 | | יוהן וולפגנג פון גתה | | |  | | דיוקן של גתה. ציור של יוהן היינריך וילהלם, 1786 | | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | יוהן וולפגנג פון גתה
Goethe, Johann Wolfgang von
ציטוטים | מידע נוסף
יוהן וולפגנג פון גתה (1749 - 1832), משורר, מחזאי, סופר ומדען גרמני, מגדולי היוצרים בשפה הגרמנית ומהדמויות החשובות ביותר בתחום הספרות העולמית.
יליד פרנקפורט, בן למשפחה אמידה. בהיותו בן 16 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת לייפציג, וסיים את לימודיו בשטרסבורג, העיר שהיתה אז לב ליבה של תנועת "הסער והפרץ" (Sturm
und Drang). שם הושפע עמוקות מהפילוסוף הגרמני הרדר,
שהטיף לחידוש הספרות הגרמנית וקירב אותו לערכי הספרות של התנ"ך, של הומרוס,
של אוסיאן
ושל שייקספיר.
בין השנים 1771 - 1775, בד בבד עם עיסוקו בעריכת דין, קנה את פרסומו כיוצר בזכות מחזהו "גץ מברליכינגן" (1773) - דרמה היסטורית על רקע מלחמת האיכרים הגרמנית במאה ה-16, הנחשבת לאחת מיצירות המופת של "הסער והפרץ" בספרות הגרמנית, ובזכות הרומן הנודע "יסורי ורתר הצעיר" (1774). רומן זה גולל את סיפור אהבתו הנכזבת של עלם צעיר לאישה נשואה, המסתיים בהתאבדותו של הגיבור. היצירה, אשר נכתבה על "קו התפר" שבין התקופה הקלאסית בספרות לבין התקופה הרומנטית, נחשבת לאחת ממבשרות הזרם הרומנטי בתרבות הגרמנית, ונודעה לה השפעה עצומה על קהל הקוראים.
ההצלחה המיידית של "יסורי ורתר הצעיר" הובילה לתרגומו המהיר למגוון שפות, ודמותו של הגיבור המיוסר הפכה להיות מודל הזדהות ואף חיקוי עבור צעירים בני אותה תקופה. לאחר שהחלו להתרבות מקרי התאבדות בעקבות הספר, הוסיף גתה הערת אזהרה בהקדמה למהדורות החדשות, ובה התנער מדמותו הבדיונית של ורתר (בעוד שלמעשה היא דווקא התבססה על מקרה אמיתי שהגיע לידיעת המחבר), ואף פרש את משנתו בעד הבחירה בחיים והחטא שבהתאבדות.
בשלהי 1775 הזמינו הדוכס הצעיר קרל אוגוסט, ששאף לרכז סביבו את מרבית אנשי הרוח בגרמניה, לעיר ויימר. בממשלת הדוכס שימש גתה שר ויועץ. לאחר כ-10 שנים נסע לאיטליה, שם הקדיש חלק ניכר מזמנו ללימודים קלאסיים של יוון ורומא. בשובו לויימר (1788) חדל לכהן ברוב תפקידיו הרשמיים, אך הוסיף לנהל את תיאטרון החצר ועסק במחקר מדעי באופטיקה, בבוטניקה ובתחומים אחרים. יש לציין כי את אהבתו הרבה למדעי הטבע ואת עיסוקו בתחום החשיב כשווה ערך למפעלו כמשורר.
גתה הידק את קשריו עם המחזאי פרידריך פון שילר
ונטש את הרומנטיקה לטובת הקלאסיציזם. באותה עת כתב בעיקר בלדות על פי הפולקלור הגרמני וכמה מחזות, בהם "איפיגניה בטאוריס" (1787), "אגמונט" (1788) ו"טורקוואטו טאסו" (1790). ב-1792 החל לפרסם את יצירותיו הגדולות בשירה ובפרוזה, בהן: הרומן "שנות לימודיו של וילהלם מייסטר" (1795/6) והמשכו - "שנות נדודיו של וילהלם מייסטר" (1821/9); הרומן "הקירבה שבבחירה" (1809); אוטוביוגרפיה ב-4 כרכים - "שירה ואמת" (1811/22); האפוס "ריינקה שועל" (1794); הסיפור האידילי "הרמן ודורותיאה" (1798); "הדיוואן המערבי-מזרחי" (1819) - קובץ שירים שאת ההשראה למקצתם שאב מן השירה הפרסית.
הטרגדיה "פאוסט"
(1808/33; יצאה לאור בשני חלקים) היא הידועה שביצירותיו של גתה, והוא שקד על כתיבתה למעלה מחמישים שנה. במרכז היצירה ניצבת דמותו של פאוסט - גיבור אגדה גרמנית שמכר את נשמתו לשטן תמורת נעורים, ידע וכוחות מאגיים. גתה תיאר את מסעו של פאוסט דרך החיים כשהוא נאבק מאבק בלתי פוסק בפיתוייו של מפיסטו (השטן) והציג את "המפתח לגאולה" - שאיפת האדם לאידיאל נשגב. ביצירה זו ניכרת השפעתו העמוקה של התנ"ך על גתה: למן ה"פרולוג בשמים" ועד עלייתו של הגיבור למרומים, יש כ-200 קטעים המקבילים לספר הספרים.
גתה שלט בצרפתית, באנגלית, באיטלקית, ביוונית, בלטינית ובעברית ותרגם מיצירותיהם של דידרו,
וולטיר,
צ'ליני,
ביירון
ואחרים. יחסו ליהדות וליהודים היה מורכב ומרובה סתירות. מחד, התייחס לתנ"ך כאל יצירה מכוננת בעיצוב תפיסת עולמו המוסרית והעריץ את עם ישראל בעת העתיקה, מאידך, גילה חוסר עניין ואף דחייה כלפי הדת היהודית ומקומה בחיי יהדות גרמניה בת זמנו.
כתביו פורסמו ב-133 כרכים. רבים משיריו ומחזותיו הולחנו בידי מלחינים נודעים. הרומן "יסורי ורתר הצעיר" שימש בסיס לאופרה של ז' מסנה,
"פאוסט" - לאופרות של גונו
ובויטו,
"שולית הקוסם" - לפואמה הסימפונית של דיקה. למחזהו "אגמונט" חיבר בטהובן
מוסיקת רקע. על שמו של גתה מכון תרבות ופרס לספרות בגרמניה.
קשה להפריז בחשיבותו הרבה של גתה לתרבות הגרמנית ולעולם הספרות בכלל. על מעמדו הרם יכול להעיד הציטוט הבא מפיו של הפילוסוף הגרמני ניטשה -
"גתה לא זו בלבד שהוא אדם טוב וגדול - הוא תרבות בפני עצמה". דווקא גתה עצמו ניסה לסייג את הערצת העולם המערבי כלפיו ואמר - "מי יודע, אולי קרוב היום, ויאמינו בי ויספרו עלי כהנה וכהנה, אולם אני הייתי מעדיף שיעמדו על זכותם ויראו את אשר לפניהם בעיני עצמם".
| ציטוטים |  | |
- "התייחס לבני האדם כאילו היו מי שהם אמורים להיות, ובכך תעזור להם לממש את מה שהם מסוגלים להיות".
- "שום מיומנות אינה נדרשת כדי להזדקן. החוכמה היא לדעת כיצד לשאת את הזקנה".
- "העולם כל כך מלא בשוטים ובמשוגעים, שאין שום צורך לחפשם בבתי משוגעים".
- "ציור זו היכולת ליצור על הבד מראה של עולם מושלם - מושלם יותר ממה שהעולם האמיתי יהיה אי פעם".
| מידע נוסף | | |
אבי כל הפאוסטים - "נסיבות מותו של דוקטור פאוסטוס, על פי כריסטופר מארלו, פשוטות ונהירות מאד: בהתאם להסכם עם השטן, הוא משיב את גופו חסר החשיבות לאדמה, אבל נפשו אמורה להיצלות באש הגהינום. אבל פאוסטוס של מארלו הוא רק הראשון בסדרה של פאוסטים שרדפו את המחשבה האירופית עד אחרי מלחמת העולם השנייה, ורובם נולדו בתיווכו של גתה: 'פאוסט' שלו הפך לאבי-כל-הפאוסטים, ופאוסט שלו, בניגוד לקודמים, מבוסס על דמות אמיתית שכדאי להכירה כדי להבין מדוע האגדה שרדה, ומדוע היא ממשיכה לעורר הד כה עמוק בנשמותינו". כתבה באתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
ייסורים להמונים - "1776: אירופה מעלה על נס את 'ייסורי ורתר הצעיר', ממציא הדימוי התרבותי המודרני של האהבה שאין לה תחליף, שחייבת להסתיים במוות טראגי של האוהב מפני שהיא בלתי אפשרית. 'ייסורי ורתר הצעיר' הפך מיד לרב מכר ענק שתורגם בבהילות לכל השפות האירופיות החשובות: תומאס קארלייל הסביר את העניין העצום שהרומן חולל בכך שוורתר וייסוריו היו הד נאמן לרוח של אי נחת, אי נחת חסר-שם ש'מילא את הלבבות' בתקופה ההיא. כמה פעמים בחייו השכיל גתה לנחש או ליצור את רוח הזמן הזאת, וב'פאוסט' וב'ורתר' כאחד, הוא ברא וחולל את תחילתן של תנועות מחשבתיות-אמנותיות שהמשכו להשפיע על הספרות האירופית לפחות במשך 150 שנה". כתבה באתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
שיעור ספרות - מאחורי כל יצירה מתחבא יוצר, ומאחורי כל יוצר מסתתר סיפור. מסע בעקבות סיפורי חייהם של הכותבים הגדולים, בישראל ובעולם. פרוייקט באנציקלופדיה ynet
לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
