ימין אחד גדול
בתחומי הכלכלה והחברה הפכה המפה הפוליטית כולה – המקומית והבינלאומית – לימין אחד גדול. על עלייתו ונפילתו של הסוציאליזם - לרגל ה-1 במאי
"עכו היתה פעם עיר", אומר פתגם ערבי. ה-1 במאי היה פעם יום חג. בשנים האחרונות הפך יום זיכרון. הפיחות במעמדו חושף בבהירות את מה שידוע זה מכבר: תנועת העבודה והשמאל הישראלי הפכו למפלגות ליברליות, וההבדלים בסוגיות חברתיות בינם ובין הממשלה אינם אלא ניואנסים. התנגדותם בכנסת לתקציב המדינה היא טאקטיקה פוליטית. הרי גם הם דוגלים בקיצוצים בתקציבים הציבוריים, בהפרטה, בריסון השכר ובדלדול מדינת הרווחה. המפה הפוליטית הישראלית היא אפוא ימין אחד גדול בכל הקשור לסוגיות כלכליות וחברתיות.
המשבר המוסדי העמוק של תנועת העבודה ומה שיצרה וחוסל בהתמדה – הקיבוץ, ההסתדרות, משק העובדים, שירותי החינוך והרווחה של העובדים ותרבות מעמדית - כל אלה עברו תהליך מזורז של ליברליזציה, ולא הצליחו לעמוד בפני התמורה שעיקרה התפשטות הקפיטליזם וערכיו. ירידת קרנו של הסוציאליזם לא הייתה תהליך מקומי, כי אם עולמי, ואין לו קשר להתמוטטות ברית המועצות.
גאות ושפל
למן שנות ה-30 ועד שלהי שנות ה-70 משלו בכיפה בכלכלת המערב תפיסותיו של ג'. מ'. קיינס. על רקע המשבר הכלכלי הגדול והאבטלה ההמונית, התגבש הרעיון כי על מנת להשיג ייצוב והתקדמות כלכלית, יש צורך במעורבות מרחיקת לכת של המדינה בפעילותו של השוק.
בין השאר, טענו התפיסות הקיינסיאניות כי במשק הקפיטליסטי קיימות מגמות העלולות להביא לאבטלה המונית. על מנת למנוע סכנה זו, יש לפעול להגדלת הביקושים לסחורות ושירותים במשק, ולשם כך יש צורך במעורבות ממשלתית פעילה. הומלץ גם ליצור גירעונות תקציביים.
כל הארצות בהן התקבלו תפיסות אלה התבססו על יסודות משותפים: מדיניות כלכלית "מרחיבה", הרחבת התעסוקה והצמיחה, פיתוח הביטחון הסוציאלי ויישום כלכלה מעורבת, שבה לצד הסקטור הפרטי היה תפקיד חשוב לסקטור הציבורי-ממשלתי.
עליית הקפיטליזם
התפיסות ה"ישנות" נועדו לתת מענה למצבי שפל ואבטלה המונית בארצות המתועשות, אך נותרו ללא תשובה אל מול האתגרים החדשים של הכלכלה המערבית בסוף שנות ה-70: אינפלציה מואצת, ולצדה עלייתן והתחזקותן המהירה של החברות הרב-לאומיות, והפיכת המערב למשק גלובלי. הגלובליזציה הגבירה מאוד את עוצמת הסקטור הפרטי-עסקי, קיינס ירד אפוא מן הזירה, ופינה אותה להשקפות המוניטריסטיות, המייחסות לכמות הכסף השפעה מכרעת על התפתחות המשק.
הגישה המוניטריסטית, התובעת פיקוח הדוק על כמות הכסף במשק, ריביות, בלימת אשראים וריסון מתמיד, תואמת את האינטרסים של השכבות האמידות והשמרניות בחברה, אלה שחיות מהון צבור ולא מעבודה שוטפת.
דרך הכסף
שני תהליכים משמעותיים נוספים שחרצו את גורלה של המציאות הכלכלית הם הצטברות הררי הפיננסים והתפתחות טכנולוגיות התקשורת. התמ"ג העולמי עומד כיום על 29 טריליון דולר. מדי שנה מצטברים כ-5% חסכונות הצוברים ריבית. הסכומים הללו נאספים להררי פיננסים באירופה, בארה"ב וביפן. השילוב המודרני של כסף, מידע מיידי ורשתות דיגיטליות להעברתו – הם שאפשרו "לזנב להפוך לכלב", כלומר לדחוק את העבודה והעובדים ולהאדיר את ההון.
בכל יום "מתרוצצים" בעולם יותר מ-2,000 מיליארד דולר, ובשבוע אחד מועברים כספים שערכם גדול מערך כל הסחורות המיוצרות בעולם במשך שנה.
זוהי אפוא מציאות המיטיבה עם מתי מעט ומותירה את כל השאר הרחק מאחור, ולמעשה מייתרת אותם. האדם העובד היה לאבק אדם בתוך התהליך האמור, ועמלו זניח. הכלכלה החדשה היא עולם חרדתי עבור רוב העובדים. המושג ביטחון תעסוקתי מסתלק לו מן העולם ומפנה את מקומו לתעסוקה מזדמנת ולא רצופה.
נכסי העם למשפחות בע"מ
הכל למעשה עובד לטובת אצולת הטכנולוגיה וההון ולטובת השירותים הנושקים להם: המחקר הממומן על-ידי המדינה מעביר אליהם את התוצאות, בעוד שהסובסידיה להשכלה מזרימה אליהם את המיומנויות. הסיוע ליזמים, ההשקעות בתשתית, שיפור הנמלים ושדות התעופה, הבורסה (ש-90% ממנה שייכים לבעלי עניין), שיטת ההפרטה (נכסי העם למשפחות בע"מ) ועוד ועוד – הכל מוליך אליהם.
בנתונים האתניים והלאומיים של ישראל, התהליכים המובנים במודל הזה הם הרי אסון. העדרו של מודל פחות פרוע וחזירי הוא פוטנציאל לערעור החברה. יתר על-כן, בד בבד עם התעשרות המעטים והתרוששות הרבים, הולכת ונפרמת לה במהירות רשת הביטחון הסוציאלי – אותה מערכת הגנה צנועה, שאמנם לא היה בה כדי לספק רווחה, אך היא הבטיחה "רצפה" של תנאי חיים בתחומי ההכנסה, בריאות, חינוך ודיור. "רצפה" במובן שכל אדם יכול לבנות ולהוסיף עליה בכוח המאמץ האישי, ולשפר את תנאי חייו בהתאם.
הרצפה זזה
אין בכוחם של ביטחון תעסוקתי ורשתות ביטחון סוציאליות כדי ליצור צדק חלוקתי, אולם יש בהם כדי למנוע התפרקות חברתית ולהבטיח רווחה בסיסית. מדינת ישראל, בעשוריה הראשונים, דווקא בשעה של מחסור חריף מחד ושוויון חברתי מאידך, טוותה רשת צפופה של ביטחון סוציאלי. ואילו היום, בשיא של אי-שוויון בחלוקת בהכנסות, היא פוערת בה חורים גדולים.
אינדיבידואליזציה
התרבות האינדיבידואלית של השכבות הבינוניות היא תסמונת לשינוי החברתי העמוק והמוצלח שחולל הקפיטליזם בעשרות השנים האחרונות. חרף המשברים שחולל, הוא הצליח להבטיח בארצות המפותחות רמת חיים סבירה ומקובלת על רוב בני החברה. רבים מדי, על-פי תחושתם ותודעתם, אינם זקוקים עוד לארגון קולקטיבי, סולידרי ו"מעמדי", כבעבר. הם סומכים על כוחות עצמם.
בארצות מערב אירופה הוטבע המונח חברת "שני השלישים" – כאשר הכוונה היא ששני שלישים מבני החברה נהנים מרמת חיים סבירה, והם תומכים או משלימים עם הקיים. אין הם מוטרדים כלל ממצבו של שליש המקופחים, ואין הם נוטים לסולידריות ולקולקטיביזם עמו. האינדיבידואליזציה , התרחבות הזמן הפנוי, נסיגת סגנון החיים המעמדי, קץ עידן מקום עבודה לכל החיים והתפתחות מעמד ענק של נוודי עבודה, הפכו למאפייני התקופה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
