אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  האינדקס
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מבחנה המכילה דם.
מבחנה המכילה דם. צילום: סי די בנק
 
כלי הדם, מוליכים את הנוזל ברחבי הגוף
כלי הדם, מוליכים את הנוזל ברחבי הגוף 
 
הלב, משאבת הדם המרכזית של הגוף
הלב, משאבת הדם המרכזית של הגוף 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 רכיכות
 צבען
 המוגלובין
 ברזל
 חולייתנים
 סרטנים
 נחושת
 גרעין התא
 מיטוכונדריון
 טחול
 אנמיה
 המערכת החיסונית
 מערכת הלימפה
 הרת
 כשל חיסוני
 טראומה
 קרישה
 פיברינוגן
 אנזים
 קולגן
 סידן
 פיברין
 שבץ מוחי
 גנטיקה ותורשה
 צימות
 אגלוטינין
 אלרגיה
 קדחת צהובה
 חיידקים
 נגיף
 רוזלין ססמן ילו
 כלי דם
 מחזור הדם
 לחץ דם
 פלסמת דם
 פיסיולוגיה
 רקמות
 תא
 חמצן
 הורמונים
 פחמן דו-חמצני
 נשימה
 נשימה תאית
 בעלי חיים
 ספוגים
 מדוזת סוכך
 אבולוציה
 מים
 מלח
 חלבון
 מוח עצמות
 לב
 ריאה
 מערכת השתן והכליות
 זימים
 עור
 עיכול
 חילוף חומרים


תחומים קשורים
 אבולוציה וגנטיקה
 ביולוגיה
 רפואה ואנטומיה


 
 
 

דם


Blood

תאי דם |  קרישת הדם |  סוגי דם |  מידע נוסף

דם, בפיסיולוגיה של בעלי החיים הרב-תאיים, נוזל המורכב מבסיס מימי שקוף, פלסמה שמו, ובו תאי-דם מכמה סוגים, בעלי תפקידים שונים. אפשר לתאר את הדם כאחת מרקמות הגוף, משום שהוא מכיל מספר רב של תאים דומים, בעלי תפקידים מוגדרים. אך הוא שונה משאר הרקמות בכך שתאיו אינם צמודים זה לזה, אלא נסחפים או נעים בכוח עצמם בתוך תווך נוזלי - הפלסמה.

 

תפקידי הדם רבים: הוא נושא חמצן, חומרי מזון, הורמונים וחומרים נחוצים אחרים אל כל שאר רקמות הגוף, ומסלק פחמן דו-חמצני וחומרי פסולת אחרים מהרקמות אל האיברים המפרישים אותם מן הגוף. בתפקידו כנושא חמצן וכמסלק CO2, הדם מתווך בין מערכת הנשימה הגופנית לבין מערכת הנשימה התאית. הדם נושא רבים ממרכיבי המערכת החיסונית של הגוף, שומר על איזון הטמפרטורה שלו, מספק תמיכה מבנית לרקמות רכות באמצעות לחץ הדם, ועוד. בדיקת ההרכב הכימי של הדם, לחצו ושאר תכונותיו מספקת לרופאים מידע רב על מצב הגוף בכללותו.

הידעת?
נפח הדם הממוצע בגופו של גבר בריא הוא כחמישה ליטרים וחצי. אצל נשים נפח הדם הממוצע קטן יותר

 

מערכת דם מצויה בגופם של רוב בעלי החיים הרב-תאיים, מלבד הפרימיטיביים ביותר מביניהם, היצורים הימיים בני התת-ממלכות פָּרָזוֹאָה ומֶטָזוֹאָה (ספוגים, מדוזות וכו').

 

באלה, מי הים העוברים דרך חללי הגוף ממלאים את תפקיד הדם, ומכאן ראשית האבולוציה של מערכת הדם בבעלי חיים מפותחים יותר. ואכן, הפלסמה דומה מאוד בהרכבה למי הים - מים שמומסים בהם מלחים שונים.

 

בדם היונקים, המים מהווים 90% או יותר מהפלסמה; 6 עד 8 אחוזים הם חלבונים שונים, ואת האחוזים הספורים שנותרו תופסים חומרי תזונה שונים. הפלסמה מהווה בבני אדם כ-55% מנפח נוזל הדם, ותאי הדם השונים - כ-45% מהנפח.

  

במרוצת האבולוציה התפתחה מערכת הדם, הכוללת את כלי הדם - רשת מסועפת של עורקים, נימים וּורידים, המוליכה את הנוזל ברחבי הגוף; את מוח העצמות, המייצר רבים מתאי הדם; את הלב, משאבת הדם המרכזית של הגוף; את הריאות המעשירות את הדם בחמצן ומסלקות ממנו פחמן דו-חמצני; ואת הכליות המטהרות אותו מחומרי פסולת אחרים. לצד מערכת הדם פועלת בגופם של בעלי חיים רבים, ובהם האדם, מערכת הולכת נוזלים אחרת, מערכת הלימפה.

 

תנועת נוזל הדם דרך כלי הדם נקראת מחזור הדם. עקרונית, מחזור הדם מבוסס על שלושה מרכיבים: משאבה (הלב) המניעה את הזרימה; תחנות העשרה בחמצן ובחומרי תזונה (ריאות, זימים, עור, מערכת העיכול); ותחנות טיהור (כליות, ריאות וכו').

 

מחזור הדם
מידע נוסף
זרימתו של נוזל הדם דרך כלי הדם - מערכת צינורות סגורה ורציפה - בתנועה מחזורית מן הלב אל הרקמות השונות בגוף, ומשם בחזרה אל הלב.
אל הערך המלא - לחצו כאן

כלי הדם הקטנים ביותר, הנימים, מצויים במגע עם כל רקמות הגוף. הדם העובר בהם מפריש את החמצן וחומרי התזונה שלו לתוך תאי הרקמות, דרך הקרומיות שלהם, וקולט בתהליך דומה את מוצרי הפסולת של התאים.

 

כיוון שכך, הדם הוא המתווך העיקרי בתהליכי חילוף החומרים של הגוף.

 


תאי דם

בדמם של כמה בעלי חיים, למשל רכיכות מסוימות, החמצן מומס בפלסמה ונישא עמה לרקמות הגוף. אצל שאר היצורים, הזקוקים לכמויות חמצן גדולות יותר, תפקיד נשיאת החמצן מתמלא ע"י צבענים (פיגמנטים) שונים; המשותף להם הוא יכולת להתרכב עם כמה אטומים של חמצן, וגם לשחררם במהירות. הידוע מבין הצבענים האלה הוא החלבון המוגלובין, המכיל ברזל. הוא מצוי אצל כל החולייתנים, ואצל חלק מחסרי-החוליות. אצל סרטנים אחדים ורכיכות אחדות, הצבען המקביל הוא המוציאנין, המכיל נחושת; לכן דמם כחול. ויש עוד צבענים אחרים, אצל מספר מועט של יצורים.

 

בכמה בעלי חיים, צבענים אלה פזורים בפלסמה ונישאים עמה. אך כמויות הצבענים הדרושות ליצורים גדולים מחייבות את ריכוזם בגופים מיוחדים, כי אילו היו מולקולות הצבען פזורות באופן אחיד, הפלסמה היתה נעשית סמיכה מאוד. לכן מרוכזים הצבענים, אצל כל החולייתנים וגם ביצורים אחרים, בתאי הדם האדומים, הקרויים גם כדוריות דם אדומות (erythrocytes). כדוריות אלה נושאות חמצן אל הרקמות, ומסלקות את הפחמן הדו-חמצני המצטבר בהן. כדוריות הדם האדומות נוצרות במוח העצמות, ואצל היונקים (בניגוד לשאר החולייתנים) הן חסרות גרעין תא - הסתגלות אבולוציונית שמשפרת את יעילותן בהובלת חמצן. (אלמלא כן היה התא זקוק לחמצן רב בעצמו, לצורך חילוף החומרים שלו. מאותה סיבה, גם אין בתאי הדם האדומים מיטוכונדריה - האיברונים המספקים אנרגיה לתא.) דפנות התא גמישים, כדי לאפשר את הידחקותו דרך כלי הדם הדקיקים ביותר.

 

 

כדוריות הדם האדומות (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

כדוריות הדם האדומות מכילות, כאמור, את ההמוגלובין, הקושר את החמצן אל השקערוריות שעל פני הכדורית, ומכאן הצבע האדום שלהן - צבעה של תחמוצת הברזל. הצבע בהיר יותר כשהן נושאות חמצן, ועמום יותר כשהן נושאות פחמן דו-חמצני. אצל האדם, כדוריות הדם האדומות נוצרות במוח העצמות, מבשילות בתוך 2 - 5 ימים, חיות עד 120 יום, ובתום זמנן הן נהרסות בטחול. גודל כדוריות הדם האדומות שונה ממין למין, בלי כל זיקה ישירה לגודל היצור עצמו. מספרן עצום: לאדם בוגר יש יותר מ-5 מיליון תאי דם אדומים במילימטר מעוקב אחד של דם. חוסר בכדוריות אדומות נקרא אנמיה, ועודף בהן נקרא פוליציטמיה. 

 

עוד יש בדם סוגים שונים של כדוריות דם לבנות (leucocytes). אלה נחלקות לשלושה סוגים עיקריים - מונוציטים, לימפוציטים וגרנולוציטים. ביחד מהוות הכדוריות הלבנות מרכיז מרכזי במערכת החיסונית של הגוף; הערך העוסק בה מתאר בפירוט רב את הסוגים והתפקידים של כדוריות הדם הלבנות. הן נוצרות במוח העצמות, ושוהות גם במערכת הלימפה, כחלק מתהליך הבשלתן. מקצתן עוברות גם בבלוטת ההרת (תימוס). משך חייהן מכמה שעות ועד כמה שנים, לפי הסוג. מספר הכדוריות הלבנות בגופו של אדם בריא נע בין 5,000 ליותר מ-10,000 במילימטר מעוקב של דם, והמספר גדל במהירות כל אימת שנחלצת המערכת החיסונית לפעולה נגד פולש. בין מחלות הכדוריות הלבנות - הפרעות חיסוניות שונות ומחלות ממאירות, ובהן לויקמיה ולימפומה.

 

 סרטון הסבר על תפקוד תאי דם לבנים. באדיבות מכון ויצמן למדע

בכל רגע נתון מסיירים מיליוני תאי דם לבנים ברחבי כלי הדם, על מנת לזהות גורמי זיהום או מחלה בגוף (צילום: באדיבות מכון ויצמן למדע)

טסיות הדם (או לוחיות הדם, plateletes או thrombocytes) הן רסיסים קטנים מאוד של תאים מיוחדים במוח העצמות, הקרויים מגאקרוציטים. לכן הן נקראות גם "שברי תאים". הטסיות, המצויות רק אצל היונקים, מגינות על שלמות כלי הדם: אם הן נתקלות בקרע בכלי דם, הן נצמדות אליו ומאחות אותו. אם הקרע גדול, הן מפעילות את מנגנון קרישת הדם (המתואר להלן). כן ממלאות הטסיות תפקיד מסוים (שאינו ברור דיו) במערכת החיסונית, וגם מובילות הורמונים מסוימים במחזור הדם. בגופו של אדם בריא ניתן למצוא בין 200,000 ל-400,000 טסיות דם בכל מילימטר מעוקב של דם. מספרן עולה בעקבות טראומה ובתנאים מסוימים אחרים.

 

כדוריות הדם הלבנות (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


קרישת הדם

מנגנון קרישת הדם משמש להגנה על כלי הדם - לשמור עליהם כסביבה סגורה ולמנוע דליפת דם החוצה. מערכת ההתרעה המוקדמת על דליפה - עקב הופעתה של דלקת ברקמה, פצע או טראומה מכל סוג אחר - מבוססת על טסיות הדם. תחילה הן נצמדות בעצמן לקרע ומנסות לאחותו. אם הקרע גדול מדי, מחוללות הטסיות סדרה מורכבת של תגובות כימיות, שמעורבים בה 13 כימיקלים שונים. אלה קרויים "גורמי קרישה", ומסומנים בספרות הלטיניות I עד XIII. החשוב בהם הוא החלבון פיברינוגן (גורם קרישה I) המצוי דרך קבע בפלסמת הדם. גורם הקרישה II, פרותרומבין, נוצר עקב הפרשת אנזימים מטסיות הדם בבואן במגע עם החלבון קולגן, המצוי בכלי הדם ונחשף עם קריעתם. הפרותרומבין הופך - בהשפעת אנזימים ובנוכחות מלחי סידן - לתרומבין, וכאשר הפיברינוגן נחשף לו, הוא מייצר את הפיברין - תרכובת סיבית צפופה.

 

סיבי הפיברין מונעים את התפשטות גורמי הדלקת או המשך איבוד הדם - הסיבים הצמודים זה לזה ברשת צפופה לוכדים תאי דם שנמצאו במקום, ובכלל זה טסיות דם ותאי דם אדומים ולבנים, ויוצרים מעין "פקק" - קריש דם. הקריש סוגר את כלי הדם ומונע מהדם לדלוף החוצה. כשכלי הדם הפגוע מתאחה מחדש, נמס קריש הדם בהשפעת האנזים פיברינוליזין - חומר המפרק פיברין.

 

בתנאים חריגים עלול להיווצר קריש דם גם כאשר אין פגיעה בכלי הדם. קריש כזה עלול להיסחף בזרם הדם, לפקוק כלי דם קטנים ולגרום לנזקים חמורים ברקמות הגוף שכלי הדם הללו אמורים להגיע אליהם. כאשר קריש דם תועה פוקק כלי דם במוח, הוא עלול לגרום לשבץ מוחי.

 


סוגי דם

בקרומיות העוטפות את תאי הדם האדומים משובצות מולקולות מהסוג הקרוי אנטיגנים. מולקולות מסוג זה מעוררות לפעולה את המערכת החיסונית, אלא אם כן מזהה אותן הגוף כ"עצמיות" - כחלק ממנו, שאינו מחייב פעולה חיסונית. לראשונה עמד על קיומם של האנטיגנים הללו, ב-1900, הפיסיולוג האמריקאי יליד אוסטריה קרל לנדשטיינר. הוא חילק אותם לשני סוגים, שסומנו באותיות A ו-B, וקבע כי אצל חלק מבני האדם מצוי אחד מהשניים, אצל חלקם מצויים שני הסוגים גם יחד (AB), ואצל אחרים אין הם מצויים כלל (O). בהמשך הדרך נקבע כי סוג הנוגדנים (המכונה בד"כ סוג דם) הוא תכונה תורשתית.

 

עתה הבין לנדשטיינר מדוע עירויי דם מצליחים בחלק מהמקרים, ונכשלים באחרים. באותה עת היה נהוג רק עירוי דם מלא - הנוזל נלקח מגוף התורם והוזרם לגוף המקבל. (כיום אפשרי עירוי דם חלקי, שבו מופרד הדם למרכיביו, ורק אלה מהם שנחוצים למקבל, או שנקבע כי לא יזיקו לו, מעורים.) אם ניתן לאדם דם מסוג שאינו מתאים, הוא מעורר תגובות חיסוניות כמו הצמתת דם (כאשר הנוגדנים שבגוף המקבל פועלים כנגד האנטיגנים הלא-עצמיים שבדם הנתרם וגורמים להיצמדות תאי הדם זה לזה, באמצעות החלבון אגלוטינין המצוי בפלסמת הדם, וליצירת קריש העלול לסתום את הנימים ולגרום נזק קטלני), או לתגובה אלרגית-חיסונית בגוף הנתרם, להתפוצצות כדוריות הדם (ובעקבותיה - לצהבת), לנזק חמור לכליות ואף למוות.

 

לאחר שהובהר הצורך בהתאמת סוג דם בין המקבל והתורם, ירד פלאים שיעור הפגיעות שמקורן בעירוי דם. בהמשך העבודה, בסביבות 1940, נמצא כי גורם נוסף בדם נחלץ לפעולה חיסונית נגד כדוריות דם אדומות זרות. הפעם אין זה נוגדן המצוי תמיד בפלסמה, אלא הוא נוצר בעקבות הופעת הכדוריות הזרות. הגורם להיווצרותו זוהה לראשונה בניסויים שנעשו בקופי רזוס (Rhesus, או בשמם המדעי Macaca mulatta), ולכן הוא נקרא גורם אר-אייץ' (Rh factor). גם הוא נמצא בכדוריות הדם האדומות, אצל כ-85% מבני האדם. קבוצת הדם של בעלי גורם Rh נקראת Rh חיובי, ואילו קבוצת הדם של החסרים אותו נקראת Rh שלילי. גם גורם אר-אייץ' הוא תורשתי.

 

 

 

 

יש איפוא שמונה סוגי דם אפשריים: A, B, AB ו-O, שכל אחד מהם יכול להיות חיובי או שלילי מבחינת גורם Rh. בעלי דם מסוג O שלילי (שבו הכדוריות חסרות חלבון ספציפי), נחשבים תורמים אוניברסליים, המסוגלים לתרום לבעלי כל סוגי הדם; דם מסוג AB חיובי נחשב מקבל אוניברסלי, משום שהוא אינו מייצר נוגדנים לכל סוג דם שעורה לו. לכן, במקרי חירום שבהם לא ניתן לבדוק את סוג הדם לפני התרומה (במקרה של פציעה חמורה, או אירוע רב-נפגעים שבו יש צורך במנות דם רבות, ואין זמן לבצע בדיקות התאמה), נהוג לערות דם מסוג O שלילי - המתאים כאמור לכל סוגי הדם האחרים. 

 

בבנק הדם, שבו הדם נאסף, נבדק, מסווג ונשמר בקירור לשעת הצורך, אין מסתפקים בהתאמת קבוצות הדם הללו, אלא נוהגים לעשות הצלבה מלאה בין דם התורם לדם המקבל, בגלל קיומן של תת-קבוצות נוספות - בעיקר על פני הכדוריות הלבנות, הנמצאות אף הן במנות הדם הנתרמות. לצורך ההצלבה לוקחים טיפה מדמו של התורם וטיפה מדמו של הנתרם, ומערבבים אותן יחד על משטח זכוכית נושא. אם לא נוצרת הצמתה של התאים, ניתן לערות את הדם. במקביל עוברות מנות הדם שורה של בדיקות מקיפות, כדי לשלול קיומם של חיידקים, נגיפים או גורמי מחלות אחרים העלולים לעבור בעירוי. הנוהל המקובל לבדיקות כאלה נקרא RIA, ראשי התיבות של radioimmunoassay (הערכה רדיולוגית-חיסונית), ופיתחו אותו בשנות ה-50 של המאה ה-20 רוזלין ילו וסולומון ברסון.

 

מההפרדה למרכיבי הדם השונים ועד הכספת המיוחדת לסוגי דם נדירים - סיור מודרך בבנק הדם העוקב אחר התהליכים שעוברת מנת דם עד שהיא מוכשרת לשימוש (צילום: שי רוזנצוויג. עריכה: מישל דור. מוסיקה: נמר לוי)

 גורם Rh מעורר בעיה מיוחדת במינה בהריון, אם אשה שיש בדמה גורם Rh שלילי נושאת ברחמה עובר בעל Rh חיובי. במהלך ההריון אין מגע בין שני סוגי הדם, אך בשעת הלידה עשוי מעט מדם העובר לחדור לגוף האם, ולעורר תגובה חיסונית. מעתה יימצאו בדם האם נוגדני Rh, שיתקפו את תינוקותיה הבאים. לפיכך יש לחסן את האם כנגד הנוגדנים, ואם לא נעשה הדבר, יש להחליף את כל דמו של התינוק מיד בהיוולדו, כדי למנוע את התקפתם של נוגדני האם. 

 

למידע נוסף על כלי דם

 

למידע נוסף על מחזור הדם

 

למידע נוסף על לחץ דם

 

למידע נוסף על פלסמת דם

 

 

* לתשומת לבכם: התוכן המובא בערך זה אינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, אבחנה או ייעוץ, אינו תחליף לביקור וייעוץ אצל רופאים ואין לראותו ככזה; בכל מקרה תמיד יש לפנות לגורמים מטפלים מוסמכים. אזכור שם תרופה, טיפול או כל אמצעי נוסף באנציקלופדיה זו, אינו מהווה המלצה להשתמש בהם.

 


מידע נוסף

 

הלב - ההשערות בדבר תפקידו של הלב לאורך ההיסטוריה היו שונות ומשונות - מאריסטו שחשב כי תפקידו לדחוס אוויר לריאות, דרך גלנוס שהבין כי יש ללב חלק בהזרמת דם, אך לא הבין לאן. אנציקלופדיה ynet מזמינה אתכם לקרוא הכל על המערכת הפועמת הגורמת לדם לזרום בגופינו. פרויקט באתר הכיתה האינטראקטיבית.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
ספורט
כלכלה
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
יחסים
קהילות
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetart
כלכליסט
בלייזר
רכילות
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית.evrit
דירות חדשות

YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
as28-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©