אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


העלייה החמישית גרמה לצמיחה כלכלית מהירה במגזר היהודי. עליית הנוער מגרמניה בנמל חיפה, 1934
העלייה החמישית גרמה לצמיחה כלכלית מהירה במגזר היהודי. עליית הנוער מגרמניה בנמל חיפה, 1934 צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
 
תוצרת ישראלית לייצוא, 1952
תוצרת ישראלית לייצוא, 1952 צילום: טדי בראונר, לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 מאזן תשלומים
 מדיניות כלכלית
 אינפלציה
 ריבית
 אבטלה
 השקעה וחיסכון
 הפרטה
 כלכלת שוק
 פוספטים
 מפעלי ים המלח
 ברום
 נפט
 גז טבעי
 מים
 עיור
 תוצר לאומי
 תשלומי העברה
 סיוע חוץ
 הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח
 סוגי מס
 כוח עבודה
 ערי פיתוח
 המנדט הבריטי
 הסתדרות העובדים הכללית החדשה
 בנק הפועלים
 מלחמת העולם השנייה
 העלייה הרביעית
 העלייה החמישית
 מיתון
 שירותים
 מלחמת העצמאות
 הסכמי שביתת הנשק
 תוכנית צנע
 שוק שחור
 הסכם השילומים
 בונדס
 אליעזר קפלן
 פיחות
 ביטוח לאומי
 רווחה
 בנק ישראל
 מוביל המים הארצי
 פריון הייצור
 סחר חוץ
 לוי אשכול
 פנחס ספיר
 מלחמת ששת הימים
 שרל דה גול
 פינוי סיני
 אימפריאליזם וקולוניאליזם
 פלסטינאים
 ברית המועצות
 אגרות חוב
 מלחמת ההתשה
 הפנתרים השחורים
 מלחמת יום הכיפורים
 המלחמה הקרה
 אופ"ק
 ליכוד
 המהפך הכלכלי
 סוציאליזם
 קפיטליזם
 שקל
 יורם ארידור
 משבר מניות הבנקים
 משבר האינפלציה
 שמעון פרס
 יצחק מודעי
 תקנות שעת חירום
 התוכנית הכלכלית לייצוב המשק
 מדד המחירים לצרכן
 תוספת יוקר
 שכר
 אנתיפאדה
 צמיחה כלכלית
 גלובליזציה
 תהליך השלום הישראלי - פלסטיני
 מפלגת העבודה
 יצחק רבין
 אנתיפאדת אל-אקצא
 11 בספטמבר 2001
 בנימין נתניהו
 בזק


תחומים קשורים
 ישראל והציונות
 מושגים ואישים בכלכלה


 
 
 

מדינת ישראל: כלכלה


Israel's Economy

סקירה כללית |  צמיחה בתקופת המנדט (1919 – 1947) |  תקופת מלחמת העצמאות ומשטר הצנע (1947 – 1951) |  המדיניות הכלכלית החדשה ומיתון ראשון (1952 – 1953) |  צמיחה וגאות (1954 – 1965) |  מיתון שני (1965 – 1967) |  גאות שנייה: "שנות השובע" (1967 – 1973) |  שפל כלכלי ואינפלציה גואה: "העשור האבוד" (1973 – 1984) |  תוכנית הייצוב והצלחתה (1985 – 1989) |  העלייה מחבר העמים, צמיחה והאטה (1990 – 2000) |  מיתון, התאוששות והמשך צמיחה (2001 – 2008) |  מידע נוסף

מדינת ישראל: כלכלה. המחסור במשאבים טבעיים, הבידוד הכלכלי במזרח התיכון, האתגר שבשמירה על ביטחון לאומי ובקליטה מתמדת של מהגרים – כל אלה מאפיינים את כלכלת ישראל מאז הקמתה. עם זאת, המשק הישראלי צומח במהירות, וחלק נכבד מהישראלים נהנים מרמת חיים גבוהה.

 


סקירה כללית

הגורמים המשפיעים על צמיחת המשק בישראל בשנים האחרונות, עד 2008, הם: צמיחה עולמית גוברת, בעיקר בתחומי ההיי-טק, בהם יש לישראל יתרון ושם עולמי; צמיחת הסחר העולמי, הגוררת גידול ביצוא בכל רמות הטכנולוגיה; עודף מתמשך בחשבון השוטף במאזן התשלומים; ירידה בחוב הציבורי החיצוני בעקבות מדיניות פיסקלית מרסנת; העדר לחץ אינפלציוני משמעותי, המאפשר מהלכי הורדת ריבית; גידול בתעסוקה, ירידה בשיעורי האבטלה ועליות שכר; גידול משמעותי בהשקעות הזרות במשק הישראלי; ורפורמות מבניות בכלכלת ישראל, שבראשן הפרטה מהירה.

 

לישראל כלכלת שוק מתקדמת מבחינה טכנולוגית, עם מעורבות ממשלתית שהיתה ניכרת בעבר, אך היא הולכת ופוחתת בשנים האחרונות. התלות ביבוא מתבטאת בעיקר בנפט גולמי ובפחם, בדגנים, בחומרי גלם ובציוד צבאי.

 

המשאבים הטבעיים של מדינת ישראל זעומים ביותר. המחצבים המנוצלים בה כוללים פוספטים ומינרלים מים המלח (אשלג, תרכובות ברום); בעבר גם נכרו כמויות קטנות של נחושת, ותו לא. במה שנוגע לדלקים, כמויות הנפט הגולמי שנמצאו היו דלות מאוד עד כה, וגם משאבי הגז הטבעי המופק בקידוחים ימיים מול החוף רחוקים מלהרשים. במה שנוגע לחקלאות, ישראל סובלת ממחסור חמור במים להשקיה, ואדמותיה החקלאיות הראויות לעיבוד כבר מעובדות במלואן, מה גם שהם הולכות ונעלמות בתהליך מואץ של עיור.

 

למרות מגבלות המשאבים הטבעיים, ואולי דווקא בגללן, פיתחה ישראל באופן אינטנסיבי את ענפי החקלאות והתעשייה שלה ב-20 השנים האחרונות. החקלאות מהווה 2.4% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי), התעשייה מגיע לשיעור של 30% מהתמ"ג, וענף השירותים מהווה 67.7% מהתמ"ג.

 

מוצריה העיקריים של ישראל בחקלאות הם פרי הדר, ירקות, כותנה, בקר (בעיקר לחלב), עוף ומוצרי חלב. מלבד מוצרים חקלאיים, תחומי היצוא העיקריים של ישראל הם טכנולוגיה עילית (תעופה, צבא, תקשורת, עיצוב ויצור בעזרת מחשב, אלקטרוניקה רפואית, סיבים אופטיים) ויהלומים מלוטשים. כמו כן, לישראל תעשיית מוצרי נייר ועץ, מזון, משקאות, טבק, חומרי בנייה, מוצרי מתכת, מוצרים כימיים, טקסטיל, הנעלה ופלסטיק.

 

 

פרי הדר, מבין מוצריה העיקריים של ישראל בחקלאות (צילום: מאיר פרטוש)

 

לישראל שותפי סחר רבים בעולם, אך סחר החוץ שלה מתמקד במספר קטן של שווקים עיקריים. בשנת 2006, 38.4% מהיצוא הישראלי היו לארה"ב, 6.5% לבלגיה ו-5.9% להונג קונג. באותה שנה, 12.4% מהיבוא היו מארה"ב, 8.2% מבלגיה, 6.7% מגרמניה, 5.9% משוויץ, 5.1% מבריטניה ו-5.1% מסין.

 

לישראל גרעון במאזן המסחרי, המכוסה על ידי תשלומי העברה (מענקים מגורמים פרטיים או בעיקר מממשלות של מדינות חוץ, דוגמת הסיוע האמריקני לישראל), השקעות חוץ  והלוואות מחו"ל. החוב הציבורי של ישראל עומד על 87% מהתמ"ג (לעומת חוב של 65% בארה"ב וחוב ממוצע של 59% בקרב מדינות OECD, הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח). כחצי מחובה החיצוני של ישראל הוא לארה"ב, שהיא המקור המרכזי לתמיכה כלכלית וצבאית בישראל.

 

התפלגות תקציב המדינה לשנת 2007 היא: 21.8% לביטחון, 14.8% למינהל ורשויות מקומיות, 15.4% לריבית ועמלות, 5.7% לתקציב פיתוח, 38.8% לשירותי חברה ו-3.4% לכלכלה ומשק. הכנסות המדינה כוללות 36.9% ממיסים עקיפים, 44.7% ממיסים ישירים, 5% ממענקים מחו"ל ו-13.4% מהכנסות אחרות. מס החברות, המוטל על רווחיהן, ירד משיעור של 61% ב-1986 לשיעור של 29% ב-2007. הורדה הדרגתית מתוכננת של מס החברות עד שנת 2010 תצמצם אותו לשיעור של 25%.

 

נכון לשנת 2007, גודלו של כוח העבודה בישראל הינו בגודל 2.88 מליון עובדים. בשנת 2006, שיעור התעסוקה בקרב בעלי 0 - 8 שנות השכלה היה 23%, בקבוצת בעלי 11 - 12 שנות השכלה היה 54.6%, ובקרב בעלי +16 שנות השכלה היה 77.1%. האבטלה ביישובים ערביים גבוהה יותר מאשר ביישובים יהודיים, בעיירות פיתוח יותר מאשר ביישובים מבוססים, בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים, ובקרב נשים ערביות יותר מאשר בקרב נשים יהודיות.

 

ב-2006, רק 45.9% מגילאי +17 קיבלו תעודת בגרות. מתוך כלל הזכאים ב-2006, כ-13% החזיקו בתעודה שאינה עומדת בדרישות הסף של המוסדות האקדמיים. רק 19.7% מאלה שלמדו בי"ב ב-1998 התחילו בתוך שמונה שנים מאוחר יותר ללמוד באחת האוניברסיטאות. 10.4% נוספים מבני המחזור החלו ללמוד באחת המכללות האקדמיות.

 

בשנת 2005, כ-73% מהישראלים השתכרו שכר ממוצע ומטה. 33% קיבלו שכר ברמה של עד שכר המינימום. ב-1989, 21% מהעניים היו שכירים, ובשנת 2006 עלה שיעורם ל-37.6%. ב-1989, 10% מן השכירים חיו מתחת לקו העוני, וב-2006 עלה שיעורם ל-18.8%.

 

התוצר המקומי הגולמי לנפש הוא (לפי אומדן) כ-20,800 דולר. ב-2006 קיבל העשירון העליון 28.3% מכלל ההכנסות בישראל. העשירון העליון והעשירון שמתחתיו קיבלו ביחד 44.8% מכלל ההכנסות בישראל. בין 1990 ל-2006 הגדילו שני העשירונים הללו את חלקם מכלל ההכנסות בשיעור מצטבר של 4.5%. שמונת העשירונים הנותרים איבדו מחלקם מכלל ההכנסות.

 

אזרחי ישראל הערבים הם בעלי רמת ההכנסה הנמוכה ביותר בישראל. הכנסותיהם של יהודים אשכנזיים הן הגבוהות ביותר, והכנסותיהם של יהודים מזרחיים מצויות בין שתי הקבוצות האחרונות. בשנת 2006 עמד השכר החודשי הממוצע לנשים על 63% משכר הגברים.

 


צמיחה בתקופת המנדט (1919 – 1947)
ב-1920 עברה ארץ ישראל לשלטון
המנדט הבריטי. בתקופה זו התפתח המבנה החברתי, הפוליטי והכלכלי של המדינה שבדרך. למרות שלממשלת המנדט הייתה מדיניות כלכלית יחידה, כלכלות היהודים והערבים התפתחו בנפרד ועם קשרים מעטים יחסית.

 

עם תחילת שלטון המנדט ב-1920, התקיימה הועידה הראשונה של "ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל" – לימים הסתדרות העובדים הכללית החדשה – שנוסדה שנה קודם לכן. ההסתדרות, שמטרתה הייתה לאגד את כל תנועות הפועלים בקרב היישוב היהודי, התפתחה עם השנים למוסד מרכזי שכלל ארגון עובדים, ארגון בריאות (קופת חולים כללית) ורווחה וארגון לפיתוח המשק. ב-1923 הוקמה "חברת העובדים" של ההסתדרות, שהתפתחה לחברת אחזקות גדולת מימדים והייתה המעסיק הגדול במשק הישראלי במשך שנים רבות.

 

בעשור הראשון לקיומה הקימה ההסתדרות מפעלים משקיים רבים ואף מפעלים רבים נרכשו או הועברו לרשותה: המשביר המרכזי (1916); שממנו התפצלו תנובה (1926) והמשבר לצרכן (1941); סולל בונה (1923); בנק הפועלים (1921); חברת הביטוח סנה (נרכשה, 1927); מרכז הקואופרציה (1928); שיכון-עובדים (1927); וקונצרן כור (1944), שבאמצע שנות ה-80 העסיק כ-32,000 עובדים.

 

 

מפעל תנובה (צילום: אברהם מלבסקי, ארכיון הצילומים קק"ל)

 

עד סוף 1947 היה קצב הצמיחה של התוצר המקומי הנקי (תמ"ן) לנפש במגזר היהודי גדול פי 8.5 מקצב הצמיחה בתחילת שלטון המנדט. במשך רוב שנות המנדט צמח הייצור באיטיות. רק בתקופת מלחמת העולם השנייה צמח הייצור במהירות, כשהיישוב היהודי נותק מתחרות מחוץ לארץ ונהייה לספק המרכזי של הכוחות הבריטים במזרח התיכון.

 

שני גורמים היו אחראים במידה ניכרת לצמיחה הכלכלית המהירה במגזר היהודי: הגירה חיובית וזרימת הון. אוכלוסיית הישוב היהודי גדלה בעיקר בזכות גלי עלייה, שהגדולים בהם היו העלייה הרביעית (1924 – 1929) והעלייה החמישית (1930 – 1939). עד סוף שנת 1947, מנתה אוכלוסיית הישוב היהודי 630,000 נפשות, כ-35% מאוכלוסיית ארץ ישראל. ההון שזרם לישוב היהודי היה ברובו ממקורות פרטיים, אך כלל גם קרנות ציבוריים שנאספו ע"י מוסדות ציוניים. שתי העליות הגדולות התאפיינו בצמיחה מהירה בתוצר הלאומי עם תקופות עוקבות של מיתון והתאמה.

 

סממן בולט של כלכלת הישוב היהודי בתקופת המנדט ואף אחריה, היה דומיננטיות מגזר השירותים שהיווה יותר ממחצית התוצר המקומי הנקי (התמ"ן) הכולל. המגזר החקלאי מעולם לא היווה יותר משישית מהתמ"ן הכולל של הכלכלה היהודית בשנות המנדט. למרות שענף הבנייה היווה מרכיב אפילו קטן יותר מהתמ"ן, היה זה מגזר לא יציב שגרם לתנועות חדות במחזור הכלכלי.

 


תקופת מלחמת העצמאות ומשטר הצנע (1947 – 1951)
עם פרוץ
מלחמת העצמאות, ניצבו מספר בעיות כלכליות מיידיות בפני הישוב היהודי. במהלך 15 חודשי המלחמה, הוקדשו כ-40% מהתוצר לצרכים המלחמתיים. כמו כן, היעדרם של כ-100,000 צעירים שגויסו לחזית היווה נטל כבד על מערכות הייצור. היה צורך לממן ולנהל את המלחמה, לקלוט כמה שיותר מהגרים ממחנות הפליטים באירופה ובקפריסין, לספק את כל המצרכים הבסיסיים לאוכלוסייה, ובד בבד לייצור בירוקרטיה ממשלתית שתוכל להתמודד עם אתגרים אלו.

 

תהליך יצירת ממשלה ובירוקרטיה מתפקדת הוקל עקב קיומם מבעוד מועד של מוסדות יהודיים חצי-ממשלתיים ומערכת מנהלית מסודרת. למרות התנאים הקשים, לא פחת התוצר הלאומי ב-1948 לעומת השנה הקודמת.

 

הסכמי שביתת הנשק, אשר סיימו את מלחמת העצמאות, נחתמו במהלך 1949. עד סוף שנת 1951, עלו לישראל קרוב ל-700,000 מהגרים, כמחציתם פליטי השואה וכמחציתם יוצאי ארצות ערב. גלי הגירה אלו הכפילו תוך 3.5 שנים את האוכלוסייה היהודית בארץ. רובם המכריע של העולים הגיעו מחוסרי כל וצרכיהם המיידים וצורכי קליטתם היוו נטל מכריע על תקציבי המדינה הצעירה.

 

על מנת להיענות לצרכיי העולים החדשים, הנהיגה המדינה "תוכנית צנע", שיטה של הקצבת נקודות שוויונית לכל התושבים. בהקצבה נכללו בתחילה מוצרי מזון בסיסיים ולאחר מכן גם ביגוד, הנעלה וכלי בית. פיקוח חריף הופעל על שמירת מחירם הקבוע והאחיד של המוצרים. כמו כן, נוהלה המערכת הכלכלית כולה על ידי הממשלה, שנטלה את תפקיד היבואן הראשי ואסרה על אחזקת מטבע חוץ. מעורבות חזקה זו של המדינה וגופים ציבוריים בתכנון כולל של הכלכלה נמשכה עד 1977. בשנתיים הראשונות של מדיניות הצנע ניראה כי היא הצליחה והתקבלה על ידי מרבית הציבור.

 

הקצבת מזון חודשית לנפש, 1949 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

 

הגידול הדרמטי באוכלוסיה והעובדה שלאחר מלחמת העצמאות הפסיקו הכפרים הערביים להוות מקור מרכזי לאספקת תוצרת חקלאית, העלו את הדרישה לתוצר. כתוצאה מכך, התחזק מעמדה של החקלאות, שהתרחבה ב-60%; בין השנים 1948 ו-1951 הוכפל מספר הישובים החקלאיים ל-600. כמו כן, הכפילה התעשייה את גודלה, למרות שעדיין שמרה על מעמד יחסית שולי בכלכלה הישראלית. תמיכת הממשלה בתעסוקה יזומה תרמה להורדת האבטלה.

 

ההשקעות בחקלאות, בבנייה ובתחבורה יצרו גרעון במאזן המסחרי (יצוא מול יבוא). ישראל ייבאה כ-30% מחומרי הגלם של התוצר ונוצר עודף יבוא גדול. גרעון חיצוני נוצר כתוצאה מאשראי שניתן לטווח קצר מבנקים בחו"ל ומחברות דלק. את הגרעון הפנימי הגדול ניסתה ישראל לממן על ידי הדפסת כסף. הדבר הוביל להתפתחות שווקים שחורים ענפים לקראת סוף שנת 1950, ולאינפלציה "כבושה" שלא באה לידי ביטוי עקב הפיקוח על המחירים.

 

בין השנים 1948 ו-1951 הוכפל מספר הישובים החקלאיים ל-600. חברי קיבוץ כפר עציון עובדים במטע הפירות בקיבוץ, 1947 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

 

לקראת סוף שנת 1951, סרבו ספקי האשראי בעולם להאריך את טווח מתן האשראי והייתה סכנה שהכלכלה הישראלית לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה השוטפות. כתוצאה מכך, ביקשה ישראל סיוע כספי מארה"ב, והחלה לנהל מו"מ עם ממשלת גרמניה המערבית על קבלת כספי שילומים ופיצויים. במקביל הנפיקה המדינה אגרות-חוב ממשלתיות (בונדס), שנועדו בעיקר לגיוס כספים מיהודי ארה"ב.

 


המדיניות הכלכלית החדשה ומיתון ראשון (1952 – 1953)
בתחילת 1952 הכריז שר האוצר
אליעזר קפלן על "מדיניות כלכלית חדשה" שהייתה אמורה לתת מענה למצב הקשה של הכלכלה הישראלית. באותה העת היה המשק על סף פשיטת רגל: הלחצים האינפלציוניים התגברו בעקבות הדפסת כסף למימון הגירעון הפנימי, היה מחסור חמור במטבע חוץ והשוק השחור המשיך לפעול.

 

עיקרי המדיניות החדשה היו: הפסקת מימון תקציב המדינה על ידי הדפסת כסף; פיחות רציני בשער המטבע המקומי, שערכו הרשמי הגבוה תרם לעיוותים כלכליים ולבזבוז; ביטול מדיניות ההקצבה על רוב המוצרים וצמצום הפיקוח על מחירים; הפסקת עידוד עלייה; ומלווה מיוחד של 10% על כל המזומנים והפיקדונות בבנקים. במקביל, הממשלה המשיכה להיות מעורבת ברוב תחומי הכלכלה. היא הטילה פיקוח על המטבע, האשראי הבנקאי והמסחר הבינלאומי.

 

עם הגעת המענק האמריקני וכספי השילומים מגרמניה, חלו שינויים חיוביים בכלכלה הישראלית. היצוא החל לגדול בקצב מהיר מהיבוא, חל צמצום בצריכה הציבורית ואף תקציב הביטחון קטן. כמו כן, היקף העלייה צומצם באופן ניכר ואפשר טיפול בצורכי המהגרים מגלי העלייה הקודמים. עם זאת, חלה ירידה בקצב גידול התוצר הלאומי ושיעור האינפלציה הגיע ב-1952 לשיא של 56% כתוצאה מהסרת הפיקוח על המחירים. גם האבטלה גדלה, בייחוד בקרב העולים החדשים, לשיעור של 11.5% ב-1953.

 

בנובמבר 1953 העבירה הכנסת את חוק הביטוח הלאומי. החוק, שהסדיר את פעילותו של מוסד הביטוח הלאומי כתאגיד ממלכתי-ציבורי, נחשב לאחד מאבני היסוד בעיצוב אופייה של מדינת ישראל כמדינת רווחה. מוסד הביטוח הלאומי אחראי על תפעולה של מערכת ביטוח סוציאלי לאזרחי המדינה, שמטרתה העיקרית היא אבטחת רמת קיום מינימלית לכל תושבי המדינה בתקופת פרישתם לגמלאות ובעיתות מצוקה.

 


צמיחה וגאות (1954 – 1965)

ב-1954, השנה בה הוקם בנק ישראל, החלה תקופה חדשה של צמיחה וגידול מהיר בכלכלת ישראל, שנמשכה עד אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20. בעוד האוכלוסייה גדלה בקצב של 4% לשנה, עמד שיעור הגידול השנתי הממוצע בתוצר על 10%. קצב צמיחה זה התבלט אפילו על רקע היציבות הכלכלית ששררה בעולם בתקופה זו; רק יפן השתוותה אז לישראל בצמיחתה.

 

צמיחת הכלכלה התאפיינה בירידה תלולה באחוז המובטלים עד למצב של תעסוקה מלאה בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, ושיעור אינפלציה נמוך מ-5%, בדומה לארצות אירופה באותה התקופה. הצמיחה נבעה במידה רבה מהצלחת השקעות קודמות, מהמענק מארה"ב, מכספי השילומים והפיצויים מגרמניה ומאגרות החוב (הבונדס) שהונפקו בחו"ל. כל זה פינה משאבים לצריכה והשקעה ציבורית ופרטית.

 

בשנים 1954 – 1964 צמחה תפוקת התעשייה בקצב שנתי של 15%. בשנים 1954 – 1959 צמחה תפוקת החקלאות בקצב שנתי של 18% עקב יצוא תוצר וידע חקלאי. לאחר שבתחילת שנות ה-60 ירדה הצמיחה במגזר החקלאות לכ-5-6% עקב מחסור בקרקעות ומים, הוחלט על הקמת מוביל המים הארצי שנחנך ב-1964.

 

עבודת ההכנה להקמת המוביל הארצי (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

 

לצמיחה היו גם השלכות בעייתיות. מכיוון שהצריכה הפרטית לנפש עלתה בקצב מהיר יותר מגידול התוצר לנפש, לא הייתה רמה גבוהה של חיסכון וההשקעות. העלייה ברמת החיים לא הייתה שוויונית והעמיקה את הפערים בין השכבות המבוססות, לרוב אזרחים ותיקים (יליד הארץ ועולים ותיקים), לבין קבוצות אוכלוסיה חלשות, לרוב עולים חדשים.

 

בראשית שנות ה-60 הורגש מחסור גובר בידיים עובדות והשכר הריאלי עלה ללא הפסקה, מעבר לעלייה בפריון העבודה. למרות העלייה בהיקף היצוא, ניכר היה עדיין הגרעון במאזן המסחרי. נתון זה נבע בחלקו עקב השקעות ותשומות ליצור, אך גם בגין העלייה ברמת החיים והעלייה ביבוא מוצרי צריכה. רפורמה שהועברה ב-1962 על ידי שר האוצר לוי אשכול וכללה "פיחות דה לוקס" - פיחות גדול של כ-66% - לא הצליחה להקטין את הגרעון במאזן התשלומים.

 


מיתון שני (1965 – 1967)
ניתן להצביע על מספר גורמים למיתון השני. בעקבות אי הצלחת הפיחות בשנת 1962, נותר גרעון משמעותי במאזן התשלומים. בסקטור הציבורי הועלו תביעות להעלאות שכר בהתאם לעליית המחירים בעקבות ה"פיחות דה לוקס", ואלו נענו על ידי הממשלה.

 

בשנת 1965 פסקו כספי השילומים מגרמניה. כמו כן, תחזיות לגל עלייה גדול מברית המועצות ומדרום אמריקה התבדו. בסקטורים רבים, ובעיקר בענף הבנייה שהכין רזרבות של דירות, נותרו עודפי היצע. הדבר הוביל לפיטורי עובדים רבים.

 

מעבר לכך, לקראת סוף 1965 הסתיימו מספר מפעלי פיתוח ציבוריים רחבי מימדים, ביניהם מוביל המים הארצי, שלב א' של נמל אשדוד,
ומפעל האשלג בים המלח. הצמצום בענף הבנייה והעבודות הציבוריות, שהיה ענף מוביל בשנות הצמיחה, הקטין את הפעילות הכלכלית של המשק.

 

למרות שמדיניות הממשלה נוצרה כתגובה להתפתחויות שגרמו למיתון, אף היא תרמה למיתון עצמו. ראש הממשלה לוי אשכול ושר האוצר פנחס ספיר חששו מתוצאות הצמיחה הממושכת בכלכלה הישראלית: העלייה בצריכה, המחסור במטבע חוץ, הגרעון הממשלתי המעמיק והלחץ האינפלציוני. בתגובה למצבו של המשק ולחשש מהבאות, יושמה מדיניות כלכלית מרסנת שכללה צמצום של רמת הפעילות הכלכלית במשק על ידי קיצוץ בתקציבי פיתוח, הפחתת האשראי וצמצום בייבוא חומרי גלם.

 

תוכנית הממשלה לריסון חלקי של הפעילות הכלכלית הובילה את המשק למיתון מלא ב-1966. לצד הצלחת הממשלה להאט את האינפלציה ולצמצם את הגרעון במאזן המסחרי במידה ניכרת, קפצה האבטלה מ-3.5% ל-11.5%, התוצר הפסיק לצמוח ושיעור התוצר לנפש ירד. בשנת 1967 מספר העוזבים את המדינה עלה על מספר העולים. אווירת השגשוג הוחלפה באווירת משבר.

 


גאות שנייה: "שנות השובע" (1967 – 1973)
הפטריוטיות, הביטחון העצמי וההתפעלות הבינלאומית שעוררו הניצחונות המרשימים והכיבושים של
מלחמת ששת הימים (1967), חילצו את ישראל במהירות מהמיתון הכלכלי ומאווירת המשבר שהתלוותה אליו. התוצר חזר לצמוח בשיעורים של כ-9% בשנה.

 

בעקבות המלחמה, גדלו הוצאות הממשלה על הביטחון ל-25% מהתוצר. החרם שהטיל נשיא צרפת שרל דה-גול על מכירת כלי נשק לישראל ב-1967 הכריע לטובת ייצור עצמי של נשק מתקדם לצבא. הדבר הביא להתפתחות מהירה של התעשייה הביטחונית, ולשגשוג בענפי המתכת והאלקטרוניקה.

 

ההתרחבות הצבאית בסיני, ברמת הגולן ובשטחי הגדה המערבית הצריכה הנחת תשתיות צבאיות וסלילת דרכים. גם ההשקעה במפעלי ההתנחלויות בחבל ימית, בדרום סיני, ברמת הגולן ובגדה המערבית, הגבירה את הפעילות הכלכלית. במקביל, המדינה הפעילה דגם קולוניאלי של ניצול כוח עבודה זול של פלסטינאים ללא פיתוח מקומי; הצטרפות האוכלוסייה בשטחי הגדה המערבית לכלכלת ישראל אף היא העלתה את הביקוש לתוצר.

 

הניצחון במלחמה הביא לגל עלייה חדש לישראל לאחר תקופת שפל ארוכה. חלק מהעולים הגיעו מארצות רווחה, ומשנת 1969 גם מברית המועצות. העולים החדשים, שהיו בעלי השכלה וידע רב יחסית לעליות הקודמות, תרמו להגברת הייצור במגזרים רבים, ואף להתרחבות ענפי הבנייה והעבודות הציבוריות. ענפים אלו פעלו כגורמים מובילים שמשכו אחריהם את רוב ענפי הכלכלה הישראלית.

 

בעקבות העלייה בהוצאות הביטחון, בהשקעות החדשות בתשתיות הצבאיות ובתשלומים הסוציאליים, נקטה הממשלה במדיניות כלכלית מרחיבה. הגרעון במאזן המסחרי תפח, ונוצר פער חסר תקדים בין היבוא ליצוא, שהוכפל בין 1966 ל-1970. הגרעון הגדול שנוצר בתקציב הממשלה מומן על ידי רכישת אגרות חוב מהציבור והדפסת כסף. את הגרעון במאזן התשלומים מימנו תרומות והעברות חד-צדדיות.

 

למרות שבשלוש השנים הראשונות לאחר המלחמה עמד שיעור האינפלציה על כ-2% בלבד, צפתה הממשלה התפרצות אינפלציונית עקב התעסוקה המלאה במשק. הסכם שכר, שכונה "הסכם החבילה", נחתם ב-1970 בין הממשלה, ההסתדרות הכללית וארגוני המעסיקים על מנת לשמור על יציבות המחירים. במסגרת ההסכם, ויתרו העובדים על תוספת לשכרם, המעסיקים התחייבו להימנע מהעלאת מחירים, והממשלה הבטיחה פיצויים למעסיקים ולעובדים בהטבות מס.

 

הסכם החבילה לא השיג את מטרותיו. בעקבות התנהלותה של מלחמת התשה בשנים 1969 – 1970, נעלמה אווירת האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים. השתתפות הציבור במימון הגרעון על ידי קניית אגרות חוב דעכה, ואף היקף התרומות מחו"ל הצטמצם. בשנים 1971 – 1972 עלה שיעור האינפלציה לכ-14% לאחר שהגרעון בתקציב המדינה מומן בעיקר על ידי הדפסת כסף.

 

התרחבות אי השוויון בהכנסות עוררה אי שקט חברתי. הסיבות לכך טמונות בהפליה שכוונה באותה תקופה כנגד יוצאי אסיה ואפריקה, ובהבדלים בהון האנושי וברכוש של העולים מהמדינות השונות. כתגובה להפליית יהודי המזרח, הקימו צעירים יוצאי צפון אפריקה את תנועת הפנתרים השחורים ב-1971.

 


שפל כלכלי ואינפלציה גואה: "העשור האבוד" (1973 – 1984)
באוקטובר 1973 פרצה
מלחמת יום הכיפורים. מלבד מחיר הדמים הכבד שגבתה המלחמה, היא גם גרמה לנזק כלכלי קשה. על פי הערכה מתונה, "מחירה הכלכלי" של המלחמה היה שווה בסכומו לשנת תוצר שלמה. העדרם של רבים מחיילי המילואים מכוח העבודה והצורך לרכוש ציוד וכלי נשק – שמחיריהם האמירו בעקבות מרוץ החימוש בין ארה"ב לברית המועצות - היוו נטל על הכלכלה הישראלית.

 

גם לגדילת אי היציבות הכלכלית בעולם במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה השפעה שלילית על כלכלת ישראל. ב-1973 פרץ ברחבי העולם משבר אנרגיה בעקבות הטלת חרם מצד אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט) על מדינות אירופה וארה"ב. המחסור בדלק ברחבי העולם הביא לעלייה מהירה של מחירי הנפט – מ-4 דולר בשנת 1973 ל-32 דולר בשנת 1979 – ולעליית הוצאות הייצור של מדינות רבות שהיו תלויות באופ"ק כמקור לנפט. הדבר פגע קשות ביצוא הישראלי ויצר קשיים במאזן התשלומים.

 

לאחר המלחמה נקטה הממשלה במדיניות כלכלית מרחיבה שהביאה להגדלת ההוצאות והגרעון. הוצאות התקציב עלו מ-40% בסוף שנות ה-60, ל-66% ב-1975. באמצע שנות ה-70, עלה תקציב הביטחון לשיא של 33% מהתוצר; ברוב ארצות אירופה באותה התקופה לא עלו הוצאות הביטחון על 5% מהתוצר שלהן. בעוד שהמענקים וההלוואות מארה"ב הקלו על נטל הוצאות הביטחון, ישראל עדיין נאלצה להגדיל את החוב החיצוני מכיוון שרוב רכישות הנשק שלה היו מחו"ל ונעשו במטבע חוץ. במקביל גדל החוב הפנימי עקב מימון ההוצאות הרבות בארץ. בשנים 1975 – 1977 ניהלה הממשלה מדיניות כלכלית מרסנת ואימצה את רפורמת המיסים של ועדת בן-שחר. מדיניות זו שונתה בחזרה למדיניות כלכלית מרחיבה עם חילופי השלטון ב-1977.

 

עם חילופי השלטון בישראל ב-1977, הצהירו מנהיגי מפלגת הליכוד על מדיניות ליברליזציה חדשה הידועה גם כ"מהפך הכלכלי". מטרת המדיניות הייתה להסיט את המשק מהמודל הסוציאליסטי בו הונהגה הכלכלה מאז קום המדינה, למודל קפיטליסטי-ליברלי שיעניק חופש רב יותר למערכות המשק בישראל. מלבד ביטול הפיקוח על מטבע החוץ, ניוד שערי החליפין וביטול תמריצי הייצוא, כללה התוכנית קיצוץ משמעותי בתקציב המדינה, פיחות גדול בשער הלירה הישראלית, העלאת מס ערך מוסף (מע"מ) והעלאת מחירי המצרכים שהיו בפיקוח ממשלתי. לאחר חוסר הצלחת המדיניות בתחום מטבע החוץ, חזרה הממשלה ב-1978 למשטר שער חליפין קבוע עם פיחותים תקופתיים.

 

משנת 1973 ועד סוף העשור לא צמח המשק. שיעור הצמיחה ירד מכ-10% ל-3%, שיעור דומה לגידול באוכלוסייה. מועסקים חדשים נקלטו לרוב במגזר הציבורי ובענף הבנקאות והפיננסים. הגידול בשיעור המועסקים במגזר הציבורי במשך שנות ה-70 של המאה ה-20, מ-20% ל-30%, מעיד על אבטלה סמויה. שיעור האבטלה עצמו עלה לכ-5%.

 

במהלך שנות ה-70 עלתה האינפלציה במהירות. בעוד שבשנת 1973 עמד שיעור האינפלציה על 20%, הגיעה האינפלציה עד סוף העשור לשיעור של כ-80%. זרימת מטבע חוץ לתוך המשק בעקבות תוכנית הליברליזציה ב-1977 תרמה לעלייה זו.

 

למרות התנאים הכלכליים הקשים, משקי הבית לא תמיד הרגישו והתנהגו בהתאם. על אף התכווצות הפעילות הכלכלית והעלייה באינפלציה, עליית ערכם של נכסי הנדל"ן וההון הפיננסי גרם להתעשרות מלאכותית, בעיקר בקרב האזרחים הותיקים. דבר זה התאפשר בזכות קיומה של מערכת הסדרים ותקנות, שפעלה לטובת הפרט ועודדה גידול בהוצאות על צריכה.

 

ב-1980 נכנס מטבע השקל לשימוש לאחר שהחליף את הלירה על פי יחס המרה של 10 לירות לשקל.

 

משנת 1980 החל שיעור האינפלציה לעבור את רף ה-100%. עיקר מאמצי הגופים המשקיים והמשפחות הוקדש להתגוננות מפני השינויים הקיצוניים ברמת המחירים. לא הייתה זו אווירה שאפשרה חידוש צמיחה.

 

בתחילת שנת 1981, מונה יורם ארידור לשר האוצר. שנות כהונתו זכו לכינוי "ימי ארידור העליזים" והתאפיינו במדיניות כלכלית ליברלית ביותר, שכללה הקלות במיסים והוצאות ממשלה בלתי מרוסנות. רמת החיים בארץ עלתה במידה ניכרת בעקבות צעדיו של ארידור, אך מדיניותו הביאה לאינפלציה קיצונית ולמשבר כלכלי קשה.

 

לקראת סוף 1983 קרסו בפתאומיות מניות הבנקים בישראל בעקבות פעולות ויסות מחירי המניות הבנקים בבורסה שביצעו הבנקים עצמם משך תקופה ארוכה - הבנקים נהגו לרכוש את מניותיהם-הם מכספי חסכונות והשקעות במוסדותיהם. כשהייתה דרישה רבה בקרב הציבור לפדות את המניות, הבנקים לא יכלו לספוג את הדרישה ועל כן היו בסכנת פשיטת רגל. משבר מניות הבנקים יכול היה לגרום לאובדן אמון בממסד הבנקאי ובפשיטת הרגל שלו. על מנת למנוע את ההתמוטטות הצפויה, הלאימה ממשלת ישראל את הבנקים. כתוצאה מכך גדל החוב הפנימי של המדינה בשיעור ניכר.

 

חוסר הצמיחה ברוב המגזרים, ההיפר-אינפלציה (בשנת 1984 הסתכמה האינפלציה ב-450%), משבר הבנקים והחובות הפנימיים והחיצוניים של המדינה, הובילו את הכלכלה למה שנראה כמבוי סתום. עם זאת, ראוי לציין שלאורך כל תקופת "העשור האבוד", הייתה התקדמות טכנולוגית גדולה בענף האלקטרוניקה ועלייה משמעותית ברמת ההשכלה.

 


תוכנית הייצוב והצלחתה (1985 – 1989)
בתחילת 1985 נמצא המשק על סף פשיטת רגל. ממשלת האחדות הלאומית שקמה שנה קודם לכן ניסתה להתמודד עם ההיפר-אינפלציה בעזרת עסקות חבילה שמטרתן פיקוח על המחירים במקביל לצמצום ריאלי של ההוצאה הציבורית. עסקות אלו כשלו כיוון שטיפולן החלקי בבעיות גרר בעיות נוספות. הסחרור האינפלציוני לא נפסק, היתרות במטבע חוץ הצטמצמו והגרעון במאזן התשלומים גדל.

 

ביולי 1985 הכינו ראשי האוצר וכלכלנים מהאקדמיה, בראשותו של פרופסור מיכאל ברונו, תוכנית כלכלית מקיפה חדשה. התכנית, שגובתה על ידי ראש הממשלה
שמעון פרס ושר האוצר יצחק מודעי, הוצעה כבר בשנת 1981 אך נדחתה בעקבות מחלוקות פוליטיות. הפעם התוכנית עברה, באמצעות שיתוף פעולה בין שני הגושים הפוליטיים ובמחיר של פשרות עם ההסתדרות שכללו ביטול תקנות לשעת חירום שמטרתם צמצום מספר העובדים במגזר הציבורי. יישומה של התוכנית הכלכלית לייצוב המשק סימן את תחילת עידן הליברליזציה בכלכלת ישראל.

 

עיקרי התכנית כללו: איזון תקציב הממשלה על ידי קיצוץ משמעותי; חקיקת חוק האוסר מימון הגרעון הממשלתי באמצעות הדפסת כסף; ייצוב שער החליפין ברמה חדשה לתקופה ארוכה, על מנת למנוע מצב של סחרור אינפלציוני (שער חליפין עולה, מחיר היבוא עולה, המחירים עולים, שכר העבודה עולה, רווחיות היצוא יורדת, הממשלה מבצעת פיחות וחוזר חלילה); יציאת הממשלה משוקי ההון והכספים והסרת מגבלות על התיווך הפיננסי; פיקוח זמני על המחירים לתקופה מוגבלת; ניתוק חלקי בין השכר למדד המחירים לצרכן, קרי, שחיקת מנגנון תוספת היוקר; והחלטה עקרונית על מדיניות הפרטה של חברות בבעלות ממשלתית.

 

תוך חצי שנה נראה שהרפורמות נשאו פרי. דהירת האינפלציה מעלה נעצרה והיא ירדה לשיעור של כ18% בשנה, הפריון גדל ותרומתו לצמיחה עלתה, הגרעון בתקציב הממשלה פחת במידה ניכרת ונרשמה ירידה בחוב החיצוני. עם זאת, תכנית הייצוב הביאה רק לעליה קלה בשיעור הצמיחה. שיעור האבטלה נשאר כ-5%.

 

להצלחת הרפורמה תרמו ירידה במחירי חומרי הגלם המיובאים, בעקבות ירידת מחירי הנפט באותה העת. כמו כן, מענק אמריקני בסך 1.5 מיליארד דולר לתקופה של שנתיים אפשר את יישום התכנית. התמיכה האמריקנית ברפורמה נבעה מכך שכלכלני הממשל האמריקני חששו שישראל לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות, ובראש ובראשונה בהתחייבויותיה לארה"ב. מעבר לכך, לארה"ב היו אינטרסים מדיניים להמשך קיומה הכלכלי האיתן של ישראל במזרח התיכון.

 

כעבור שנה צצו כמה בעיות בביצוע התכנית. לאחר שבחודשים הראשונים שלאחר יישום התכנית חלה ירידה בשכר הריאלי, הוא חזר לעלות באמצע שנת 1986. כמו כן, התקציב לשנת 1986/7 לא כלל את הקיצוצים שבתכנית המקורית, והמגזר העסקי סבל מריבית גבוהה שהונהגה מחשש לעליה מחודשת של רמת האינפלציה. יחד עם זאת, בשנתיים שלאחר הייצוב עלה התוצר, התעסוקה נותרה יציבה והתקציב הממשלתי נותר מאוזן.

 

בעקבות פרוץ האנתיפאדה הראשונה (1987) והמיתון בארה"ב ובאירופה בשנים 1988 – 1989, החלה האבטלה לעלות לשיעור של 9%, החיסכון הפרטי ואחוז ההשקעות ירדו והצמיחה הואטה.

 


העלייה מחבר העמים, צמיחה והאטה (1990 – 2000)

תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הביאה עמה הבטחות כלכליות חיוביות למדינת ישראל. תהליך ההפרטה הואץ במהלך שנים אלו: בשנים 1986 – 2002 הזרימו תהליכי הפרטה לקופת המדינה כ-8.7 מיליארד דולר.

 

יציאת העולם המערבי ממיתון, ירידת מחירי הנפט וגדילת היקפי תנועות ההון הבינלאומיות עקב תהליכי הגלובליזציה והליברליזציה, השפיעו לטובה על המשק הישראלי, שהחל לעבור ליצור ענפי טכנולוגיה עילית (היי-טק). המשא ומתן לשלום שהתרחש באותם השנים עם הפלסטינאים וירדן, אף הוא השפיע באופן חיובי על כלכלת ישראל, שהחלה למשוך לעברה משקיעים זרים. כמו כן, התפרקות ברית המועצות פתחה הזדמנויות רבות עבור משקיעים בעולם ובארץ בפרט.

 

עם התפרקות ברית המוצות, החלה בשנים 1990 – 1991 עלייה גדולה מהארצות הקומוניסטיות לשעבר, שהסתכמה ב-370,000 נפש. עלייה זו, כמו העליות הקודמות, היוותה בטווח הקצר נטל על תקציב המדינה. עם זאת, היא הוסיפה כוח עבודה איכותי למשק ודרבנה את הכלכלה על ידי הגברת הביקוש. למרות שבטווח הקצר הביאה העלייה לגדילה בממדי האבטלה לשיעור הגדול מ-10%, חלה כבר ב-1993 ירידה במספר המובטלים. רוב העולים לא הועסקו במקצועותיהם הקודמים וסבלו מפגיעה במעמדם המקצועי.

 

המוסד לביטוח לאומי פרסם בתחילת שנת 1992 את הדו"ח השנתי שלו על מצב העוני. ממצאי הדו"ח, שהיו חמורים מאי פעם, דיברו על 537,000 ישראלים החיים מתחת לקו העוני. הממצאים דירגו את ישראל כמדינה בעלת הפערים החברתיים הגדולים ביותר בקרב המדינות המפותחות. אצבע מאשימה הופנתה כנגד מדיניותה הכלכלית של ממשלת הליכוד, והדו"ח תרם לניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות לכנסת באותה שנה.

 

עם תחילת כהונתה של ממשלת יצחק רבין ב-1992, קיבלה הממשלה החדשה ערבויות מממשלת ארה"ב שאפשרו לה לקחת הלוואות בתנאי שאלו יושקעו בתשתיות ובחינוך הנדרשים לקליטת העולים. באותה השנה חוקקה הממשלה את החוק להפחתת הגרעון, ואף שינתה את משטר החליפין לשער חליפין עם רצועות ניוד אלכסונית. לקראת סוף שנת 1993 ותחילת 1994, החלה הממשלה ליישם מדיניות מוניטרית (מדיניות שערי מטבע) מרסנת על מנת להימנע מלחצים אינפלציוניים.

 

עד 1996 גדלה הצמיחה בשיעור של כ-6% בשנה, במקביל לגידול אוכלוסיה של 3% בשנה. האבטלה ירדה ל7.5% והאינפלציה ירדה משיעור של 18% ל-10%. בעוד הגרעון במאזן המסחרי גדל בהדרגתיות, החוב החיצוני ירד ל-20% מהתוצר.

 

בשנת 1996 נכנס "חוק חברות כוח האדם" לספר החוקים. החוק נועד להסדיר את מעמדם של עובדי הקבלן בישראל. עם היחלשותה של הסתדרות העובדים, עלה משמעותית מספר עובדי הקבלן בישראל והחלה להישמע ביקורת על תנאי העסקתם ועל שלילת הזכויות הסוציאליות המגיעות להם.

 

בתחום הטכנולוגיה העילית נרשמה צמיחה שהגיע לשיאה בשנת 2000. באותה שנה הבועה הפיננסית בשוקי ההון ברחבי העולם התפוצצה והובילה לירידה חדה בשערי מניות הטכנולוגיה העילית. בשנים 1997 – 2000, לנכוח היעדר התקדמות בתהליך השלום, התחדשות הטרור והמשבר בכלכלת אסיה וארה"ב, חלה הרעה ניכרת בתנאי המסחר במשק ונתגלו סימנים מדאיגים להאטה. האבטלה גדלה באופן ניכר, קצב גידול התוצר ירד, הגרעון הפנימי והחיצוני גדלו והמשק גלש לרפיון ומיתון.

 

הממשלה יישמה מדיניות כלכלית מרסנת ומדיניות מוניטרית שמטרתה השגת יעדי האינפלציה. אכן, האינפלציה ירדה לכ-1%-3%. כמו כן, הגידול בצריכה הפרטית התחזק בעקבות גדילה בתשלומי ההעברה מהממשלה ועליית השכר במגזר הציבורי. מימון הגרעון במאזן התשלומים התאפשר על ידי יבוא הון רב מחו"ל.

 


מיתון, התאוששות והמשך צמיחה (2001 – 2008)
לפקיעת בועת ההיי-טק, פרוץ
אנתיפאדת אל-אקצא באוקטובר 2000 ומתקפת הטרור בארה"ב ב-11 בספטמבר 2001, הייתה השפעה שלילית ניכרת על כלכלת ישראל. שיעור הצמיחה במשק ירד מ-8.9% בשנת 2000 ל-0.4%- בשנת 2001. כמו כן, בשנים אלו הצטמצמו מימדי ההשקעות מחו"ל.

 

בשנת 2004 הגיעה האבטלה לשיעור של כמעט 11%. מלבד חברות האבטחה, שהיו המרוויחות העיקריות מן ההרעה במצב הבטחוני, הכנסות התיירות פחתו ביותר מחצי והיקף היצוא למשק הפלסטיני ירד מ-2 מיליארד דולר למיליארד דולר. שנה לאחר גל הפיטורים בחברות ההיי-טק בשנת 2002, עובדים רבים פוטרו בתעשייה המסורתית ובמגזר השירותים.

 

בעוד מספר העובדים ירד בתוך שלוש שנים בשיעורים משמעותיים בענפי התעשייה, הבנייה ושירותי האירוח והמזון. רוב העסקים בענפים אחרים לא פיטרו עובדים, אלא הפחיתו את שעות עבודתם ואת שכרם. השכר הריאלי של כלל העובדים במשק ירד בשנים 2001 עד 2003 בכ-8% עד 9%, ועלה רק במעט ב-2004. בעקבות המיתון המתמשך, החליטה הממשלה ביוזמתו של שר האוצר, בנימין נתניהו, על שורה של קיצוצים בתקציב המדינה. הקיצוצים, שכללו הפחתה של כ-30% בתשלומי ההעברה והקצבאות, פגעו באוכלוסיות שהסתמכו על קצבאות אלו לקיומן, כמו קשישים, נכים, חולים ומשפחות חד-הוריות.

 

הרגיעה בעימות עם הפלסטינים בשנת 2004, בנוסף לצמיחה של 15% בייצוא הישראלי הובילו ליציאה מהמיתון ולצמיחה המתמשכת במשק עד היום. אף המדיניות הכלכלית המרסנת של הממשלה תרמה לצמיחה בכלכלת ישראל.

 

בתום שנת 2004 יצאה ישראל מהמיתון, עם שיעורי צמיחה של 4.3% וגידול של 6% במגזר העסקי. בשנים 2005 – 2006 צמח המשק הישראלי בקצב מהיר יותר מקצב הצמיחה העולמי ומהכלכלה האמריקנית; הצמיחה במשק הישראלי בשנת 2006 הסתכמה בכ-5.1%, לעומת שיעור צמיחה עולמי של כ-4.1% ושיעור צמיחה של כ-3.3% במשק האמריקני.

 

שנת 2006 היוותה שיא בהשקעות הזרות בישראל. בשנה זו חלה עליה של כ-200% בהשקעות זרות לעומת השנה הקודמת. העלייה החדה בהשקעות הזרות נבעה בעיקר מעסקאות רכישה של חברות ישראליות ע"י משקיעים זרים. תהליך ההפרטה של חברות כגון בזק ובנק לאומי, שתפס תאוצה בשנים האחרונות, תרם למשיכת השקעות זרות גם לענפים מחוץ לסקטור ההיי-טק, שהינו הסקטור העיקרי בישראל המושך השקעות זרות.

 

בשנת 2007 הגיע שיעור האבטלה הגיע לרמתו הנמוכה ביותר מאז 1997 ועמד על כ-7.6%. בשנת 2006 עמד שיעור האבטלה על כ-8.4% לעומת 9% אבטלה ב-2005.

 

לצד שיעורי הצמיחה הגבוהים בענפי ההיי-טק ובענף הפיננסים והשירותים העסקיים (בנקים, ביטוח, קופות גמל, נדל"ן), נרשמה ירידה קלה בתמ"ג של ענפי התעשיות המסורתיות (מזון, טקסטיל, דפוס ועור).

 

ב-2006 ההכנסה החודשית הממוצעת של משקי הבית בעשירון העליון הייתה כמעט פי 4 מההכנסה החודשית הממוצעת של משקי בית בעשירון החמישי. חלקם של משקי בית בעשירון התחתון עמד על 2.3% מכלל ההכנסות.

 

במאי 2009 הגיע המשבר הכלכלי העולמי לישראל באופן רשמי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה תמונת מצב עגומה ביחס לרבעון הראשון של שנת 2009: צמיחה שלילית של 3.6%, התוצר העסקי ירד ב-4.2%, ורמת החיים בישראל ירדה בשיעור חד של 6%. שיעורי הצמיחה, הירידה ברמת החיים ובייצוא הם חמורים ביותר בהשוואה למדינות המערב, ומעידים כי המשק הישראלי שרוי במיתון. 

 


מידע נוסף

 

כשבגרוש היה חור - מסע ייחודי בתולדות הכלכלה הישראלית וקלקלותיה, מימי הקמת המדינה, דרך הצנע והקיצוב שהולידו את תרבות השוק השחור, הפרוטקציה וה"ישראבלוף", לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן

 

הכשירו את השטח - פרוייקט מיוחד על חלוצי המותגים העבריים: הסלולרי העברי הראשון, הקוטג' והמקרר, לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן 

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן.

 

 

 


יש לכם הערה לערך ?


חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©