יהודה לייב גורדון (1830 - 1892), משורר עברי יליד ליטא, המרכזי שבמשוררי תקופת ההשכלה. כינויו השגור - יל"ג.
בוילנה, עיר הולדתו, היה מקורב לאד"ם הכהן ולבנו, מיכ"ל, ובשיריו הראשונים - "שירי הגיון" ו"שירי עלילה" (שירים ליריים ואפיים) - אף הושפע מהם. אחרי שעזב את וילנה שימש מורה בבי"ס יהודי בפוניבז' (1853 - 1860) ובשאוול (1860 - 1865) ומפקח על בי"ס בטלז (1865 - 1872).
ב-1872 עקר לפטרבורג ושימש מזכיר "חברת מפיצי השכלה" ומזכיר הקהילה היהודית. ב-1856 פרסם את הפואמה האידילית "דוד וברזילי" ואת הפואמה ההיסטורית "אהבת דוד ומיכל". ב"דוד וברזילי" קרא לחיי טבע ולחיי פשטות ברוח האידיאלים של משוררי ההשכלה ותיאר את העבר בצבעים אידיליים והרמוניים, תיאור המרמז בעקיפין על פגמי ההווה. ב-1859 פרסם קובץ...
