בריז'יט ברדו

ברדו נולדה בפריז, בת למשפחה בורגנית ומבוססת. בהיותה בת 15 כבר עשתה את צעדיה הראשונים בעולם הדוגמנות ותמונתה הופיעה על עמוד השער של אחד המגזינים הנחשבים ביותר בצרפת. בגיל 18 הופיעה בסרטה הראשון "Le trou normand " ובאותה שנה נישאה לבמאי רוז'ה ואדים, שהיה אז קולנוען מתחיל.

סרטו הראשון של ואדים - "והאלוהים ברא את האישה" (1956) - הפך ללהיט שובר קופות וברדו שכיכבה בסרט זכתה במעמד חדש של סמל מין בינלאומי. מלבד יופיה וגופה החטוב אופיינה דמותה הקולנועית של ברדו בחופשיות מינית ובשוויון נפש לעירום. השילוב קסם במיוחד לצופים האמריקאים שסבלו עד אז מצנזורה קולנועית חמורה בנושאי עירום ומין.

תדמיתה המינית של ברדו טופחה גם בסרטיה הבאים שהיו ברובם קומדיות קלילות וניתן בהם משקל רב לחזותה הפיזית. בין לבין השתתפה בכמה סרטים בעלי יומרה אמנותית גבוהה כגון "הבוז" (1963) של הבמאי ז'אן לוק גודאר. סרטים אלו הקנו לה הערכה כשחקנית, וכישלונם המסחרי אף לא פגע במעמדה ככוכבת.

לאחר כישלון נישואיה של ברדו לואדים, נישאה שלוש פעמים נוספות. במהלך חייה גם ביצעה מספר נסיונות התאבדות. עם הגיעה לגיל ארבעים, הודיעה על פרישתה מעולם הקולנוע ועיקר עיסוקה מאז נסוב סביב פעילות ציבורית למען זכויות בעלי החיים. במהלך השנים החלה הכוכבת לגלות מעורבות רבה גם בנושאי פוליטיקה וחברה בצרפת. בין היתר, עוררה סערות ציבוריות, כאשר הביעה הזדהות עם מפלגת הימין הקיצוני בצרפת, ויצאה בהכרזות גזעניות כנגד המיעוט המוסלמי החי במדינה. ספר שפרסמה, "זעקה באפלה", ובו פרשה את עיקרי ביקורתה כנגד מדיניות צרפת, אף הביא להרשעתה בבית משפט בפריס, בגין הסתה לגזענות.

עוד מסרטיה המוכרים: "האור מעבר לרחוב" (1955), "מקרה של עצב" (1957), "השטן הוא אישה" (1958), "האמת" (1960), "חיים פרטיים" (1962), "ויוה מריה" (1965).