דניאל כהנמן

יליד תל אביב. הוריו, יהודים אזרחי צרפת, בחרו ללדת את בנם בארץ ישראל, ולאחר מכן שבו לצרפת. בזמן מלחמת העולם השנייה נעצר אביו על ידי שלטון הכיבוש הגרמני, אך שוחרר לאחר מכן, ועמו נמלטו בני המשפחה לאיזור "המדינה הצרפתית" (וישי), שם הסתתרו עד תום המלחמה.

ב-1946, לאחר מות אביו, עלתה המשפחה (דניאל, אמו ואחותו) לארץ ישראל. כהנמן התחנך בתיכון בירושלים. את שרותו הצבאי עשה כעתודאי ובמסגרתו סיים לימודי תואר ראשון במתמטיקה ובפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שיחרורו מצה"ל יצא ללימודי דוקטורט בפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. ב-1961 שב לאוניברסיטה העברית והצטרף לסגל המחלקה לפסיכולוגיה.

ב-1969 החל כהנמן בעבודה פסיכולוגית מחקרית משותפת עם הפרופסור לפסיכולוגיה עמוס טברסקי. את עיקר תשומת הלב הקדישו השניים לתהליכי שיפוט אינטואיטיבי של בני אדם בנסיבות כלכליות. במחקרים שונים הצליחו השניים להוכיח כי קיימות סטיות עקביות בקבלת החלטות, בין שיקוליו של "האדם הרציונלי", שעליהם התבסס ועדיין מתבסס חלק ניכר מהתיאוריה הכלכלית, לבין שיקולי הנחקרים הלכה למעשה, שהיו הרבה פחות "רציונליים". 

(צילום: עמית שאבי)

ב-1975 היגר כהנמן לקנדה והחל לעבוד באוניברסיטה של קולומביה הבריטית בוונקובר (University of British Columbia). במקביל עזב גם טברסקי את ישראל והחל לעבוד באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב.  

כהנמן וטברסקי המשיכו בעבודה מחקרית משותפת, וב-1979 פרסמו בכתב עת כלכלי יוקרתי את מאמרם: "ניתוח קבלת החלטות בתנאי סיכון" (Kahneman, D., & Tversky, A. Prospect theory: An analysis of decisions under risk. ), אשר זכה להד נרחב במחקר הכלכלי. במאמר הציגו תיאוריה פסיכולוגית-כלכלית אשר גרסה כי קיים פער גדול בין התיאוריה הכלכלית הטהורה לבין הדרך שבה פועלים למעשה בני אדם בנסיבות כלכליות. את קיומו של פער זה תלו השניים במניעים פסיכולוגיים, אשר אינם רציונלים בהכרח, ואותם הסבירו באמצעות תיאוריות ומודלים פסיכולוגיים (מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית).

במחקרם חשפו כהנמן וטברסקי כמה עקרונות שלפיהם נוטים בני האדם לקבל החלטות: "העדפת המצב הקיים", מול אפשרות לשיפור שכרוך בה חשש מסוים להרעה; "שנאת הפסד",  שלפיה בני אדם מייחסים להפסד עלות כפולה מסיכוי לרווח באותו סכום עצמו; וכן "תוצא ההיצג" - ניסוח בעיית החלטה זהה במונחים חיוביים כחלופה אחת, ובמונחים שליליים כחלופה האחרת, יניע בני אדם להעדיף את ה"אפשרות" החיובית על השלילית, גם אם שתי החלופות זהות לחלוטין מבחינת הסיכוי לרווח או להפסד.

הטענה כי בני אדם אינם מקבלים החלטות כלכליות על בסיס רציונלי של שיקולים כלכליים טהורים היתה מהפכנית בתחום הכלכלה, שכן עד לאותה עת, הגישה השלטת במחקר הכלכלי ראתה בתיאוריה הכלכלית תיאוריה מתמטית בעיקרה, המניחה כי התנהגותו הכלכלית של אדם נקבעת על פי אינטרסים עצמיים ויכולת להחליט בצורה רציונלית. מחקרם של כהנמן וטברסקי נחשב עתה לאחת מאבני היסוד של המחקר בתחום הכלכלה ההתנהגותית.

בשנת 2002 זכה כהנמן בפרס נובל בכלכלה (שאותו חלק עם ורנון סמית'). בנימוקיה קבע ועדת הפרס כי כהנמן: "הניח את היסודות לשדה מחקר חדש. ממצאיו העיקריים קשורים להליך קבלת החלטות במצבי לחץ וחוסר ודאות, שבהם הראה כיצד החלטות של בני האדם (במצבי חוסר ודאות) שונות לחלוטין מאלה הנחזות על-ידי מודלים כלכליים סטנדרטיים. עבודתו השפיעה על דור שלם של חוקרים בתחומי כלכלה וכספים, והעשירה תיאוריות כלכליות באמצעות אבחנות מתחום הפסיכולוגיה הקוגנטיבית". ועדת הפרס הכירה גם בתרומתו המחקרית של טברסקי, אשר נפטר ב-1996, ועל כן לא היה זכאי לפרס.

בין השנים 1986 ל-1994 לימד כהנמן פסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כיום הוא מרצה באוניברסיטת פרינסטון וחבר במרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים. אב לשניים. 

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.