מרלון ברנדו

 נמנה עם הבולטים שבבוגרי "אקטורס סטודיו". החל את קריירת המשחק בתיאטרון - בהצגות "אני זוכר את אמא" (1944) ו"חשמלית ושמה תשוקה" (1947/8) ולאחר מכן עבר למדיום הקולנועי.

ברנדו נחשב שחקן מקורי, אנטי ממסדי ואקסצנטרי, "הפרא" של הקולנוע האמריקני. בשנות ה-50 שימש מודל לחיקוים של בני הנוער והשראה אמנותית לשחקנים צעירים. מסרטיו בתקופה זו: "חשמלית ושמה תשוקה" (1952) ו"חופי הכרך" (1954; על הופעתו בסרט זכה בפרס אוסקר).

מרלון ברנדו בסרט "חופי הכרך" שזיכה אותו באוסקר, 1954 (צילום: איי פי)

בשנות ה-60 של המאה ה-20 דעך כוכבו. ברנדו לא אהב את הכיוון שבו הלכה תעשיית הסרטים בהוליווד - סרטים ספקטקולריים, חסרי דקות פסיכולוגית. ברנדו ביקר את הוליווד בחריפות לעתים קרובות, והתנהגותו על הסט הרחיקה ממנו במאים ומפיקים.

אבל בשנות ה-70 חזר ברנדו אולי לתפקיד הגדול ביותר בחייו הקולנועיים, כאשר פרנסיס פורד קופולה הציע לו את תפקיד "הסנדק" (1972) בטרילוגיה שזכתה לכל שבח אפשרי. ברנדו אף  זכה בפרס האוסקר על הופעתו בסרט זה, אולם סירב לקבלו במחאה על אפליית האינדיאנים בארה"ב, במהלך ששוב העלה את אישיותו המרדנית לתודעת הציבור. על הטרילוגיה עצמה, אמר ברנדו: "אני לא חושב שהסרט הזה הוא על מאפיה, אלא על הרוח האנושית המושחתת. בעיני המאפיה היא דוגמה לחיים הקפיטליסטים שלנו".

מרלון ברנדו בסרט "הסנדק", 1972 (צילום: איי פי)

גם בסרטים שעשה לאחר "הסנדק", יצר ברנדו שתי דמויות בלתי נשכחות. הראשונה, דמותו של פול האבל והמיוסר ב"הטנגו האחרון בפריז" (1972), סרט שעורר ויכוחים סוערים וביקורות בצד התפעלות והערכה בשל המיניות הבוטה הכמעט פורנוגרפית המוצגת בו. הדמות השנייה, דמותו של הקולנל קורץ המטורף ב"אפוקליפסה עכשיו" (1979).

החל משלהי שנות השבעים נסוג ברנדו מזירת העשייה הקולנועית ומיעט להופיע בסרטים, ובכך תרם להאדרת תדמיתו הציבורית כאישיות מסתורית ובלתי מפוענחת. בשנת 1990 נאלץ ברנדו להיחשף לעיני הציבור, כאשר בנו כריסטיאן הואשם בהריגה באחוזת המשפחה באיים הפולינזיים. במהלך שנות התשעים שב והופיע בכמה תפקידי אורח קולנועיים, דוגמת "הפריצה" (2001), רובם סרטים שלא זכו בהצלחה, ועוררו ביקורת קשה על השחקן שמוכן למכור את כשרונו הגדול עבור כסף.

ב-1995 פקדה אותו טרגדיה נוספת, כאשר בתו התאבדה. ברנדו הלך והסתגר ומיעט לקיים קשר עם העולם שבחוץ. סמל להידרדרותו הגדולה היתה הפיכתו ההדרגתית לאדם שמן באופן יוצא דופן, בעיקר על רקע היותו סמל מין חסר תקדים בצעירותו.