הוּמָנִיזְם, מערכת של רעיונות וגישות שבה מודגשים מרכזיותו של האדם בעולם והאוטונומיה שלו. להומניזם שני מובנים:
1. תנועה תרבותית-ספרותית שפרחה במאות ה-14-ה-15 באיטליה והיתה הפן העיקרי של הרנסנס.
2. גישה פילוסופית-מוסרית שבה מודגשים ערך חיי האדם וכבודו, ומכלול הזרמים האינטלקטואליים והפילוסופיים שמטרתם לפתח את תכונותיו הנעלות של האדם. ההומניזם רואה את התפתחות האדם כתכלית קיומו - בניגוד להשקפה הדתית היהודית-נוצרית, הרואה בעבודת האל (ובנצרות - גם את ישועת הנפש) את תכלית הקיום.
ההומניזם התפתח באירופה בין המאה ה-14 (איטליה) למאה ה-16 (צרפת, אנגליה וארצות השפלה). שיטותיו והפילוסופיה שלו התבססו בתחילה על לימוד טקסטים יווניים ורומיים. חשובי היוצרים ההומניסטים באיטליה היו דנטה - הומניסט...
