מכות כואבות, העם המצרי הוא מעריץ של משה - האיש שהביא עליהם את ההרס והחורבן. תסמונת הסגידה לעריץ מלווה כמעט
יוכבד יולדת את משה ומצפינה אותו בבית, חרף גזירות פרעה. ציפורה לא מהססת למול את בנו של משה, בהתרחשות מסתורית במלון.
זעקות הסבל של בני ישראל עולות לבית דין של מעלה לאט. למרבה צער, כשמדובר בזעקות דל - גם בבית דין של מטה לא תמיד
לגברים יש תכונות אופי, אבל אופיה של האשה מוגדר על-ידי המגדר. ראינו את זה אצל דרדסית ושלגיה, אך בראש ובראשונה בפרשה
מצד אחד "על הניסים ועל הפורקן ועל התשועות שעשית לאבותינו", ומצד שני "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים" - איפה
דינה בת יעקב (היא ד') יוצאת לרחוב, נאנסת על-ידי "נשיא הארץ" - וכולם מעדיפים להשתיקה. זהו ההיגיון שמאחורי הדרת נשים:
רחל מבקשת מיעקב בנים - אבל הוא משיב בגסות רוח "התחת אלוהים אני?!". בנו ישתמש באותו משפט - אבל בצורה לגמרי אחרת -
רבקה מוכנה לקחת אחריות על מעשיה, אבל ב"אדי" - העמותה לקידום תרומת איברים בישראל - לא. כשחנויות בגדים או עיריית
שרה ורבקה היו יפות במיוחד - אבל אבותינו לא טרחו להצניע אותן. אם כך, למה ב"אדי" עמלו והסירו את הנשים מהפרסומת? רוחמה
בכל פעם חוזר הכעס שלי על שרה שהייתה עיוורת מכדי לראות את אברהם לוקח את בנה לעקידה. האם אפשר בכל זאת לדון אותה לכף
פרשה ברגע: יתרו
לכתבה המלאה...