נחום גוטמן

עם כיבוש הבריטים את ארץ ישראל, התנדב גוטמן כמו מרבית בני גילו לגדוד העברי, ושירת בו עד תום מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 נסע לאירופה להרחיב את השכלתו האמנותית. במשך שש השנים הבאות התגורר בווינה, פריס וברלין - השתלם בטכניקות הדפס ותחריט ושכלל את יכולות הרישום שלו. בברלין פגש בקבוצת הסופרים העבריים, ידידיו של אביו והחל לאייר את ספריהם. איוריו הראשונים נעשו לספריו של אביו, ש. בן-ציון, ולשירי הילדים של ביאליק ו טשרניחובסקי. כשחזר לארץ ישראל (1926) תפס מקום מרכזי בקרב אמני התקופה שהתמקדו בציורי נופים ויצרו את מה שכונה "הסגנון הארץ-ישראלי". עבודותיו הוצגו הן בתערוכות יחיד והן בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל.

נחום גוטמן בוינה, שנות ה-20 (באדיבות מוזיאון נחום גוטמן לאמנות)

ב-1928 נשא לאישה את דורה לבית יפה, אם בנו היחיד, מנחם (חמי). בשנים הבאות עסק גם בעיצוב תפאורות ותלבושות, בין היתר למחזה "כתר דוד" בתיאטרון "האוהל" (1929), המחזה "שבתאי צבי" (1932) ותערוכת העדלאידע שהתקיימה בתל אביב בחג הפורים (1933 – 1934). ב-1931 קיבל על עצמו את תפקיד המאייר הקבוע של העיתון "דבר לילדים". תחילה היה זה מוסף לילדים של עיתון הפועלים "דבר" ומאוחר יותר הפך המוסף לשבועון לילדים בו שימש גוטמן חבר מערכת ומאייר במשך 35 שנים. הוא צייר בעיתון אלפי איורים לסיפורים, שירים וכתבות שונות וכן פירסם סיפורים וכתבות פרי עטו.

ב-1935 נשלח גוטמן לדרום אפריקה על-ידי משרד החוץ על-מנת לצייר את דיוקנו של המדינאי ין כריסטיאן סמטסן. את רשמיו ממסעו ליבשת אפריקה ביטא בסדרת סיפורים מצוירים ל"דבר לילדים", בהם הוסיף ופיתח כיד הדמיון הטובה עליו סיפור הרפתקאות בג'ונגל האפריקני. מתוך רשימות אלה נולד ספרו הראשון של גוטמן "בארץ לובנגולו מלך זולו" (1939).

ב-1942 יצא לאור ספרו הבא, "ביאטריצ'ה - או מעשה שתחילתו בחמור וסופו בארי דורס", שעלילתו עוסקת בתחושת האובדן ואי הצדק הכרוך במותה של דמות אם, ומרמזת על הצלקת האישית שהותיר בו מותה המוקדם של אמו. שנתיים מאוחר יותר, ראה אור ספרו "הרפתקאות חמור שכולו תכלת" (1944) – החמור כגיבור ספרותי באמצעותו מתבונן גוטמן במבט ביקורתי על החברה האנושית. ביצירה זו, כמו גם ברבות אחרות, באה לידי ביטוי חיבתו של גוטמן לחמורים, על הפשטות והתמימות המאפיינת בעל חיים זה.

בתקופת מלחמת העצמאות שימש גוטמן צייר צבאי. הוא צייר את הווי לוחמי הפלמ"ח ואת דיוקניהם של הלוחמים והמפקדים. בספרו "שתי אבנים שהן אחת" סיפר את זיכרונותיו והרפתקאותיו מאותה תקופה. מאוחר יותר התפרסם הספר "כאלה היינו" ובו ציורי הלוחמים.

ב-1959, לכבוד חגיגות היובל לעיר תל-אביב, כתב גוטמן את הספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט" בו אסף את סיפורי זיכרונותיו על לידתה של העיר ועל דמויות אזרחיה הראשונים. כמו-כן, צייר את הציור "ימים ראשונים" לתערוכת היובל. אורכה של יצירה זו היה למעלה מ-20 מטרים. ב-1961 יצר את תמונת הפסיפס (מוזאיקה) הראשונה שלו, בבניין הרבנות בתל-אביב. מבין עבודותו הפסיפס הבאות שלו: קיר ענק המגולל את ההיסטוריה של תל אביב בבנין מגדל שלום (1966), קיר פסיפס במשכנה החדש של גימנסיה הרצליה בתל אביב (1967), פסיפס המזרקה ברחוב ביאליק בתל אביב ובה תמונות מחיי העיר (1976). בשנות ה-70 החל לעסוק גם בפיסול בחימר. פסלי הקרמיקה שלו התבססו על צורת הכד החלול והציגו דמויות אקזוטיות בהשראת המזרח, גיבורים תנ"כיים ודמויות מימיה הראשונים של תל אביב.

נחום גוטמן עם קוראיו הצעירים, 1965 (באדיבות מוזיאון נחום גוטמן לאמנות)

ב-1980 הלך נחום גוטמן לעולמו. הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. זמן קצר לפני מותו, הספיק הסופר והחוקר אהוד בן עזר לרשום מפיו את סיפור חייו ופירסמו תחת הכותרת "בין חולות וכחול שמיים".

מעמדו כאמן מוביל בזירת האמנות הישראלית התערער בשנות ה-50, בעקבות עלייתה של קבוצת "אופקים חדשים" אשר דגלה בסגנון ציור מופשט השואף אל המימד האוניברסלי ולאו דווקא המקומי. האמנות הפולקלוריסטית, העלילתית והתמימה, שגוטמן זוהה עימה, נדחקה לקרן זווית ומאז לא שבה אל קדמת הבמה. יחד עם זאת, ליצירתו נשמר מקום של כבוד בתרבות העברית והוא נחשב לאחד מאמניה המזוהים ביותר של האמנות הארצישראלית.

"טבריה", יצירה מאת נחום גוטמן, 1920 (באדיבות מוזיאון נחום גוטמן לאמנות)

ברבות השנים הפכו ציוריו של גוטמן סמל נוסטלגי לתל אביב הקטנה ול"ארץ ישראל של פעם" - תמונות נוף של פרדסים, חולות מוזהבים, עובדי אדמה וחמורים. ספרי הילדים פרי עטו, אשר לשונם פשוטה וקולחת, נחשבים לנכסי צאן ברזל בספרות הילדים העברית וזוכים לפופולריות רבה גם היום.

מבחר מספריו: "עיר קטנה ואנשים בה מעט" (1959) - ספר שעיקרו החיים באחוזת בית, לימים העיר תל אביב, "בארץ לובנגולו מלך זולו" (1940) - סיפור הרפתקאות אודות מסע קסום לאפריקה, "תעלומת הארגזים או החופש הגדול" (1946) - סיפור הרפתקאותיהם של צמד תלמידים במושבה רחובות בתקופת השלטון העות'מאני, "שביל קליפות התפוזים" (1962) - עלילה בלשית המתרחשת בתל אביב בתקופת מלחמת העולם הראשונה (הספר תורגם גם לאנגלית וליפנית).

מבין הפרסים בהם זכה: פרס למדן לספרות ילדים (1946), פרס דיזנגוף לאמנות (1956), עיטור אנדרסן הבינלאומי לספרות ילדים על ספרו "שביל קליפות התפוזים" (1962), פרס יציב על תרומתו לאיור הישראלי ועבודתו ב"דבר לילדים" (1964), פרס פיכמן לספרות ואמנות על מכלול יצירתו הספרותית (1969), פרס ישראל לספרות ילדים (1978).

הערך נכתב באדיבות מוזיאון נחום גוטמן לאמנות .

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

היי דרומה - התערוכה "דרום דרום" שמוצגת במוזיאון נחום גוטמן, בודקת מה נותר מהדימויים של עיר החולות הבתולית בציוריו בשורת עבודות עכשוויות שמשרטטות את פניה המפויחים של דרום העיר. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.  

מי צייר את ארלוזורוב? - במוזיאון נחום גוטמן לאמנות תוצג תערוכת רישומי דיוקנאות של מדינאים, משוררים ואנשי תרבות שצייר נחום גוטמן. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.  

שיעור ספרות - מאחורי כל יצירה מתחבא יוצר, ומאחורי כל יוצר מסתתר סיפור. מסע בעקבות סיפורי חייהם של הכותבים הגדולים, בישראל ובעולם. פרוייקט באנציקלופדיה ynet

לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן