מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב

רונלד רייגן ומיכאיל גורבצ'וב חותמים על הסכם לפיקוח על החימוש, 1987 (צילום: רויטרס)

במושגים מערביים היו אלה צעדים מתונים מאוד, אך בברה"מ הם היו שקולים כנגד מהפכה חדשה, ורבים מוותיקי המפלגה והממסד הכלכלי, הממשלתי והצבאי התנגדו להם. התנגדות עזה התעוררה גם לצעדים שנקט בתחום מדיניות החוץ, שכן גורבצ'וב הגיע להסכמה עם ארה"ב על פינוי הדרגתי של כוחות ברה"מ מהמדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה, הסכים לאיחודה מחדש של גרמניה, הסיג את כוחות ברה"מ מאפגניסטן ותמך בברית המדינות שקמה נגד פלישת עירק לכוויית. מעל לכול, גורבצ'וב שם למעשה קץ למלחמה הקרה הבין-גושית, בשורה של הסכמים עם ארה"ב ובהימנעותו מלהתערב בנפילת המשטרים הקומוניסטיים באירופה המזרחית החל מ-1989. על כך זכה בפרס נובל לשלום ב-1990.

ב-1989 ניצח גורבצ'וב על בחירתו של סובייט עליון חדש. אף שגוף זה נותר עדיין חד-מפלגתי למעשה, היה זה הפרלמנט האמיתי הראשון בתולדות ברה"מ, משום שנבחר בבחירות חשאיות, ניהל את דיוניו בגלוי והתיר מתיחת ביקורת על הממשלה. גורבצ'וב נבחר לנשיאו של גוף זה, וכך הוסיף להחזיק בכהונת נשיא ברה"מ. אחת מתוצאות הדמוקרטיזציה הגוברת היתה התחזקותן של נטיות פלגניות ברפובליקות האסייניות של ברה"מ ובבלטיות, אולם גורבצ'וב פעל ביד חזקה למניעת התפרקותה של ארצו, ואף שיגר את הצבא לדכא מהומות.

באותה המידה התנגד גורבצ'וב לרפורמות כלכליות מרחיקות לכת, והשאיר את המשק הסובייטי במצבו הריכוזי חסר היעילות. המצב הכלכלי הלך והידרדר, וחופש הביטוי שהנהיג התגלה כבומרנג, משום שעתה נמתחה עליו ביקורת חריפה. אחרי תקופה של חוסר החלטיות, פנה גורבצ'וב לאחור בסוף 1990 וביקש לעשות יד אחת עם השמרנים במפלגתו ועם מנגנוני הביטחון.

אולם אלה לא בטחו בו עוד, ובאוגוסט 1991 ניסו להדיחו. הם לכדו אותו ואת בני משפחתו בבית הנופש שלהם והכריזו על ביטול הרפורמות. בראש ההתנגדות לניסיון ההפיכה עמד בוריס ילצין, שכיהן אז כנשיא הרפובליקה הרוסית בברה"מ, וסימל את רוח הרפורמה עוד יותר מגורבצ'וב עצמו. הקושרים נעצרו וגורבצ'וב חזר למלא את תפקידו, אבל מעמדו נחלש מאוד. בהנחייתו של ילצין, למעשה, הורה גורבצ'וב על פיזור הוועד המרכזי של המפלגה, התפטר מחברותו בה וביטל את פיקוחה על מוסדות השלטון, הצבא וביטחון הפנים. בה בעת ניסה להרחיב את סמכויות הרפובליקות, בלא לפרק את ברה"מ. אבל הוא איחר את המועד, ולא היתה לו עוד שליטה במתרחש.

גורבצ'וב זוכה לקבלת פנים אוהדת ממנהיגי הרפובליקה הרוסית, עם שובו למוסקבה לאחר כישלון נסיון ההפיכה נגדו, 1991 (צילום: איי פי)

ילצין פעל עתה על דעת עצמו, נטל את סמכויות השלטון וניהל מו"מ עם שלטונות הרפובליקות השונות כשווה עם שווים. ב-25.12.91 הוקם חבר המדינות העצמאיות, בהנהגת ילצין; ברה"מ חדלה להתקיים כשהתפטר גורבצ'וב מכהונת הנשיא באותו יום.

גורבצ'וב הסתלק מן החיים הפוליטיים בארצו, אם כי הוא מוסיף להופיע מפעם לפעם כמרצה בארצות חוץ. ב-2000 פגעה בו מהלומה קשה עם מות רעייתו ראיסה.