ברטולד ברכט

ברכט נקרא בהולדתו אויגן ברתולד פרידריך (Eugen Berthold Friedrich) ברכט, אך נהג להשתמש רק בשמו הפרטי האמצעי, שאותו שינה בנעוריו ל"ברטולט" כמחווה של מרי. למד רפואה בבווריה, ושירת בבית חולים צבאי במלחמת העולם הראשונה, עובדה שיש בה כדי להסביר את הסלידה מן המלחמה הבאה לביטוי ברבים ממחזותיו. בעודו בבווריה החל לכתוב מחזות, ואת הראשונים מהם, "בעל" (כשם האל הכנעני) ו"תופים בלילה" הפיק בשנים 1923-1922. בשנת 1924 עקר לברלין ופנה לתיאטרון, עבד זמן-מה עם הבמאים הידועים מקס ריינהרט וארווין פיסקטור, אך בעיקר פעל בחוג מצומצם של ידידים ועמיתים, שהבולט בהם היה המלחין קורט וייל.

שתי הצלחותיו הגדולות של הצמד, "אופרה בגרוש" (במקור Die Dreigroschenoper) ו"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני", בשנים 1928 ו-1930, בהתאמה, הביאו לשניים פרסום רב. באותן שנים נעשה ברכט מרקסיסט מושבע, ומחאתו החברתית החריפה ניכרה היטב בכתיבתו. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, נמלט מגרמניה לדנמרק, ומשם לארה"ב. הנאצים שללו ממנו את אזרחותו הגרמנית והטילו איסור על יצירותיו. תקופת שהותו בארה"ב היתה פורייה ביותר, אך הגיעה לסיומה כאשר זומן ברכט להעיד לפני הוועדה לפעולות אי-אמריקניות שהקים סנטור ג'וזף מק'קרתי. ב-1947 עזב את ארה"ב לשוויצריה, שם חיבר יצירה תיאורטית חשובה, "האורגנון הקטן לתיאטרון", שהביעה את השקפותיו על הדרמה ותפקידה, לאור התיאוריה המרקסיסטית.

ב-1949 התיישב בברלין המזרחית והקים עם אשתו השחקנית הלנה ויגל (Helene Weigel) להקת תיאטרון משלו, "האנסמבל הברלינאי" (Berliner Ensemble). ב-1954 הוענק לו פרס סטלין, אף שהקומוניסטים המושבעים בארצו מתחו עליו ביקורת חריפה בשל הפציפיזם הקיצוני שלו. ברכט חזר בתשובה, ואף שינה אחד ממחזותיו, "משפטו של לוקולוס", לפי דרישות המפלגה - צעד אירוני, בהתחשב בכך שבמחזהו "חיי גלילאו" (1943) מתח ביקורת נוקבת על גלילאו גליליי, המדען שחזר בו מאמונתו המדעית תחת לחץ האינקוויזיציה.

התיאטרון האפי של ברכט שם את הדגש ב"אפקט הניכור", הנוצר כאשר השחקנים המשתתפים במחזה מבצעים את תפקידיהם מתוך מודעות מלאה למניעים הפסיכולוגיים של הדמות ותוך מתן פרשנות ביקורתית עליהם. הם אינם "נכנסים" לדמות, אלא מדברים בשמה, ובמקביל מותחים עליה ביקורת. שיטת משחק זו מונעת מהקהל את היכולת לשקוע בעולם הפנטסיה של המחזה ומשאירה אותו מנוכר להתרחשות. ברכט האמין כי בדרך זו יוכל הקהל להבין את המסר של המחזה בצורה טובה יותר ויישאר נאמן לראייה ביקורתית ומפוכחת.

עוד מיצירתו: "אמא קוראז'" (1941) - מחזה, "ארתורו אוי" (1941) - מחזה, "הנפש הטובה מסצ'ואן" (1942) - מחזה, "שוויק במלחמת העולם השנייה" (1944) - מחזה, "מעגל הגיר הקווקזי" (1949) - מחזה, "גלות המשוררים" - מבחר שירים מהשנים 1914 - 1956.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

מנוול, פחדן, שקרן, גנב – אבל ברכט - "הוא היה גנב, רמאי, שקרן, זייפן, נצלן, פחדן, צבוע, אנטישמי, פלגיאטור. הוא לא הרבה להתרחץ. הוא אהב להציג את עצמו כמשורר מהפכן ועני, אבל בחשבונות הבנק שלו בשוויץ רבצו מליונים, וחליפות-מאו שלבש נתפרו ממשי טהור. תכירו: ברטולט ברכט, האיש, המצפון הקולקטיבי, האגדה והשקרים". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.   

השלום נהרג במלחמה - "המחזאי הגרמני הנודע ברטולט ברכט היה שותף למחשבה שכל המלחמות הן פרוייקטים קפיטליסטיים. חשב וכתב. מהצורך להתריע בפני העולם, ובפני העם הגרמני במיוחד, לגבי אימי המלחמה הממשמשת ובאה, נושפת בעורפה החרב של גרמניה ההרוסה לאחר מלחמת העולם הראשונה, נולדה 'אמא קוראז'". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.