שתף קטע נבחר

מהטמה יש רק אחד

כפי שהיה נהוג בימי קדם, צריך לקבור עם רחבעם זאבי את סמלי תהילתו: עם המונח הטמא "טרנספר" ועם המשפט "יהודי אחד שווה אלף ערבים"

על המתים צריך לדבר רק טובות. אבל במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב ובמקום שאידיאולוגיה רצחנית מקבלת הכשר מטעם "מלח הארץ," גם המת בקברו אינו פטור מדין ודיין.
בימי קדם היו מביאים לוחם למנוחות יחד עם סמלי תהילתו: חרבו, סוסו, משרתיו, פילגשיו – הכל לפי מנהג הארץ והתקופה. על כן, בבואנו לכבד את גיבור המלחמה, האלוף רחבעם זאבי, הבה נקבור אתו, לצד אקדחו רב-העלילות, דיסקיתו המפורסמת וסיפורי הרפתקאותיו, גם – ובעיקר – את מורשתו.
הבה נקבור אתו את המונח הטמא "טרנספר", שכל-כך הצליחו להרגילנו אליו עד ששכחנו את אלף הדגלים השחורים המזהירים כל חייל ואזרח צייתן מפני אי-חוקיותו. כי כיום, בעוד מילושביץ' מחכה לגזר דינו וקראדז'יץ' מסתתר במחבואו, וכשמבצעי טבח הטוטסי נותנים על פשעיהם את הדין בקיגאלי, יודעים אנו כי "פשעים נגד האנושות" אינו עוד מושג ערטילאי אלא סעיף ברור בצווי-הסגרה המתבצעים הלכה למעשה, וכי "טרנספר בהסכמה" כמוהו כ"אפרטהייד בהסכמה" ו"ג'נוסייד בהסכמה". כל אלה – כפי שמוכיחים המאורעות האחרונים – הם הזמנה גלויה למרחץ דמים. כל פתי שבלע את האוקסימורון המטופש הזה סייע לטהר את שרץ הטיהור האתני ולהצעידו בשנים האחרונות, לאט אבל בבטחה, אל מרכז הקונצנזוס.
הבה נקבור אתו את המשפט "יהודי אחד שווה אלף ערבים." נכון, הוא הכחיש בתוקף שאמר זאת, אבל מצלמות הטלוויזיה הראו לכל העם: אמר, וגם חזר על דבריו בלהט ובזעם. ועל כך נשיב היום, בקול שקט ובכל הכבוד הראוי למת: שום אדם אינו שווה יותר או פחות רק משום שנולד לעם זה או אחר. כריסטיאן מלך דנמרק שם טלאי צהוב על חזהו בזמן הכיבוש הנאצי, ואם יבוא חלילה יום בו ינסו לעקור ולו אדם אחד מביתו רק משום שנולד ערבי, נתבצר אתו ונילחם לצדו. כי משעה שפקעה זכותו של אדם אחד לחרות ולכבוד, כלתה הרעה גם אל העומדים מהצד.
הבה נקבור אתו את סחר-הנשק ואת ה"ייעוץ למלחמה בטרור", שלשמם שלחה אותו המדינה אל עריצים ברחבי העולם שהשתמשו ברובי עוזי וגליל וביועצים ישראלים כדי לטבוח במיעוטים ובמתנגדי משטר. כך, ברבות השנים, נעשה השם "ישראל" שם נרדף לסרסורי מוות, שהשניאו אותנו על ארצות ועמים.
ולבסוף, הבה נקבור אתו את ההזניה החברמנית של הלשון שנתנה לו את שמו של איש קדוש וטהור. מהטמה גנדי שחרר את ארצו מעול האימפריה הבריטית ללא שפיכות דמים, רק בכוח ההתנגדות הפסיבית. גנדי יצא לנקות במו ידיו בתי-שימוש במקום בני כת המנודים, עמד לימין האישה ההודית במאבקה לשוויון זכויות, סירב להכניס פירור לפיו בזמן הטבח שעשו זה בזה בני ארצו, ועד סף המוות הגיע כשבא מושל בנגאל עם יריבו מנהיג ההינדים, להשליך לרגליו את רוביהם.
על גנדי אמר איינשטיין כי הדורות הבאים יתקשו להאמין שאדם כזה, בשר ודם, התהלך על פני האדמה. השם גנדי נישא ברטט בפי כל אדם בעולם המאמין באי-אלימות, אבל בישראל, לכו לשאול ילד מי היה גנדי והוא יידע להזכיר רק את הטרנספר. כל ישראלי שכינה בשם זה את זאבי, בניסיון נואל לעטות הילת פלמ"ח סחבקית, אשם בזיהום הזה של שפת אמו ועמו. סליחה, מהטמה (רוח גדולה). גנדי היה ויהיה רק אחד.
נוח על משכבך, רחבעם זאבי, בשלום.

ד"ר אבשלום אליצור, מרצה באוניברסיטת בר-אילן

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים