אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


גיאורגי ז'וקוב בצילום מ-1944 בקירוב. מגיבורי המלחמה.
גיאורגי ז'וקוב בצילום מ-1944 בקירוב. מגיבורי המלחמה. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
קרל רודולף גרד פון רונדשטט. מפקד קבוצת ארמיות דרום.
קרל רודולף גרד פון רונדשטט. מפקד קבוצת ארמיות דרום. 
 
וילהלם ריטר פון לב. מפקד קבוצת ארמיות צפון.
וילהלם ריטר פון לב. מפקד קבוצת ארמיות צפון. 
 
ריכרד זורגה בצילום מ-1940 בקירוב. המרגל שהתריע
ריכרד זורגה בצילום מ-1940 בקירוב. המרגל שהתריע צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
מיכאיל קריפונוס. מפקד החזית הדרומית-מערבית שנהרג בקרב ליד קייב.
מיכאיל קריפונוס. מפקד החזית הדרומית-מערבית שנהרג בקרב ליד קייב. 
 
דימטרי פבלוב. מפקד החזית המערבית שהוצא להורג בהוראת סטלין.
דימטרי פבלוב. מפקד החזית המערבית שהוצא להורג בהוראת סטלין. 
 
פרידריך ה-1 "ברברוסה". המלך הגרמני שעל שמו נקרא המבצע.
פרידריך ה-1 "ברברוסה". המלך הגרמני שעל שמו נקרא המבצע. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין
 יואכים פון ריבנטרופ
 ויאצ'סלב מיכאילוביץ' מולוטוב
 אדולף היטלר
 פולין
 פינלנד
 אניגמה
 מוסקבה
 קומוניזם
 מלחמת העולם הראשונה
 קרב סטלינגרד
 פרידריך ה-1 ''ברברוסה''
 אוקראינה
 בריטניה
 ארצות הברית של אמריקה
 סיביר
 הרי אורל
 מלחמת ברה"מ-פינלנד
 יוגוסלביה
 יוון
 מיכאיל ניקולאייביץ' טוחצ'בסקי
 מלחמת האזרחים בספרד
 גאורגי קונסטנטינוביץ ז'וקוב
 טנק
 אוגדה
 קרל רודולף גרד פון רונדשטט
 בלרוס
 לוחמה זעירה
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 קג"ב
 פרטיזנים
 חניטה
 ולדימיר איליץ' לנין
 רקטות
 רייך
 מלחמת העולם השנייה
 גרמניה
 ברית המועצות


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית


 
 
 

מבצע ברברוסה


Operation Barbarossa

שמועות על מלחמה |  היטלר והקומוניזם |  היערכות הרוסים |  היערכות הגרמנים |  הפתעה מוחלטת |  פיתויי קייב והקרב על מוסקבה |  גנרל חורף וגנרל בוץ |  מתקפת הנגד הרוסית וכישלון המבצע |  סיכום והערכה

מבצע ברברוסה, כינויה של פלישת גרמניה הנאצית לברה"מ ביוני 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה. כוחות היבשה והאוויר של גרמניה פתחו במתקפה פתע עזה במטרה לכבוש את רוב החלק האירופי של ברה"מ ולהכריעה לפני תחילת חורף 1941/2. הצלחות המתקפה בחודשים הראשונים היו כבירות, אולם התנגדותם העיקשת של הרוסים שנסתייעו בחורף הקר הביאו בסופו של דבר לכישלון המבצע.

 


שמועות על מלחמה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 היו יוסיף סטלין וראשי השלטון הסובייטי תמימי דעים כי התקפה גרמנית על ברה"מ היא בלתי נמנעת. הפערים העצומים באידיאולוגיות של שני המשטרים חופו רק על ידי אינטרסים מיידים והם אלו שהביאו לחתימה של מספר הסכמים בין שתי המדינות, החשוב בהם היה חוזה אי-ההתקפה מאוגוסט 1939 (חוזה "ריבנטרופ- מולוטוב"). סטלין קיווה להרוויח זמן בעזרת ההסכמים, ולהכין את הצבא האדום למלחמה, שעל פי תחזיותיו היתה אמורה לפרוץ ב-1942.

 

רבים בשלטון הסובייטי האמינו כי אדולף היטלר יתמקד תחילה במאמציו להכניע את בריטניה ולא יפנה את כוחותיו מזרחה קודם שיעשה זאת. בינתיים הביעו הרוסים שביעות רצון מהמלחמה שהתנהלה בין "המדינות הקפיטליסטיות" - צרפת, בריטניה וגרמניה, ומהרחבת שטחי ברה"מ עם כיבוש המדינות הבלטיות, מזרח פולין, המחוזות הרומנים בסרביה ובוקובינה וחלקים מפינלנד.

 

עם התגברות זרם הידיעות במהלך קיץ-סתיו 1940 שהצביעו על התקפה גרמנית מתוכננת, הוגברו הכנות הצבא האדום למלחמה. אולם סטלין, שדווקא נודע בחשדנותו הרבה, דבק עדיין בעמדתו כי המלחמה בין המדינות לא תפרוץ בשנתיים הקרובות וגרס כי תנועות הצבא הגרמניות מזרחה לעבר הגבול הסובייטי הן אמצעי סחיטה בלבד. הוא הורה לראשי הצבא להגביר את ההכנות למלחמה, אך בד בבד הצר את צעדיהם מחשש ליצירת פרובוקציות שיהוו עילה לתקיפה גרמנית.

 

סטלין הקפיד לשמור על יחסים טובים עם גרמניה הנאצית: הוא העביר כמויות הגדולות של חומרי גלם לגרמניה במסגרת ההסכמים הכלכליים ביניהם, נתן הוראה לא לתקוף את גרמניה באמצעי התקשורת וגם שלח מברק אישי להיטלר, בו בירכו על ניצחונו המזהיר צרפת.

 

הידיעות שהזהירו מפני מלחמה מתקרבת התקבלו ממקורות מגוונים: מעשרות המרגלים שהיו פרוסים בגרמניה, ביניהם ליאופולד טרפר (Leopold Trepper) שהפעיל רשת מרגלים ענפה ("התזמורת האדומה"), וקצין שישב במפקדת חיל האוויר הגרמני, הלופטוופה; ממרגלים שהיו פזורים ברחבי העולם, המפורסם בהם היה יועצו הפוליטי של השגריר הגרמני בטוקיו, ריכרד זורגה (Richard Sorge); מהבריטים שהצליחו לפצח מספר תשדורות של מכונת ההצפנה הגרמנית, האניגמה, וגם מידיעות שהעבירו האמריקאים.

 

כאמצעי הגנה נוסף העלה סטלין באביב 1941 את הכוננות בצבא ואף מינה את עצמו לראש הממשלה במקומו של ויאצ'סלב מולוטוב, אך עדיין היה משוכנע כי היטלר לא יפתח במלחמה בחודשים הקרובים עם הצבא הרוסי שכוחו עלה מספר מונים על צבאות צרפת ופולין המובסים. הוא אף האשים את הבריטים כי סילפו את הידיעות המודיעיניות במטרה לגרור את ברה"מ למלחמה.

 

ביטחונו של סטלין בתחזיותיו היה כה גדול עד שלא שעה לאזהרות הבהולות של ראשי צבאו שדיווחו לו כי מרבית סגל השגרירות הגרמנית במוסקבה פונה וכי מספר חיילים גרמנים עריקים דיווחו על מתקפה בטווח המיידי. בליל ה-22 ביוני 1941 פרש סטלין לישון בדצ'ה (מעון קיץ) שלו באחד מפרברי מוסקבה ללא תכונה מיוחדת.

 


היטלר והקומוניזם
היטלר מעולם לא התכוון לוותר על תוכניותיו למיגור
הקומוניזם, אשר בו וביהודים הרבים שהתגוררו בשטחי ברה"מ ראה את האויבים הגדולים ביותר של גרמניה. מלבד זאת, כיבוש שטחיה העצומים של ברה"מ ומזרח אירופה, אותו מרחב מחייה (Lebensraum) שהבטיח לתושבי גרמניה, היה ונשאר הבסיס למדיניותו. חתימת ההסכמים עם ברה"מ נועדה להבטיח את העורף הגרמני בזמן שהצבא הגרמני תקף במערב אירופה ולמנוע את הסיכון של מלחמה בשתי חזיתות - מצב איתו נאלצה גרמניה להתמודד במלחמת העולם הראשונה.

 

לאחר השתלטות הרוסים על המדינות הבלטיות ועל חלקים מרומניה, הציעו ראשי הצבא הגרמני, הוורמכט, בקיץ 1940 מכת מנע מוגבלת נגד הרוסים על מנת למנוע מתקפה פתע מצידם (מספר היסטוריונים טוענים כי סטלין אכן תכנן מתקפה כזאת). ב-29 ביולי באותה שנה הפתיעם היטלר והציג בפניהם מבצע לחיסולה של ברה"מ.

 

על התכנון הראשי של המבצע היה אחראי פילדמרשל פרידריך פאולוס, לימים מפקד הארמייה ה-6 שנכנעה בסטלינגרד. בתחילת דצמבר 1940 אושרו התוכניות, וב-18 בחודש חתם היטלר על הוראת מלחמה מס' 21 למבצע "להכנעה מהירה של רוסיה הסובייטית". למבצע ניתן שם הקוד "ברברוסה" כהוקרה למלך גרמניה במאה ה-12 שהיה נערץ על היטלר, פרידריך ה-1 "ברברוסה" (אדום-הזקן). על פי האגדות הגרמניות, ברברוסה כלל לא מת בטביעה בנהר גוקסו הטורקי, אלא ישן בטירה הנמצאת בתוך הר קיפהויזר בגרמניה ועתיד יום אחד להתעורר ולהנהיג את העם הגרמני.

 

היטלר קיווה כי כיבוש מוסקבה ולנינגרד (כיום סנקט פטרבורג) יציתו התקוממות המונים שיביאו להפלת השלטון הסובייטי וכי השתלטות על אזורי התעשייה ושדות התבואה העשירים באוקראינה ייסייעו לצבא גרמניה במלחמה עם בריטניה ולאחר מכן במלחמה הצפויה עם ארה"ב. על פי התכנון אמור היה הצבא הגרמני להכריע את הקרב תוך 3 חודשים לערך, לפני שמכונת המלחמה הסובייטית תתאושש ולפני שהמפעלי התעשייה והנשק בסיביר ובאורל, ששכנו הרחק מטווח מפציצי חיל האוויר הגרמני, יפצו על אובדן התעשייה באוקראינה ולפני בוא החורף הרוסי.

 

תבוסותיה של ברה"מ ב"מלחמת החורף" מול צבאה הקטן של פינלנד (1939 - 1940) חיזקו בגרמניה את האמונה כי הצבא הסובייטי יישבר במהירות. ייתכן כי היטלר קיווה שבריטניה תאמץ את השקפתו בדבר הסכנה הקומוניסטית על התרבות המערבית ותצטרף אל גרמניה בהתקפה על ברה"מ. המבצע תוכנן תחילה לאביב 1941, אולם בשל פלישת גרמניה ליוגוסלביה וליוון הוא נדחה ל-22 ביוני 1941.

 


היערכות הרוסים

למרות המאמצים הגדולים של סטלין להתכונן לקראת העימות המתקרב, היה מצב הצבא האדום בכי רע ערב המתקפה. לחיל האוויר הסובייטי היו יותר מטוסים מלגרמנים, אולם רבים מהם היו מיושנים, ומצב דומה שרר בחיל השריון. רבות מדיוויזיות חיל הרגלים היו מוקטנות, לעתים מחצית ממספר החיילים בדיוויזיה גרמנית מקבילה, ולא מאומנות נגד מלחמת הבזק הגרמנית, בליצקריג (Blitzkrieg), שחוללה שמות בצבא הצרפתי והבריטי. כמו כן הדיוויזיות חסרו ציוד לחימה חיוני, בין היתר מקלעים אוטומטיים, מכשירי קשר, כלים לוגיסטיים ותחמושת.

 

סיבה מרכזית נוספת לחולשתו של הצבא היתה מסע הטיהורים הנרחב שערך סטלין בשנים 1936 - 1937, שריסקו את עמוד השדרה של הצבא האדום. מאות קצינים בכירים הוצאו להורג, ביניהם 3 מ-5 המרשלים בצבא (ביניהם מפקד הצבא האדום עצמו, מיכאיל טוחצ'בסקי), 15 מ-16 מפקדי הארמיות, מרבית ממפקדי הקורפוסים, למעלה מ-70% ממפקדי הדיוויזיות ואלפי קצינים זוטרים. אלפים רבים אחרים עונו והושמו במחנות מעצר.

 

עם זאת, לרבים מהקצינים ששרדו את מסע הטיהורים היה ניסיון צבאי רב והם לקחו חלק במלחמות רבות: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים ברוסיה, המלחמה עם פולין בשנים 1919 - 1921, מלחמת האזרחים בספרד, מלחמת החורף בפינלנד והמלחמה הקצרה נגד היפנים במנצ'וריה (1939) בה נחל המרשל גאורגי ז'וקוב, שעתיד היה למלא תפקיד חשוב במלחמה שעמדה בפתח, הצלחה.

 

ערב המלחמה נכנסו לשירות מספר כלי לחימה שסייעו לחיזוק הצבא האדום, בין השאר שני דגמי טנקים, T-34 ו-KV1, שהיו עדיפים על הטנקים הגרמנים, דגם משופר של מטוס הקרב מיג-1 (MiG) ומטוס הקרב-הפצצה איליושין Il-2 "סטורמוביק" (Stormovik), שהיה יעיל מאוד בלחימה נגד טנקים.

 

מטוסים רוסיים מדגם איליושין Il-2 "סטורמוביק".

 

ערב המלחמה שהו בגבולות ברה"מ ובקווי הגנה השונים כ-4 מיליון חיילים סובייטיים שאורגנו בלמעלה מ-170 דיוויזיות ולרשותם עמדו מעל ל-6,000 טנקים וקרוב ל-4,000 מטוסים.

 

הכוחות נפרסו ב-5 חזיתות: החזית הצפונית בפיקודו של מרקיאן פופוב (Markian Popov), החזית הצפונית-מערבית בפיקודו של פיודור קוזנצוב (Fyodor Kuznetsov), דימטרי פבלוב (Dimitri Pavlov) מונה לעמוד בראש החזית המערבית, החזית הדרומית-מערבית היתה באחריותו של מיכאיל קריפונוס (Mikhail Kirponos) ובראש החזית הדרומית עמד איבן טולנב (Ivan Tyulenev).

 


היערכות הגרמנים

כוח הפלישה הגרמני מנה כשלושה מיליון חיילים (אליהם נוספו מספר דיוויזיות פיניות, רומניות וסלובקיות), מעל ל-3,000 טנקים, כ-2,500 מטוסים וכ-7,000 קני ארטילריה. היה זה כוח הפלישה הגדול ביותר שהוקם בהיסטוריה.

 

תנועת הצבא הגרמני במבצע ברברוסה. להגדלה - לחצו על המפה

 

החיילים הגרמנים אורגנו ב-3 ארמיות שהוצבו ב-3 חזיתות, ובסך הכל כ-150 דיוויזיות, מתוכן 107 דיוויזיות רגלים, 19 דיוויזיות שריון (בגרמנית: פנצר), 18 דיוויזיות ממונעות וכמה דיוויזיות פרשים. על קבוצת ארמיות צפון בפיקודו של פידמרשל וילהלם פון לב (Wilhelm von Leeb) הוטל לכבוש את המדינות הבלטיות, ואחר כך בסיוע הפינים את לנינגרד - ערש הקומוניזם. מפקד קבוצת ארמיות דרום, פילדמרשל קרל פון רונדשטט, הונחה לכבוש את שטחי אוקראינה הנרחבים, "אסם התבואה" של ברה"מ, בהם גם רוכזו מעל למחצית מפעלי התעשייה בברה"מ, ולאחר מכן להשתלט על שדות הנפט בקווקז.

 

על החזקה שבקבוצות הארמיות, קבוצת ארמיות מרכז בפיקודו של פילדמרשל פדור פון בוק (Fedor von Bock), הוטל להשתלט על בלרוס ומשם לכבוש את מוסקבה, ששכנה 900 ק"מ מהגבול הגרמני והיתה "מרכז העצבים" של השלטון הסובייטי. על פי התוכנית היה אמור פון בוק להפריש בשלב מסוים של המבצע מספר דיוויזיות במטרה לסייע לפון לב לכבוש את לנינגרד. על אחת הקבוצות של הפנצרים של קבוצת ארמיות מרכז פיקד היינץ גודריאן (Heinz Guderian), שעיצב את תורת הלחימה של חיל השריון הגרמני ונחשב למפקדו המחונן ביותר.

 

פדור פון בוק, מפקד קבוצת ארמיות מרכז

 

רבים ממפקדי צבאו של היטלר, ביניהם הרמטכ"ל ולטר פון בראוכיץ' (Walther von Brauchitsch), התנגדו לתוכנית שאפתנית זו. הם סברו כי ניתן לסיים בהצלחה רק אחד משלושת היעדים, והציעו להפנות את מרבית הכוחות לכיבוש מוסקבה. טענותיהם נדחו בזעם על ידי היטלר, שנחשב בעיני רבים לאחר כיבוש מערב אירופה לגאון צבאי, זאת למרות שהחזיק בדרגות רב טוראי בלבד מזמן שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה.

 


הפתעה מוחלטת

המתקפה החלה, ללא הכרזת מלחמה רשמית, ביום ראשון ה-22 ביוני 1941 בשעה 03:15 בתקיפה אווירית מסיבית של שדות התעופה הרוסיים הסמוכים לגבול. בתוך מספר שעות הושמדו כ-1,300 מטוסים רוסיים, רבים מהם בשעה שחנו על הקרקע ללא אמצעי הגנה או הסוואה. כוחות קומנדו גרמנים, חלקם לבושים במדים רוסיים, הסתננו באותו לילה אל מעבר לקווי הרוסים, השתלטו על גשרים ומפקדות וניתקו קווי תקשורת - פעולות אשר זרעו בלבול רב בקרב כוחות הצבא האדום.

 

בסוף היום הראשון של המבצע צלחו הגרמנים את נהר הניימן (Nieman; אותו נהר שצלח נפוליאון בונפרט ב-24 ביוני 1812 שסימל את תחילת הפלישה של צרפת לרוסיה), והתקדמו במהירות, עד 80 ק"מ, בתוך השטח הרוסי. כעבור ארבעה ימים בלבד היו כוחות החלוץ הגרמנים בשערי מינסק ששכנה 320 ק"מ מהגבול הגרמני. חלק מהטנקים הגרמנים צלחו במקומות שונים את הנהרות בנתיב התקדמותם (את נהר הבוג בין השאר) בעזרת ציוד צליחה שיועד לפלישה לבריטניה, דבר שהעצים את הפתעת הרוסים.

 

חיילים גרמנים צועדים מזרחה, קיץ 1941

 

לסטלין ולמפקדיו במוסקבה לא היתה תמונת מצב מדויקת על הנעשה בחזיתות בשל התוהו ובוהו ששרר בהן. הקשר עם המפקדים בחזית נותק למשך ימים רבים ופקודות רבות שהגיעו לחזית נתבררו כחסרות אחיזה במציאות. מרבית המטוסים הרוסים הקלים שהעבירו בלית ברירה פקודות לחזיתות, במקום קווי התקשורת שנותקו, הופלו על ידי מטוסים גרמנים שנהנו מעליונות אווירית כמעט מוחלטת. בכמה מקרים הוצנחו קצינים רוסים מצוידים בפקודות מוצפנות לחזית, אולם מכיוון שהצופן שונה ללא ידיעת הלוחמים בחזית, נחשדו אותם קצינים בריגול והוצאו מייד להורג.

 

בשל המצב הנואש בחזית ובשל חשש מהדחה, לקה סטלין, על פי מספר דיווחים, בהתמוטטות עצבים והסתגר בדצ'ה בה שהה. רק ב-3 ביולי נשמע קולו שוב בזמן נאום רדיו. עם תחילת הקרבות הודח הרמטכ"ל ז'וקוב שהמליץ, בדומה לגנרלים רוסים אחרים, לסגת ולהתחפר בקווי הגנה אחוריים. סטלין חסר הניסיון הצבאי נטל את הפיקוד העליון על הצבא, והדבר רק החמיר את המצב בחזית.

 

חייל רוסי, קיץ 1941

 

טקטיקת הגרמנים לאורך מרבית שלבי המבצע, בעיקר בקבוצת ארמיה מרכז, היתה תנועת מלקחיים מהירה וכיתור: שני כוחות שיריון גדולים, אחד בפיקודו של גודריאן והשני בפיקודו של מפקד מוכשר אחר, הרמן הות (Hermann Hoth), נעו במהירות במקביל אחד לשני וחלפו על פני ריכוזי צבאות רוסיים גדולים. לאחר מכן נעו שני הכוחות אחד לעבר השני וחסמו את דרך מנוסתם של הרוסים. את הכיתור השלימו חילות הרגלים שצעדו מאחור.

 

באמצעות טקטיקה זאת נפל לידי הגרמנים בימים הראשונים ללחימה שלל רב ומאות אלפי חיילים רוסים נלקחו בשבי, חלקם לא השתמשו בנשקם אף לא פעם אחת. רבים מהם מתו כעבור זמן קצר במחנות שבי גרמניים (ביניהם בנו של סטלין, יאקוב) בשל תנאי מחיה קשים. מחסור בכלי רכב ובעיקר פקודתו של סטלין שאסרה נסיגה לקווי הגנה פנימיים, גזרו את גורלם של חיילים רוסים רבים. שלושת מהלכי הכיתור הגדולים בשבועות הראשונים למלחמה בוצעו בביאליסטוק, מערבית למינסק ובקרבת סמולנסק.

 

שבויים סובייטים שנשבו במהלך מבצע ברברוסה, יוני 1941 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

עד למחצית חודש יולי 1941 איבדה ברה"מ כ-5,000 טנקים (כ-90% מסך כל הטנקים שברשותה), קרוב ל-2,000 מטוסים וכ-350,000 חיילים נהרגו בקרבות. שטחים עצומים נכבשו ופלוגות סיור גרמניות הגיעו למרחק של 350 ק"מ ממוסקבה. בצפון כבשה קבוצת הארמיות בפיקודו של לב את המדינות הבלטיות וסגרה על לנינגרד. המקום היחיד בו נתקלו הגרמנים בקשיים מסוימים היה בדרום, אולם גם בחזית זאת נשברה ההתנגדות הרוסית וחלקים גדולים מאוקראינה נכבשו. דיוויזיות רומניות כבשו לאחר קרבות קצרים את בסרביה וצרו על אודסה בדרומה של אוקראינה.

 

חלקו הראשון של המבצע נחל הצלחה גדולה ולהיטלר ולכמה ממפקדי הצבא היה נדמה כי ההכרעה במערכה כבר הושגה.

 

שריון גרמני במהלך המבצע

 

למרות התבוסות המוחצות שנחלו הרוסים בתחילת הקרבות, לא נשברה רוחו של הצבא האדום. כעבור מספר שבועות גויסו מאות אלפי חיילי מילואים והוקמו דיוויזיות חדשות. רבים מהקצינים ומהחיילים השיבו מלחמה שערה והאטו את ההתקדמות המהירה של הגרמנים. כמה מהגנרלים בצבא הגרמני העירו כי רבים מהחיילים הרוסיים נלחמים היטב - בניגוד לניסיונם הקודם בקרבות עם חיילי צבא צרפת.

 

על פי פקודתו של סטלין נהגו הכוחות הרוסים בשיטת האדמה החרוכה והשמידו גשרים, מפעלים, שדות תבואה ובעלי חיים - כל דבר שעשוי היה לשמש את הגרמנים. מסילות הברזל לא הושמדו ברובן, שכן בכל מקרה היה הבדל ברוחב המסילה בין שתי המדינות, והדבר חייב את הגרמנים לבנות מחדש מסילות רבות על מנת להעביר אספקה לכוחותיהם. עשרות אלפי מתנדבים רוסים, רבים מהם סטודנטים ובני נוער, עסקו בבניית ביצורים ארעיים ומכשולים בדרכם של הטנקים הגרמנים.

 

קצין רוסי בהסתערות ליד העיר לוגנסק שבאוקראינה, קיץ 1941 

 

סטלין הורה על הקמת יחידות צבאיות מיוחדות שסופחו לנקו"ד (שמה של המשטרה החשאית בברה"מ לפני הקג"ב), שתפקידן היה להוציא להורג חיילים עריקים או מפקדים שהפגינו חולשה בקרב. הגנרל פבלוב שעמד בראש החזית המערבית שקרסה במהירות הוחזר ימים אחדים לאחר פרוץ הקרבות למוסקבה והוצא מייד להורג. גורל דומה ציפה לקצינים בכירים וחיילים רבים אחרים. במקרים רבים ניתנה חנינה לעריקים, אך הם אולצו להצטרף לגדודי עונשין מיוחדים שנשלחו לחזית ושימשו כבשר תותחים.

 

בימים הראשונים ללחימה התקבלו בכמה מקומות הכובשים הגרמנים באהדה על ידי האוכלוסייה המקומית ששמחה להיפטר מהשלטון הסובייטי ומהקומוניזם. היחס הברוטלי של הגרמנים לנכבשים שינה אהדה זו במהרה - תחילה הוצאו להורג קומיסרים וחברים במפלגה הקומוניסטית ובשלב מאוחר יותר גם עשרות אלפי אזרחים, ביניהם יהודים רבים שהוצגו כאויב ראשון במעלה. השנאה לגרמנים והפחד מפני הנקו"ד הגבירו את המוטיבציה בקרב הרוסים להדוף את הפולשים. אזרחים וחיילים רבים שנותקו מיחידותיהם נסו ליערות והצטרפו לפרטיזנים שנלחמו מלחמת גרילה בגרמנים.

 

חייל גרמני אוחז בפרוסות לחם שניתנו לו על ידי נערות אוקראיניות בתחילת מבצע ברברוסה (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


פיתויי קייב והקרב על מוסקבה

בניגוד לדעת מרבית ממפקדי הצבא הגרמני, זנח היטלר ב-19 ביולי את תוכנית המבצע המקורי והורה לגורדיאן לסייע לקבוצת ארמיות דרום לכתר צבא רוסי ענק שחנה ליד קייב במקום להמשיך לכיוון מוסקבה. מלבד הזדמנות הפז שנקרתה בדרכו בקייב ורצונו להקדים ולהשתלט על אזורי התעשייה באוקראינה, שינה כנראה היטלר את תוכניותיו בעקבות ההיתקלות העיקשת בה נתקלו פון בוק וקבוצת ארמיות מרכז בסביבות הערים סמולנסק ובילניה, ובשל הצורך של הצבא לשפר את קווי האספקה הארוכים, להתחמש ולתדלק.

 

לאחר קרבות קשים הצליחה ב-16 בספטמבר 1941 קבוצת ארמיות דרום בעזרת גורדיאן לכתר את קייב ולשבות קרוב ל-700,000 חיילים רוסים - מספר החיילים הגדול ביותר בהיסטוריה שנלקחו בשבי בעקבות קרב אחד. חיילים רוסים רבים אחרים נהרגו, ביניהם מפקד החזית הגנרל קריפונס.

 

יחידה לוגיסטית של הצבא האדום בקרבת מוסקבה, אוגוסט 1941.

 

ב-30 בספטמבר 1941 חידש פון בוק את המתקפה והחל לנוע במהירות לכיוון מוסקבה. לרשותו עמדו, על פי הערכות, קרוב לשני מיליון חיילים ומולו עמדו כמיליון חיילים רוסים. גודריאן ומשורייניו ששבו מקייב שעטו קדימה במהירות עצומה ובאותו יום נכנסו לאוריול (Oryol) הסמוכה למוסקבה. חלק מהאזרחים בעיר המשיכו בשגרת חייהם ולא היו מודעים לכך כי הגרמנים כבר חדרו לעיר. במחצית השנייה של חודש אוקטובר נפלו לידי הגרמנים הערים ויזמה (Vyazma) ובריאנסק (Bryansk) ובהן כחצי מיליון חיילים, רבים מהם טירונים.

 

נפילת הערים אלו הסמוכות למוסקבה יצרה פאניקה ושירותים רבים בעיר חדלו לתפקד; תושבים רבים נסו מהעיר, רבים מפקידי הממשל עברו לקויבישב (Kuybyshev) שעל גדות הים הכספי, מבני תעשייה מולכדו בחומרי נפץ, עובדים פוטרו ולא שולמו משכורות, מחירי המזון האמירו והחלו מעשי ביזה. תושבים רבים שרפו את פנקסי החבר שלהם מחשש שיפלו בידי הגרמנים - מעשה שנחשב לפשע חמור בעיניי השלטונות הסובייטים. גופתו החנוטה של ולדימיר לנין, סמל הקומוניזם, הועברה באישון לילה מהמוזוליאום במוסקבה לעיר טיומן בסיביר, מחשש שתיפול בידי הנאצים.

 

קצין השריון היינץ גודריאן בשדה הקרב

 

בשל המצב החמור הוזעק ז'וקוב מחזית לנינגרד ופיקד על הגנת העיר מוסקבה. מאות אלפי איש בנו מכשולים בקו מוז'איסק (Mozhaisk) - כ-100 ק"מ מערבית למוסקבה, וקווי הגנה בעיר עצמה. בתחילת נובמבר 1941 חידשו הגרמנים שוב את המתקפה ונעו במהירות לכיוון מוסקבה בתנועת מלקחים בתקווה לכתר את העיר לפני בוא החורף.

 

בסוף חודש נובמבר חדרו יחידות חלוץ של הגרמנים לקרסניה פולניה (Krasnaya Polyana), פרבר חיצוני של מוסקבה השוכן 23 ק"מ בלבד ממרכז העיר. ייתכן מאוד כי החיילים הגרמנים יכלו להבחין במשקפותיהם בבנייני הקרמלין ממיקום זה. הרוסים ביצעו פעולות נואשות בניסיון להאט את התוקפים וספגו אבדות כבדות מאוד. כמה מפעולות בלימה אלו נופחו למטרות תעמולה, הידועה בהן סיפרה על 28 חיילי הגנרל פנפילוב (Panphilov) שעצרו כמעט בגופם את התקדמותם של עשרות טנקים גרמנים בדרך למוסקבה.

 

פועלי מפעל חופרים תעלות אנטי-טנקיות ליד מוסקבה, סתיו 1941

 

ב-1 בדצמבר 1941 פתחו הגרמנים במתקפה כוללת במטרה להבקיע את החזית במוסקבה, אולם החיילים קפאו במקומם, תרתי משמע, ולא נעו עוד קדימה. החורף הרוסי הקדים לבוא והיה הקשה מזה עשורים רבים - בכמה פעמים ירדו הטמפרטורות למינוס 40 מעלות צלזיוס ואף מתחת לזה.

 


גנרל חורף וגנרל בוץ

שטחי רוסיה האירופאית, השוכנים מערבית להרי אורל, קרצו מאז ומתמיד לפולשים: גובהם אינו עולה על 250 מטרים, הם אינם משופעים ביערות ובמכשולים טבעיים ומרבית הנהרות מקבילים לנתיבי הפלישה ואינם חוצים אותם. למרות תנאים נוחים

ציטוט
הצאר ניקולאי ה-1 (1796 - 1855) על החודשים ינואר-פברואר
"שני גנרלים שהרוסים יכולים לסמוך עליהם".

אלו על הפולשים היה להתחשב בחורף הרוסי המקפיא שביכולתו לשתק צבא שלם, מצויד ככל שיהיה, ולנצל עד תום את חודשי הקיץ למתקפה.

 

היטלר קיווה למוטט את הרוסים לפני בוא החורף, אך ביצע מספר החלטות שגרמו לבזבוז זמן יקר: דחייתו של מבצע ברברוסה בעקבות הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה וליוון והשינוי בתוכניותיו המקוריות בנוגע לכיבוש מוסקבה. הפניית כוחותיו של גרדיאן לעבר קייב במקום המשך ההבקעה לעבר מוסקבה הביאה אומנם לניצחון גדול אולם בעקבותיו איבד הצבא הגרמני חודש קיצי שלם וספג אבדות.

 

החורף הרוסי הקשה לא היה היחיד שהאט את התקדמות הגרמנים בדרך להשגת יעדי המבצע. גורם חשוב נוסף היה הבוץ שנוצר מדי שנה לאחר הפשרת השלגים באביב ולאחר גשמי הסתיו. תופעה זאת המכונה רספוטיצה (rasputiza; "זמן ללא כבישים" ברוסית), הופכת את הדרכים במערב רוסיה, שמרביתם היו דרכי עפר בתקופת מלחמת העולם השנייה, לעיסת בוץ אשר מקשה מאוד על מעבר כלי תחבורה. נוסף לכך, הרספוטיציה של סתיו 1941 התמשכה מעבר למצופה.

 

מצבה של קבוצת ארמיות מרכז שסגרה על מוסקבה בתחילת דצמבר 1941 היה קשה. מכונת המלחמה הגרמנית הגיע לקצה גבול יכולתה הלוגיסטית: ליחידות רבות חסרו חלקי חילוף, דלק ותחמושת, ובנוסף - מרבית הסוסים, 600,000 במספר, שהיוו כ-70% מסך כל כלי התעבורה של הצבא הגרמני, מתו בקור העז. חלק מהדיוויזיות הגרמניות נשחקו עד כדי מחצית ויותר מכוחן ולא זכו לתגבורות. החיילים הגרמנים לא צוידו כראוי למלחמה בחורף בשל אמונתו של היטלר כי המבצע ייגמר לפני כן.

 

מלבד ציוד אישי לחימום שחסר לחיילים, יצאו כלי נשק רבים וטנקים מכלל שימוש בשל הקור העז שהקפיא את השמן ואת הדלק שבהם, וכלי תחבורה רבים נתקעו בבוץ שקפא. עשרות אלפי חיילים גרמנים לקו בכוויות קור וביחידות מסוימות מספר החיילים שנפגעו מידי "גנרל חורף" היה גבוה יותר ממספר החיילים שנפצעו בקרבות נגד הרוסים.

 


מתקפת הנגד הרוסית וכישלון המבצע

ב-6 בדצמבר 1941 החלה מתקפת הנגד הראשונה של הצבא האדום. הכוחות התוקפים תוגברו בדיוויזיות רעננות שהובאו מהמזרח, זאת לאחר שסטלין השתכנע כי היפנים עומדים לתקוף את האמריקנים, אשר לא יסתכנו בפתיחת חזית שנייה מול ברה"מ. הנחתו של סטלין היתה מנוגדת לתקוותו של היטלר לפני פרוץ המבצע, כי יפן תצטרף ללחימה הגרמנית ותרתק את מספר רב של דיוויזיות רוסיות במזרח ברה"מ.

 

ציוד צבאי רב שהגיע ממפעלי התעשייה באורל החל לזרום לחזית הרוסית. בהתקפת נגד זאת נהנו הרוסים מסיוע אווירי וארטילרי משופר (השימוש בקטיושה נעשה הפעם, בניגוד לקרבות קודמים, בהיקף מלא) וטנקי ה-T34 הוכיחו את עליונותם בקרב – פגזי ה-75 מ"מ של הטנקים הגרמנים הצליחו ברוב המקרים רק לשרוט את הטנקים הרוסים. כמו כן נכנס לשימוש נרחב הפפ"ש 41 (PPSh) - תת-מקלע שמילא את המחסור בנשק אוטומטי בקרב הצבא הרוסי והפך לאחד מסמלי המלחמה בשל יעילותו.

 

טנק רוסי מדגם T-34. מילא תפקיד חשוב בהדיפת הגרמנים.

 

הרוסים תקפו את קבוצת ארמיות מרכז ממספר כיוונים והנחילו לגרמנים המותשים אבידות כבדות ודחקו אותם מפרברי מוסקבה. מצבם של הגרמנים בחזיתות האחרות היה דומה: ב-21 בנובמבר 1941 כבש הגנרל הגרמני רונדשטט את רוסטוב על נהר הדון (Rostov-na-Donu), החולשת על הדרכים לקווקז, אולם בשל מחסור בדלק ובתחמושת הוא נאלץ לסגת. בחזית הצפונית הצליחו הגרמנים לכתר את לנינגרד אולם הפניית מחצית התגבורות הגרמניות (שהובטחו ללב ולקבוצת ארמיות צפון על פי התכנון המקורי) לכיבוש קייב והתנגדות נואשת של הצבא האדום ואזרחי העיר, מנעה את כיבוש העיר.

 

הצבא האדום בתנועה, חורף 1941/2. 

 

מרבית הגנרלים הגרמנים תמכו בנסיגה של כ-150 ק"מ ובהתחפרות בקו הגנה במשך חודשי החורף ומקצתם אף רמזו כי מוטב לפתוח בשיחות שלום עם הרוסים, אולם היטלר התנגד לכך בחריפות ותבע "עמידה איתנה". הוא חשש כי הכוחות הרוסים יזנבו בגרמנים במהלך הנסיגה, בדומה לגורל צבאו של נפוליאון. ב-19 בדצמבר 1941 הודח הרמטכ"ל בראוכיץ' ובמקומו התמנה היטלר למפקד העליון של הצבא. עשרות גנרלים אחרים של הצבא הגרמני התפטרו או הודחו, ביניהם גודריאן ומפקדי קבוצות הארמיות בוק, רונדשטט ולב.

  

ב-10 בינואר 1942 פתחו הרוסים במתקפה נוספת ועם שחרורם של הערים טבר (Tver) וקלוגה (Kaluga) הסמוכות למוסקבה, הוסר סופית המצור מעל עיר הבירה. מיתוס הצבא הגרמני הבלתי מנוצח אשר במשך למעלה משנתיים הביס את כל הצבאות שהתמודדו מולו, נותץ בשערי מוסקבה.

 

בלימת הגרמנים עלתה לרוסים בדם רב - מספר הקורבנות המדויק אינו ברור אך מספר הערכות אומדות אותו בכ-2 מיליון חיילים ב-5 חודשי הלחימה הראשונים. לעומת זאת מספר הקורבנות הגרמנים באותה תקופה, על פי ההערכה, היה 200,000, כלומר, על כל חייל גרמני שמת בקרב נהרגו 10 חיילים רוסים. באותו פרק זמן נפלו בשבי הגרמני כ-3 מיליון חיילים רוסים (!).

 

טנקים גרמנים בתנועה תוך כדי קרב, 12 באוגוסט 1941 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


סיכום והערכה

היטלר ואנשי צבאו הגו תוכנית שאפתנית מדי ולא העריכו נכונה את מגבלות מזג האוויר ואת קשיי הלוגיסטיקה במרחבים העצומים של רוסיה. יתרה מכך, הגרמנים טעו בהערכת נחישותם של הרוסים להשיב מלחמה ואת יכולתם לארגן מחדש את הצבא האדום ואת הייצור התעשייתי; עד לתחילת אוקטובר 1941 הצליח הצבא האדום להקים 200 דיוויזיות חדשות (אם כי רבות מהן לא צוידו ואומנו היטב) - פי 4 ממה ששיערו הגרמנים בתחילה, ואילו מפעלי התעשייה באורל ובסיביר נוצלו עד תום והצליחו למנוע את קריסת הצבא והמשק הרוסי. החלטתו של היטלר לסטות מתוכניות המבצע המקורי (כיבוש קייב) התבררה כטעות מכריעה שפגעה בהגשמת יעדי המבצע.

 

בעקבות הפלישה הגרמנית נחתמו הסכמי סיוע בין ברה"מ ובין בריטניה וארה"ב, ובמסגרתן הוזרמו לצבא האדום כמויות גדולות של נשק ותחמושת שמילאו תפקיד חשוב בהבסת גרמניה בהמשך המלחמה. הגרמנים אומנם החזיקו במהלך חורף 1941 - 1942 במרבית השטחים שכבשו ואף זכו בניצחונות גדולים בחזית הדרומית באביב ובקיץ 1942, אולם מרבית יעדי מבצע ברברוסה, כיבוש מוסקבה, לנינגרד ואזור הקווקז - לא הושגו, וגרמניה לא התאוששה מכישלונו. מה שנדמה תחילה כניצחון המוחץ של הרייך ה-3 התגלה כראשית קיצו.

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
JumpStarter
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as29-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©