תנועה מגונה

זהירות. "ישראל אחרת", מכוערת שבעתיים מזו הקיימת (יש דבר כזה), מתדפקת על מפתן השלטון. מי שחולף בחוצות הערים בימים אלה פוגש בקמפיין חוצות אגרסיבי, המבקש לגחך את שרי הממשלה וקורא ל"ממשלה בלי פוליטיקאים". מאחורי שלטי החוצות ומסע הכזב הבזוי שמרוח עליהם, עומדת תנועת "ישראל אחרת". בסוף השבוע תקיים התנועה המגונה הזו כנס לקראת הקמת מפלגה. במרכזו יינשאו נאומים של ברוני כספים, בדרנים וחצוצרנים.
ומיהם המשיחים החדשים ונושאי הבשורה התורנים שמבקשים להמליך את עצמם עלינו? ראש השב"כ לשעבר ומנכ"ל "סלקום" יעקב פרי, איל ההון יוסי מימן ועוד דמויות עתירות ממון. מסתבר שכבר לא די לאנשי ההון בהשפעתם המופלגת על השלטון, עתה הם מבקשים את השלטון עצמו. זוהי ברלוסקוניזציה מוחלטת של הפוליטיקה הישראלית.
אם עד כה בחשה הקהילייה העסקית בפוליטיקה, בהיחבא ובעקיפין, בעיקר באמצעות כספה, סרסוריה ושתדלניה. עכשיו יוצאים המיליונרים מהכספת ומסתובבים חופשי, עם ארנקים שלופים. המדינה זה הם, אלא מי.
מקורה של תנועת "ישראל אחרת" בתנועת "התעוררות". זו החלה כתנועת צעירים צפונבונית גדושת אמביציה, שביקשה להלביש את החרדים במדים. אנשי "התעוררות" הניחו לחרדים והמשיכו הלאה. הם הפכו בשנה האחרונה לנערי הליווי ונושאי הכלים של כת המיליונרים. זו אכן ישראל אחרת, אחרת לגמרי: עשירה, שבעה, לבנה, כיתתית ולא מבינה את נפשה המסוכסכת של החברה הישראלית כלל.

זהירות, סחורה מפתה

נורא קל לרכב על גלי הייאוש ותחושת חוסר התוחלת שפשו כאן. מי שיש לו כסף בלתי מוגבל יכול לקנות אמצעי מדיה, לרתום פרסומאים שרלטנים וחצופים ולעשות מניפולציות. מה יותר קל מלהמאיס את המערכת הפוליטית על ציבור תשוש נפש ומוכה ייאוש. התנועה לשינוי המימשל עשתה זאת כבר לפני יותר מעשור, והתוצאה הייתה הפוכה מההבטחות: כאוס, הגברת חוסר היציבות, אטומיזציה של המערכת הפוליטית ולבסוף נסיגה מהשיטה שאותה ביקשה התנועה להנחיל. "ישראל אחרת" רוכבת בדיוק על אותם גלים עכורים, שוב עם הרבה כסף, סיסמאות כזב וסחורה הבלותית.
הנה אפוא לפנינו אנשי עסקים מזהירים וכריזמטים, שאינם נגועים בפוליטיקה. קדחת. הם שקועים עד צוואר כבר שנים בפוליטיקה. את הונם צברו והגדילו בזכות קשרים, הקשרים, חיבורים וסימביוזה הדוקה עם הפוליטיקה. כאן, שם ובכל מקום שבו גרפו הרבה כסף.
איש מהדמויות "החדשות" שיגיחו איננו "לוח חלק" ופג פוליטי. כולם אולטרא פוליטיקאים.
העשירים לא יידעו שובעה אף פעם. מעסקי ייצור הכסף הגדול לא יפרשו ולא יתחילו ליהנות מהונם הצבור. להיפך, עד שיהפכו שוכני עפר יבקשו רק להגדילו. אבל מתברר שבזאת לא די להם. גם את השלטון עצמו יבקשו. ועל כך יש לומר: עד כאן!

ורוח אין

אם אנשי העסקים נמצאים בתזזית ובעמדת הסתערות על השלטון, הרי שאנשי הרוח מצויים כדרכם בתרדמת. היכן יש עוד אליטות אינטלקטואליות מפוהקות ואנוכיות כל-כך? האמת שבכל מקום ובכל זמן. האליטות בוגדות סדרתית בתפקידן והבוז כלפיהן מוצדק. באיטליה, גרמניה וצרפת, בשנים המשבריות של מלחמת העולם השנייה - הן התמוטטו. בגרמניה האליטות תמיד שירתו נאמנה את המגמות האפלות של הלאומנות, וכך גם הספרות והשירה (תומס מאן היה יוצא מן הכלל).
האינטלקטואל האיטלקי הבולט, בנדטו קרוצ'ה, תמך במוסוליני וחייב את הפאשיזם. הוא התמיד בעמדתו והוסיף להצביע אמון כסנטור גם אחרי רצח חבר הפרלמנט הסוציאליסטי, מטיאוטי, גדול האינטלקטואלים של איטליה במאה העשרים.
בצרפת פשיטת הרגל של האליטות הייתה מוחלטת. לו אחרי המלחמה מישהו היה תובע שאנשי אקדמיה שתמכו בפטן ובחוקי הגזע שלו יפנו את משרותיהם - ספק אם הייתה נותרת משרה אחת מאוישת.
ולכל אלה הייתה תמיד סיבה מצוינת ליישר קו עם הקונסנזוס או לטמון את הראש בחול: המולדת בסכנה", "הארץ נתונה במלחמה", "סופת טרור מתחוללת".
יוצאת מן הכלל היתה האינטליגנציה הצ'כית, שם מילאה האליטה את תפקידה הקלאסי: היא נאבקה בשלטון בשם ערכים אוניברסליים, לחמה למען זכויות אדם ושילמה מחיר גבוה. וצלאב האוול, לימים נשיאה של המדינה המשוחררת, בילה חמש שנים בכלא.
ואנשי הרוח שלנו, מה אתם? ובכן, רובם המוחלט לא מוכן להתלכלך אפילו בכתיבה פובליציסטית, שלא לדבר על פעילות ציבורית אחרת. הם עסוקים בקדחתנות במסע קידום מכירות של ספרם המתורגם לארבע שפות, כתיבה מתגמלת בעיתונות האמריקנית, שנת שבתון ושאר עיסוקים ששכרם בצידם.
כך נותרנו עם עסקונה מפלגתית וגנרלים מחד, ובעלי הון מאידך. אולי זה מגיע לנו. ובכל מקרה עדיף ויצמן שירי או אפי אושעיה אחד על עשרה יעקב פרי, מימן, לאוטמן וחבורתם. שייקחו את הכסף שלהם וישאירו את הפוליטיקה לפוליטיקאים.