 |  | הרב שלמה גורן, 1949 צילום: הנס פין, לע"מ
| | |  | | הרב גורן, 1982 צילום: יעקב סער, לע"מ
| | |  | | הרב שלמה גורן מבקר את הכוחות הישראלים במלחמת יום הכיפורים, 1973 צילום: חנניה הרמן, לע"מ
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | שלמה גורן
שלמה גורן (1917 - 1994), רב ופוסק הלכה, שתרם תרומה מכרעת לעיצוב חיי הדת במדינת ישראל. מילא מספר תפקידים רבניים חשובים, בהם הרב הראשי של צה"ל, הרב של תל אביב-יפו והרב הראשי
האשכנזי של ישראל. חתן פרס ישראל
ב-1961 על פירושו לתלמוד הירושלמי.
שלמה גורן נולד בפולין ועלה ארצה עם הוריו ב-1925. כבר בילדותו נודע כעילוי ובגיל 12 התקבל כתלמיד בישיבת חברון. בגיל 17 פרסם את ספרו הראשון, שבו הציג פירושים ל"משנה תורה" של הרמב"ם.
בשנת 1936 התגייס לארגון "ההגנה"
ולחם במלחמת העצמאות
בגזרת ירושלים.
עם קום המדינה נעשה הרב הראשי של צה"ל,
ומילא תפקיד זה עד שנת 1968. בתפקידו זה הנהיג סדר אחיד של מנהגים ותפילות לחיילים מבני כל העדות. במלחמת ששת הימים
היה בין הראשונים במעמד שחרור הכותל המערבי;
תקיעתו בשופר והתפילה שנשא במאורע זה נזכרים כאחד מסמלי המלחמה ושחרור ירושלים.
הרב שלמה גורן (במרכז) תוקע בשופר במעמד שחרור הכותל המערבי, 1967 (צילום: לע"מ)
עם שחרורו מצה"ל התמנה הרב גורן לתפקיד הרב הראשי של העיר תל אביב-יפו.
בשנת 1972 נבחר למשרת הרב הראשי (האשכנזי) לישראל, וכיהן במשרה זו 12 שנים. במהלך כהונתו שרר מתח רב בינו לבין הרב הראשי הספרדי, עובדיה יוסף.
עם תום כהונתו כרב ראשי הקים ישיבה בעיר העתיקה בירושלים.
כדמות ציבורית בולטת במגזר הדתי תמך הרב גורן בהקמת יישובים מעבר לקו הירוק ובחיזוקם, התנגד למדיניות השלום של ראש הממשלה יצחק רבין
ואף הוציא פסק הלכה האוסר על פינוי יישובים. עם זאת, במהלך פינוי ימית
פעל גורן למען הרגעת הקיצוניים שבין מתנגדי הפינוי, ואף זכה להוקרה מצד מנחם בגין
על פעילותו במקום.
לצד הכבוד הגדול שרחשו לרב גורן, פסקי ההלכה שהוציא, כמו גם הכרזותיו בענייני דת שונים, עוררו עליו לא אחת את זעם ההנהגה הרבנית, בעיקר החרדית. היו אלה פסקי הלכה מעוררי מחלוקת, שהצריכו תעוזה רבה. עמדותיו עוררו התנגדות מלכתחילה למינויו כרב הראשי, אולם אלה לא צלחו.
המהלך ההלכתי מעורר המחלוקת המפורסם הראשון של גורן כרב ראשי נעשה זמן קצר לאחר מינויו, כשביטל את מעמד ה"ממזר"
של אח ואחות, באמצעות פסילה בדיעבד של נישואי
הוריהם (לפי ההלכה, ילד שבא לעולם בעקבות יחסי מין בין אישה נשואה לגבר שאינו בעלה הוא ממזר. לכך יש השלכות מרחיקות לכת מבחינת הילד, ובהן איסור על נישואיו ליהודיה). הכרעתו בעניין היתה ביטוי לניסיון הכולל של גורן לאורך השנים, להתיר בעיות של פסולי חיתון מצד דין תורה. כבר כרב הראשי לצה"ל ניכרה שיטתו בעניין, כאשר התיר את נשות חיילי הצוללת "דקר"
שנעלמה בים מעגינותן. במקביל, גורן התנגד נחרצות לחקיקה שתסדיר את האפשרות לנישואין אזרחיים
במדינה.
הרב שלמה גורן (במרכז) עם הרב עובדיה יוסף בפתיחת הקונגרס הציוני היהודי ה-30, 1982 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
בעקבות "היתר הממזרים" הוביל הרב שך
מאבק של גדולי התורה, ואלה קבעו כי גורן אינו רב ופסקיו בטלים ומבוטלים (היו שאף קרעו עליו "קריעה" והכריזוהו כ"מת"). הרב עובדיה יוסף, שותפו של גורן להנהגת הרבנות, התנגד אף הוא להכרעתו – התנגדות שסימלה את העתיד לבוא, המתיחות המתמשכת בין השניים לאורך כהונתם. בה בעת, הקפיד יוסף לבקר באופן חריף את המאיימים לפגוע בגורן בכל דרך שהיא.
פסק הלכה מפורסם אחר של גורן, ומסיבות אחרות, קבע שחל איסור על כניסת יהודים לרוב שטחי הר הבית.
לדבריו של גורן, מכיוון שגבולות המקדש אינם נקבעו באופן מדויק, ובמסגרת זו לא זוהו אזוריו המקודשים האסורים לכניסת אדם, אין להתיר ליהודי את הנוכחות בשטחים הבעייתיים. גם פסיקה זו עוררה מחאה לא מעטה, ועד היום יש הקוראים לביטולה, ואף רבנים המתירים את העלייה להר.
הרב גורן המשיך לעורר מחלוקת גם לאחר פרישתו. בעשור האחרון לחייו הביע לא אחת אי נחת ממוסד הרבנות הראשית בתקופה שלאחר כהונתו שלו, ואף קרא לביטולו. הוא הדגיש שוב ושוב את התנגדותו לכל פשרה טריטוריאלית, ותקף נחרצות את המהלך של הסכמי אוסלו.
במסגרת זו אף קרא לחיילי צה"ל לסרב לפקודת פינוי עזה ויריחו.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
