דִּיסוֹנַנְס קוֹגְנִיטִיבִי, מונח בפסיכולוגיה המציין מצב בו מתקיים ניגוד פנימי בתודעתו או בתפיסת המציאות של אדם. בבסיסה, מתייחסת תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי לגישה הפסיכולוגית לפיה הנטייה הטבעית של בני האדם היא לשמור על עקביות מחשבתית ורגשית. הפסיכולוג ליאון פסטינגר (Leon Festinger) טבע את המונח ופיתח את התיאוריה ב-1956.
הדיסוננס הוא מושג גג המציין אי-התאמה ניכרת. מקורו בתחום המוסיקה, שם הוא בא כדי לתאר צירוף צורם וטעון של צלילים, אותו יש לאזן באמצעות צירוף צלילים אחר. בפסיכולוגיה, המושג מציין מצב שבו ידע חדש עומד בסתירה או מנוגד לידע הקיים אצל אדם.
יש הקושרים את נושא הדיסוננס הקוגניטיבי לתיאוריית הגֶּשְׁטַלְט - תיאוריה פסיכולוגית, המדגישה...
