גוש עציון

מפת יישובי גוש עציון

בשנת 1927 נעשה הניסיון הראשון להקים יישוב יהודי באיזור גוש עציון, אז הוקם היישוב מגדל-עדר. מאחורי ניסיון זה עמדה חברת ההתיישבות "זיכרון דוד" . שנתיים לאחר מכן, בעקבות הטבח ברובע היהודי בחברון, נעזב היישוב. 

ב-1935 חודשה ההתיישבות היהודית באיזור על ידי אנשי חברת "אל ההר". היישוב נקרא כפר-עציון, על שם אחד ממקימיו - שמואל הולצמן (הולץ בגרמנית פירושו - עץ). בין המתיישבים נמנו אנשי ארגון "השומר" , עולים מכורדיסטן ופועלים מהמושבות העבריות. שנה לאחר מכן, בזמן מאורעות תרצ"ו (1935) הותקף היישוב על ידי פורעים ערבים. בעקבות המתקפה נאלצו מתיישבי כפר-עציון לנטוש את היישוב.

באפריל 1943 נעשה ניסיון נוסף ליישב את האיזור. הפעם עלו למקום אנשי "קבוצת אברהם" (בני הפועל המזרחי, ותיקי תנועת השומר-הדתי ובני-עקיבא מפולין) בליווי אנשי הפלמ"ח, וייסדו את הקיבוץ הדתי כפר-עציון.  בשנותיו הראשונות של היישוב נחצבו בריכות-מים, נבנו טרסות חקלאיות, ניטעו מטעים, הוקמו ענפי חי - רפת ולול, הוכשר בית-הבראה ומרגוע, ונעשו הכנות להקמת מפעל תעשייתי למכניקה-עדינה, ולהפעלת מחצבה.

סגור שליחה לחבר  כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא  הקלידו את הקוד המוצג תמונה חדשה הסרטון נשלח לחברך סגור הטמעת הסרטון באתר שלך  קוד להטמעה: <object width='400' height='300' type='application/x-shockwave-flash' data='http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.commercial-3.2.7.swf'><param name='movie' value='http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.commercial-3.2.7.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;rtmp://cp100692.edgefcs.net/ondemand/hd/upl/511/711.flv&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;rtmp&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;rtmp&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/flowplayer.rtmp-3.2.3.swf&quot;},&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/flowplayer.akamai-3.2.0.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/zeri/flowplayer.controls-3.2.5.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:{&quot;enabled&quot;:false},&quot;zIndex&quot;:1},&quot;hiro&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/Flowplayer_Hiro_Ynet_2_9_0_13810.swf&quot;,&quot;site_id&quot;:&quot;27&quot;,&quot;flavor&quot;:&quot;YNET&quot;,&quot;AllowRegScreen&quot;:true,&quot;zIndex&quot;:2}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

כפר עציון, 1947. מתוך "אני הייתי שם בצבע" סרטם של אבישי כפיר ויצחק רובין. באדיבות ארכיון מונוסון

במהלך השנים 1945 - 1947 הוקמו בגוש עציון שלושה יישובים נוספים: משואות-יצחק (1945), הוקם על-ידי גרעין בני-עקיבא, אשר חבריו היו פליטי השואה ממזרח-אירופה, עין-צורים (1946), הוקם על-ידי חברי גרעין בני-עקיבא, ורבדים (1947), אשר הוקם על-ידי גרעין מסלע של תנועת השומר הצעיר. 

בראשית שנת 1947 מנה גוש-עציון כ-450 נפש (כפר-עציון - 163 חברים, 57 ילדים, משואות-יצחק - 111 חברים, 12 ילדים, עין-צורים - 55 חברים, רבדים - 80 חברים). באותו הזמן השתרע גוש-עציון על פני שטח של כ-20 אלף דונם, מחציתם בבעלות יהודית. מרבית הקרקעות שנמצאו בידי היהודים היו קרקעות בעלות ערך חקלאי נמוך, שכן את הקרקעות המשובחות המעטות באיזור לא נאותו הערבים למכור. נעשו הכנות להקמת מפעלים תעשייתיים משותפים ליישובי גוש-עציון והכנות לעליית נקודת התיישבות חמישית באיזור.

ימים ספורים למחרת ההכרזה באו"ם על הקמת מדינה-יהודית בארץ-ישראל  (29.11.1947), נפתחה מלחמת העצמאות והחלו פעולות האיבה נגד יישובי הגוש. ארבעת יישובי גוש עציון מצאו עצמם כלואים בטבעת כפרים ערביים עוינים. הדרך היחידה המקשרת בין גוש עציון ליישוב היהודי הקרוב ביותר - ירושלים, עברה באיזור אל-חאדר ובית-לחם. הכביש היה נתון לשליטה ערבית לכל אורכו.

על-פי החלטת תוכנית החלוקה שהתקבלה באו"ם, עתיד היה גוש עציון להימצא עמוק בתוככי המדינה הערבית. חברי היישובים, בעצה אחת עם ההנהגה הלאומית, החליטו להישאר במקומם. במהלך החודשים לאחר מכן עד כיבוש הגוש, היו נתונים תושבי גוש עציון במצור ערבי הדוק והתמודדו עם מחסור חמור באספקה ובציוד צבאי ורפואי. שיירות אספקה שנשלחו אל הנצורים הותקפו על ידי כוחות ערביים באופן תדיר.  

על מנת להתמודד עם המתקפות הצפויות, הוקם כוח מגן מקרב המתיישבים, אשר תוגבר על-ידי כוחות מטעם ה"הגנה". מספר המגינים וכמות הציוד הצבאי היו נחותים באופן משמעותי מאלה של הכוחות הערבים. לקראת המערכה הצפויה החלו המגינים בהכשרת האיזור: ביצור עמדות, תפיסת משלטים קדמיים וגיבוש המרחב כולו למתחם הגנתי אחד, מאורגן ומלוכד.

בדצמבר 1947 הותקפה שיירת נוסעים ואספקה שנעה מירושלים לגוש עציון. בתום בקרב נהרגו עשרה מנוסעי השיירה. בינואר 1948 החליטה מפקדת ההגנה, בעצה אחת עם תושבי הגוש, על פינוי הילדים, רוב האמהות, הורים קשישים וחולים, מגוש עציון לירושלים. אלה שוכנו במנזר רטיסבון ובשכונת בית-הכרם בירושלים.

בבוקר ה-14 בינואר 1948 הותקף גוש עציון על ידי המוני לוחמים ערבים שהוזעקו מהסביבה. במהלך הקרב ניסו התוקפים לבתר את גוש עציון על-ידי כיבוש חרבת-זכריה, עליה הגנו אנשי הפלמ"ח. כתוצאה מפעולת-נגד מוצלחת של מגיני הגוש, הונסו התוקפים בהותירם אבדות כבדות. היתה זו ההתקפה הגדולה הראשונה מסוגה במלחמת העצמאות, בה הציגו הכנופיות הערביות כושר ארגון, היערכות, תכנון וביצוע צבאי, בפיקודו של מנהיגם, עבד-אל-קאדר חוסייני.

עם ערב, מצאו עצמם המגינים במצב חמור. התחמושת כמעט אזלה, לא היו בגוש עציון חומרי רפואה לפצועים, מכשירי הקשר חדלו לפעול בהעדר מצברים. מצב זה הביא את פיקוד ההגנה בירושלים לשלוח את לוחמי "מחלקת-ההר" (שיירת הל"ה), להביא תגבורת בכוח-אדם ובציוד לגוש עציון, ולהיערך לקראת חידוש ההתקפה הערבית. לוחמי המחלקה נפלו למארב ערבי ונהרגו כולם במהלך הקרב.

עקב חסימת הדרך לגוש עציון,  החלו כוחות ה"הגנה" בחיפוש אחר פתרונות לקשר עם גוש עציון דרך האוויר. בשלב ראשון עסקו בהצנחת אספקה, נשק ותחמושת. על-פי-רוב התרסק הציוד תוך כדי נפילתו, או שנפל בידי האויב. בשלב שני הוחל בהכשרת מסלול נחיתה למטוסים קלים - "פרימוסים", בלב גוש עציון. בדרך זו הגיעה מעט אספקה ותחמושת, נתאפשרה תנועת מפקדים, העברת פצועים ועוד. כמות המטען שנשאו המטוסים היתה דלה ביותר, ולא היה בכך פתרון של ממש. 

ב-27 במרץ 1948 פרצה והגיעה לגוש עציון שיירה ארוכה, ובה תגבורת לוחמים וכן 120 טון אספקה, ציוד ותחמושת. בדרכה חזרה נתקלה השיירה במחסומים שהניחו אנשי הכנופיות סמוך לאתר "נבי דניאל" הניצב על ראש הרכס. רק לאחר קרב ארוך חולצו אנשי השיירה על ידי הצבא הבריטי.

בתקופת המצור עסקו מגיני גוש עציון, נוסף על הגנת היישובים וכחלק ממנה, בתקיפת התחבורה הערבית על כביש חברון-ירושלים, כביש שקשר את ריכוז הכוחות הערבים (הלגיון הערבי והכנופיות בחברון ובסביבתה) עם ירושלים הבירה. מגיני גוש עציון תפסו משלטים במנזר הרוסי ובחרבת סאוויר, משם שלטו על קטע מהכביש, פוצצו מעבירי-מים, הניחו מוקשים ומחסומים, הציבו מארבים לרכב כנופיות ולשיירות הלגיון הערבי, במטרה להקל את הלחץ על הכוחות המגינים בירושלים.

ב-4 במאי 1948, בתגובה על תקיפת התחבורה הערבית, הותקף גוש עציון על-ידי הכוחות הערבים בסיוע תותחים ומשוריינים, בשיתוף פעיל של הלגיון הערבי וכוחות המנדט הבריטי שעדיין פעלו בארץ. מטרתם היתה לסלק את הכוחות העבריים מהמשלטים החולשים על הכביש הראשי, כביש ירושלים-חברון. הבריטים תכננו לפנות את ירושלים ביום תום המנדט הבריטי על-ארץ-ישראל, 14 במאי 1948, תוך שימוש בכמה צירי תנועה, ואחד מצירים אלו, הדרומי, עבר דרך ירושלים לעבר חברון ומשם למצרים. לפיכך טענו הבריטים כי הם מבקשים להבטיח תנועה חופשית בציר תנועה ראשי זה. לאחר קרב קשה, עלה בידי התוקפים לכבוש את המנזר הרוסי. עם ערב נתפס המנזר בחזרה על-ידי מגיני הגוש ונמשכה תקיפת התחבורה הערבית.   

בעקבות נפילת כפר-עציון, הסדירו ראשי ההנהגה הציונית, בתיאום עם הצלב האדום, הפסקת אש. אנשי משואות-יצחק, עין-צורים ורבדים, ועימם הלוחמים מהיחידות המגוייסות, נלקחו בשבי הלגיון הערבי לעבר-הירדן. השבויים שוכנו במחנה אום אל-ג'מאל, שם ישבו הגברים כתשעה חודשים, הנשים שוחררו לאחר שישה שבועות (לימים הוקמו שלושת היישובים מחדש, במישור החוף הדרומי).

הסרטון באדיבות ארכיון מונוסון