גאונים, כינוים של ראשי הישיבות בסורא ובפומבדיתא שבבבל למן 600 בקירוב ועד 1040; השם גזור מן התואר "ראש ישיבת גאון יעקב". במאות ה-10 וה-11 שימש תואר של ראשי הישיבות בארץ ישראל ובמאות ה-12 וה-13 השתמשו בו ראשי הישיבות בבגדד, דמשק ומצרים.
בראשית תקופת הגאונים נחתם התלמוד הבבלי. הגאונים ראו בו מקור לכל ענייני היהדות ועשו להפצתו בעם. הם היו המנהיגים הרוחניים של יהודי העולם שפנו אליהם מכל קצות תבל בשאלות הלכה ורוח. כך נוצרה ספרות של שאלות ותשובות. הגאונים כתבו גם חיבורים אחרים, כמו קבצים של הלכות המבוססים על התלמוד הבבלי.
במשך רוב תקופת הגאונים היתה ליהודי בבל אוטונומיה. הקהילה היתה מאורגנת היטב. ההנהגה המדינית הופקדה בידי ראש הגולה והגאונים היו ההנהגה הדתית-רוחנית. על אף המתיחות...
