אסון צאלים א'

ב-17 ביולי 1990, במהלך תרגיל אש בבסיס צאלים שבנגב, נורה בשגגה פגז ארטילרי בקוטר 155 מ"מ לעבר כוח חיילי חי"ר שהתאמן על אחד היעדים שבשטח האש. פיצוץ הפגז הביא למותם של 5 חיילים ולפציעתם של 9 חיילים נוספים. חקירת התאונה העלתה כי קצין הסיוע הארטילרי בתרגיל, נתן הוראה לירות פגז וטעה במילת הקוד המציינת את מיקום היעד. במקום לטווח את הגבעה שביקש כוח החי"ר להפגיז, טיווח אותו קצין את הגבעה עליה עמד הכוח.

מקום נחיתת הפגז לאחר האסון (צילום: יונתן טורגובניק, דובר צה"ל)

 ועדת חקירה בראשות האלוף עמוס ירון, שהוקמה לאחר התאונה, קבעה כי מערכת הבקרה של בסיס האימונים, הייתה צריכה למנוע את האסון ולאתר את טעות האנוש של קצין הסיוע הארטילרי. הוועדה חשפה שורה של ליקויים בשגרת האימונים של הבסיס ובעקבות ממצאיה ננזפו 2 קצינים בכירים, ביניהם מפקד בסיס צאלים. 8 קצינים עד דרגת תא"ל, הודחו מתפקידם, 3 קצינים עד דרגה זו, ננזפו.

המשפט הצבאי התנהל באיטיות וסרבול, ב-1 במאי 1993, הטיל בית הדין הצבאי עונשים קלים על מפקד הגדוד אליו היו שייכים החיילים ההרוגים, על קצין הסיוע הארטילרי ועל מפקד סוללת התותחים שירתה את הפגז. העונשים הטלו לאחר עסקאות טיעון בין הנאשמים לבין הפרקליטות הצבאית. 

אסון צאלים א' ותוצאותיו הטרגיות העלו לדיון ציבורי את נושא תאונות האימונים בצה"ל. במסגרת הדיון הציבורי, נשמעה ביקורת חריפה נגד כשלונו של צה"ל בצמצום מספר התאונות, בשמירה על נהלי בטיחות ובאופן בו נחקרות תאונות האימונים. כמו כן נשמעה דרישה להטיל את מלאכת חקירת תאונות האימונים בצה"ל על גוף חיצוני, אולם דרישה זו לא נענתה.

בעקבות האסון מינה הרמטכ"ל דן שומרון ועדה לבחינת נושא תאונות האימונים בצה"ל. הוועדה, בראשות האלוף במיל' עמוס לפידות, המליצה על שינוי נהלי האימונים ועל הקמת אגף בטיחות. כשנתיים לאחר אסון צאלים א' ארעה באותו בסיס תאונת אימונים קטלנית נוספת, שכונתה - אסון צאלים ב'.