דב בֶּר ממזריץ' (1704 - 1772), מראשוני מנהיגיה של תנועת החסידות. היה תלמידו של ישראל בן אליעזר בעל שם טוב (הבעש"ט), ובמותו נעשה יורשו והתיישב במזריץ' שבפודוליה (חלק מפולין דאז); כונה "המגיד ממזריץ'" על שום פרסומו כדרשן.
עשה להפצת החסידות, ובימיו התפשטה מפודוליה לפולין, לאוקראינה ולליטא; לפיכך יש הרואים בו את מייסדה האמיתי של תנועת החסידות, כמי שהניח את היסודות למוסדותיה.
בתורתו שם דגש על הדבקות בה', שאליה כל יהודי צריך לשאוף, על מעלת התפילה ועל החובה לעשות כל מעשה, לרבות מעשה של חולין, לשם שמים. דב בר היה בעל הלכה ובקי בקבלה, ושילב בחסידות יסודות של הקבלה. דעותיו עוררו התנגדות עזה בקרב ה"מתנגדים", והגאון מווילנה החרימוֹ.
תלמידיו כינסו את דבריו בספרים "מגיד דבריו ליעקב"...
