ברייתא (בארמית: "חיצונית"), מקור הלכתי או אגדתי שלא נכלל במשנה ולכן הוא חיצוני. המלה מופיעה בתלמוד הבבלי בעיקר לציין מקור תנאי כדי להבדילו מהמשנה. מחקרי הברייתא נקראים "תנא ברא" ("תנא חיצוני") בניגוד ל"תנא דידן" שפירושו - "התנא שלנו".
בתלמוד משתמשים בברייתות כדי לפרש משניות ולהסבירן אך גם מעמתים אותן עם משניות. בתקופת התלמוד נקבצו ברייתות רבות בקבצים מיוחדים, כגון התוספתא. מקום מיוחד היה לרבי חייא ולרבי אושעיא, מראשוני האמוראים, במסירת הברייתות ועל כך נאמר בתלמוד הבבלי כי כל ברייתא שלא נלמדה בבית מדרשו של רבי חייא או בבית מדרשו של רבי אושעיא משובשת ואין להקשות ממנה קושיה (חולין קמא...
