שתף קטע נבחר

ערפאת בחליפה

אבו מאזן התנער מהשמועות שהסכים לחלוקת ירושלים ושיוותר על שיבת הפליטים. הוא מציב דרישות גבוהות כדי להימנע מלחתום על הסכם

כאשר סמוך למותו של יאסר ערפאת, הפציע אבו מאזן כיורש המיועד, מיהרו בישראל לקשור לו תארים אין קץ: מתון, פרגמטי, ענייני, איש שלום, ועוד. עד מהרה הפך אבו מאזן לחביב השמאל הישראלי וגם במפלגות המרכז והימין טענו שאם אי פעם יחתום מנהיג פלסטיני על הסכם, יהיה זה אבו מאזן.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet

עוד גטו לערבים / מוסא חסדייה

גט לרבנות / גלי עציון

 

עשור שלם חלף מאז, השלום רחוק מאי פעם ובחוגים פוליטיים מסוימים בישראל, כך מתברר, יש המאמינים באיש ובדרכו. "אני לא שמח למשמע התבטאויותיו הקשות כלפי ישראל אבל זהו אבו מאזן ואין בלתו", היא האמירה הקלאסית שמשמיעים תומכיו בישראל. כלומר, אבו מאזן יכול להאשימנו ברצח עם, לגדף אותנו בביטויי נאצה קשים ביותר, לחנוך כיכרות ורחובות על שם מתאבדים ורוצחים, לקרוא למאבק מזוין נגדנו ובכל זאת להישאר בעיני אחדים מאיתנו "איש שלום". מה סוד קסמו של המנהיג בן ה-80 שאט אט הופך להיות "ערפאת בחליפה" ושחרף תמיכתו במלחמה ממשיך להיות כתובת של שלום?

 

רוב הציבור הישראלי מאס בעבאס כי מדובר במנהיג מושחת אישית לא רק ציבורית. מוחמד דחלאן הגיש נגדו תביעה לבית הדין הבינלאומי בהאג בגין גניבת מיליארד דולר מקופת הרשות הפלסטינית. ברשות הפלסטינית גם נשמעות טענות קשות על שחיתות שלטונית, על מתן טובות הנאה לבני משפחתו, על זיכיונות למקורבים שפרחו בתקופתו ואפילו על מעשי אונס שבהם היו מעורבים לכאורה בכירי הרשות במוקטעה, שהושתקו על ידו.

 

אבו מאזן התנער מכל הספקולציות שבשיחותיו עם אולמרט ולבני הוא ויתר כביכול על שיבת הפליטים לפלסטין. "זה לא יקרה לעולם", שב ואמר, "זכותו של כל פליט לשוב לבית ממנו גורש", הדגיש אבו מאזן.

 

הוא גם התנער מכל השמועות שהוא הסכים לכאורה לחלוקת ירושלים, להשארת חלק מההתנחלויות בגדה ולפשרה בנושא הגבולות. גם כשהציגו לו את עותקי ההדלפות מוויקיליקס הוא המשיך להכחיש ולטעון שהדברים עלו כרעיון אבל הוא לעולם לא יסכים לכך.

 

יחסו של אבו מאזן לחמאס הוא הדוגמה לזגזג המדיני שכה מאפיין אותו. פעם הוא מקים עמו ממשלת אחדות וקורא לארגון הטרוריסטי העוין אותו "אחותנו" וחודשים אחר כך הוא מרגל אחריו, משמיצו אצל סיסי במצרים ומאיים עליו במלחמה. פעם הוא מאחד עמו את "השורה הפלסטינית" ומיד אחר כך מחזק את התיאום עם ישראל נגד חמאס כמובן ומורה לעוזרו הגנרל מאג'ד פרג' להכות בארגון.

 

אבו מאזן מצטייר בעיני הציבור הישראלי כאופורטוניסט וכשרדן מקצועי החסר חוט שדרה מנהיגותי. הוא מאשים את ישראל ברצח עם ובה בעת משתף פעולה עם "הרוצחים" בתיאום ביטחוני שאין הדוק ממנו. הוא תוקף את ההתנחלויות ואת המתנחלים אבל נהנה מהעובדה שצה"ל, המגן עליהן בגדה, מעניק אגב כך לו ולרשות הפלסטינית שירותי אבטחה. בלעדיה הוא וצמרת הרשות כבר היו נמלטים לחו"ל מאימת חמאס.

 

יותר ויותר מתחזקת ההערכה כי אבו מאזן הציב רף דרישות כה גבוה להסכם כדי שאף מנהיג ישראלי לא "יתפתה" חס וחלילה שכן אז הוא, עבאס, ייאלץ לחתום על הגרוע מכל - פשרה על ארץ ישראל, כלומר: הוא יחלק את פלסטין, מעשה המשול במורשת הפלסטינית לבגידה קשה שאין עליה מחילה. שני המנהיגים הגדולים של הפלסטינים חאג' אמין אל חוסייני ויאסר ערפאת סירבו לחתום על פשרה כזאת ובכך קבעו שחריגה במקרה זה אסורה לעד.

 

סקר שהתקיים בספטמבר 2000 הראה ש-70 אחוזים מהציבור הישראלי תמך בתוכנית השלום של ברק שהוצגה לערפאת ולקלינטון בקמפ דיוויד. שיעור התמיכה הזה ירד באופן תלול מאז. נכון, בדרך הייתה אינתיפאדה רצחנית והתנתקות שהביאה אש על הדרום. אבל גם לאבו מאזן יש תרומה לא קטנה לאי-אמון שרוחש הציבור הישראלי לפלסטיני. האם בשמאל הישראלי הממשיך לשמור לעבאס אמונים יודעים משהו שהישראלי הממוצע לא יודע?

 

ד"ר משה אלעד הוא מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: AFP
אבו מאזן בעצרת במלאת עשור למות ערפאת
צילום: AFP
מומלצים