ג'יבוטי
, מדינה בצפון-מזרח אפריקה, לחוף מפרץ עדן (ומפרץ טג'ורה) ומיצר באב אל-מנדב.
גבולותיה: בצפון – אריתריאה
ואתיופיה, במערב ובדרום - אתיופיה;
בדרום מזרח – סומליה;
במזרח - מפרץ עדן. בירתה, ג'יבוטי, היא עיר נמל.
ארץ מדברית וענייה, שכמעט כל תושביה חיים בעיר הבירה. התושבים נחלקים לשתי קבוצות אתניות עיקריות – העיסאים, הקרובים לסומלים, והאפארים הקרובים לאתיופים. לשתי המדינות היו בעבר תביעות על חלקים מג'יבוטי. רוב התושבים מוסלמים סונים.
ג'יבוטי - דיוקן
שם רשמי
Republique de Djibouti - Jumhuriyat Jibuti
שטח
23,000 קמ"ר (מקום 152 בעולם)
אוכלוסייה
486,530 (מקום 167 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין
2.02%
תושבים
סומלים 60%, אפַר 35%, אחרים (צרפתים, ערבים, אתיופים, איטלקים) 5%
שפה רשמית
צרפתית, ערבית
דתות
מוסלמים 94%, נוצרים 6%
בירה
ג'יבוטי
ממשל
רפובליקה
ראש מדינה נוכחי
הנשיא איסמעיל עומַר גֶלֶה
עצמאית מאז
27 ביוני 1977 (מצרפת)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני
50% (אומדן 2001)
תמ"ג לנפש
1,300 דולר (מקום 203 בעולם)
שיעור אבטלה
50% (אומדן 2000)
ענפי כלכלה מרכזיים
פירות, ירקות, צאן, גמלים; בנייה, עיבוד פשוט למוצרי החקלאות (במיוחד: עורות), מלח
מטבע
דולר ג'יבוטני
ידיעת קרוא וכתוב
67.9%
תוחלת חיים
נשים - 44.52; גברים 41.86
(מקום 215 בעולם)
(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)
גיאוגרפיה
ג'יבוטי היא ארץ מדברית, חולית, חמה וצחיחה. אין בה נהרות ואגמים, מלבד אגמי מלח. רוב האדמה סלעית ואינה מתאימה לגידולים חקלאיים. גם הבצורת התכופה הפוקדת את האיזור מקשה על החקלאות.
מרבצי מלח באגם אסאל (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
מישור חוף צר מתרומם בכיוון מערב לשרשרת הרים לא גבוהים, ומשם מערבה לרמה מדברית וצחיחה.
כלכלה
ג'יבוטי היא בין המדינות העניות בעולם. עיקר פרנסתה מקו הרכבת העובר מאדיס אבבה
(אתיופיה)
לבירה ג'יבוטי, וכן מפעולת הנמל בג'יבוטי. המדינה נשענת במידה רבה על סיוע ממדינות חוץ, ובעיקר מצרפת המעוניינת להחזיק עמדת כוח בג'יבוטי בשל מיקומה האסטרטגי בפתחו של ים סוף.
ג'יבוטי הבירה (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
מקור הכנסה חשוב נוסף של המדינה, הם כוחות צבא צרפת המוצבים במדינה מאז מלחמת המפרץ.
האקלים והקרקע מאפשרים לתושבים לגדל מעט פירות וירקות, ורוב המזון מיובא מארצות חוץ. גידול צאן ובקר הוא הענף החקלאי המפותח ביותר. תעשייה כמעט ואין במדינה, ושיעור האבטלה עולה על 50%. רמת החיים של התושבים ירדה עוד יותר משנות ה-90, בשל מלחמת האזרחים והעלייה מהירה בגידול האוכלוסייה.
היסטוריה
כבר לפני 10,000 שנה חיו באיזור ג'יבוטי
שבטים בדווים שעסקו בגידול צאן. במאות הראשונות לספירה הוקמו בה מספר ממלכות, שעסקו בעיקר במסחר ובשירותים לאניות שעגנו בה.
במאה ה-9 הגיעו המוסלמים למקום. במאה ה-17 החלה מעורבותם של סוחרים אירופיים בג'יבוטי, שעסקו בעיקר בסחר קפה שהגיע מאתיופיה אל הנמל.
במאה ה-19 החלה ההשתלטות הצרפתית על האיזור. צרפת חתמה חוזים עם שליטים מקומיים שקיבלו את הגנתה. ב-1888 הקימה שם מושבה בשם "סומליה
הצרפתית". ב-1917 השלימו הצרפתים את בניית מסילת הברזל מהעיר ג'יבוטי לאדיס-אבבה, מסילה שהגדילה והרחיבה את המסחר שהתנהל בנמל.
לאחר מלחמת העולם השנייה
הפכה צרפת את ג'יבוטי לטריטוריה צרפתית מעבר לים, בעלת אוטונומיה חלקית. ב-1967 החליטו תושבי ג'יבוטי להישאר תחת שליטה צרפתית, ושם המדינה שונה ל"טריטוריה של האפארים והעיסאים". ב-1977, במשאל עם דומה, השתנה רצון התושבים, ואחוז גבוה מאוד הצביע בעד קבלת עצמאות, שהוכרזה רשמית ביוני אותה שנה.
חסן גולד אפטידון נבחר לנשיא הראשון של ג'יבוטי, והפך את המשטר לחד-מפלגתי. אפטידון היה ממוצא עיסאי, והאפארים החלו להתקומם נגד שלטונו הלא דמוקרטי. ב-1991 התרחב העימות לכדי מלחמת אזרחים בין האפארים לעיסאים. האפארים השתלטו על איזורים נרחבים במדינה, וגרמו להכרזת השלטון על הסכמה לקיומן של מפלגות אופוזיציוניות. ב-1994 נחתם הסכם שלום בין הצדדים, שהבטיח ייצוג לאפארים בשלטון. עם זאת, פלג קיצוני מקרב המורדים המשיך במלחמת האזרחים.
ב-1999 פרש אפטידון מהשלטון בשל מחלה, ותחתיו נבחר עיסמאעיל עומר גלה. ב-2000 הצטרפו שאר המורדים האפארים להסכם השלום, וב-2003 נבחר גלה שוב לנשיא בבחירות רב-מפלגתיות.
אנציקלופדיה ynet אנציקלופדיה כללית ועדכנית בת אלפי ערכים מכל תחומי הידע: מדעי החברה והרוח, מדעי החיים והמדעים המדויקים, מדעי כדור הארץ טכנולוגיה תרבות היסטוריה שפה ותקשורת אמנויות, חינוך יהדות ספורט חוק ומשפט, גיאוגרפיה ספרות אינציקלופדיה