הונים

ידיעות מעטות קיימות על ההונים בתקופה בה ישבו במרכז אסיה. יש המזהים אותם עם שבטי השׂיוּנג נוּ' (Xiōngnú), שפשיטותיהם גרמו נזקים כבדים לסין במאה ה-2 לפנה"ס בזמן שושלת האן. לאחר התבססותה של סין המאוחדת, ובנייתה של חומת סין הגדולה שנועדה לשמש קו הגנה ראשון בפני התקפותיהם, הובסו ההונים במהלך המאה ה-1 לספירה. השבטים נאלצו לחדול מהתקפותיהם על סין, ותחת זאת פנו חלקם מערבה.

במהלך המאה ה-2 לספירה הופיעו ההונים באזור הים הכספי ובדרום רוסיה, ובשנת 371 לערך הביסו את האלנים (Alani; עם אירני) בקרב על נהר טאנאיס בין נהר וולגה ונהר הדון. ב-376 המשיכו השבטים בתנועתם מערבה ופלשו לאזורים שבין נהר הדניפר לנהר הדנובה (גבול האימפריה הרומית באותה עת), ותקפו את הגותים, קבוצת שבטים גרמאניים. תחילה הובסו הגותים המזרחיים, האוסטרוגותים. אלו נסו מערבה ודחקו את הגותים המערביים, הוויזיגותים, שמצאו מקלט בתחומי האימפריה הרומית. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-5 תקפו ההונים תוך כדי תנועתם מערבה שבטים גרמאניים ושבטים נוספים אחרים וביססו את שליטתם במרכז אירופה. מדי פעם ביצעו השבטים פשיטות לעבר איטליה, גרמניה ואף הגיעו עד לסוריה (395) ולסקנדינביה.

הונים בוזזים בית רומי . ציור של ז'ורז' אנטואן רושגרוס (מתוך מאגר אימג'בנק / GettyImages)

הרומאים אפשרו בעבר כניסה של ברברים-גרמאניים לתחומי האימפריה (רבים מהם השתלבו בצבא ובשלטון הרומי), אולם בניגוד לפעמים קודמות לא יכלו הלגיונות הרומים לווסת את המספר הרב של השבטים שברחו מאימת ההונים. הגירת השבטים הברברים לתחומי האימפריה נמשכה בכמה גלים במחצית הראשונה של המאה ה-5 והביאה לשינויים אתניים, חברתיים ופוליטיים באירופה. כעבור זמן לא רב התמרדו הברברים נגד הרומאים והביאו בסופו של דבר לגרמאניציה של האימפריה הרומית שהביאה לנפילתה (476).

בכתבים סינים קדומים נאמר כי להונים לא היו בתי קבע וכי לא עסקו בחקלאות, אולם במהלך המאה ה-20 נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים, בין היתר בצפון מונגוליה ואזור ימת בייקל, שהפריכו כתבים אלו. על פי הממצאים אלו במהלך השנים בנו שבטים אחדים ערים ואף עסקו בחקלאות. הכתבים מתארים את ההונים כנמוכי קומה בעלי עיניים קטנות ושקועות בחוריהן ואף רחב. לרבים מהם היו פנים מצולקות – זכר לקרבות רבים או לחתכים שנעשו בהם בימי ילדותם.

בזמן ישיבתם באסיה עסקו ההונים, מלבד בביזה, במסחר בפרוות ובסוסים, והחלוקה המעמדית בחברה ההונית היתה בסיסית אך ייתכן שכללה גם מעמד אצולה ומעמד עבדים. שפתם היתה כנראה לשון ממשפחת הלשונות הטורקיות. מעט פרטים ידועים על דתם, אך משערים כי היו אנימיסטים ונעזרו בשמאנים שעל פי אמונתם תיווכו בין האלוהים לבני האדם.

ההונים היו עם הנוודים הראשון שפלש במספרים גדולים לאירופה, ולעמי היבשת לא היה מענה לשיטות הלחימה ההוניות. הם היו פרשים וקשתים מעולים והצטיינו בירי בקשת מורכבת מטווח גדול תוך כדי רכיבה - משערים כי חציהם, שנורו בדיוק רב, חדרו שריון אדם ממרחק של מאה מטרים לערך. שליטתם בסוסים היתה כה מרשימה עד כי כמה מההיסטוריונים ומשוררי התקופה, ביניהם קלאודיינוס (Claudian), הישוו את הפרש ההוני ל"קנטאורוס" – אדם-סוס. בעזרת מספר עצום של סוסים - לרשות כל פרש עמדו מספר סוסים ובסך הכל מאות אלפי סוסים - גמאו צבאות ההונים מרחקים עצומים בזמן קצר והשיגו יתרון אסטרטגי ניכר על הצבאות בהם נלחמו. פרשי ההונים היו מלאי רוח לחימה והסתערו במהירות על אויביהם וכאשר נתקלו בהתנגדו הם נסוגו, התארגנו מחדש, ומייד תקפו שוב.

פרשים הונים (מתוך מאגר אימג'בנק / GettyImages)

הממלכה שהקימו ההונים באירופה היתה מעין קונפדרציה של שבטים שהונהגה תחילה על ידי מספר מנהיגים צבאיים ולאחר מכן על ידי מנהיג צבאי אחד. מוקד הכוח של השבטים היה באגן הדנובה והסטפ (Steppe), ערבות דשא פוריות באזורים הנמוכים של נהר הדנובה. חפירות ארכיאולוגיות העלו מעט ממצאים המעידים על התיישבות ההונים באזורים אלו ובמקומות אחרים באירופה, ייתכן בשל תרבותם החומרית הדלה על פי השערה אחת. היעדר ממצאים ארכיאולוגיים משמעותיים להתיישבות שבטים גרמאניים ושבטים אחרים במספר מקומות במרכז אירופה בתחילת המאה ה-5, מעיד על השינוי הגדול שחוללו ההונים ועל נדידתם של שבטים אלו.

ב-432 איחד המנהיג ההוני רואה (Rua או רוגילה [Rugila]) קבוצה גדולה של שבטי הונים. הוא מת ב-434, וירשו אותו שני אחייניו, אטילה ובלדה (Bleda). ב-434 כרתו השניים הסכם שלום עם האימפריה הרומית המזרחית (ביזנטיון), שהתחייבה לשלם להם מס עובד גדול. משלא שולם המס, חצו ב-441 ההונים את הדנובה ותקפו את ביזנטיון, שנאלצה להיכנע לדרישותיהם.

ב-445 רצח אטילה את בלדה ונעשה שליט יחיד. בתקופתו התהדק הקשר בין השבטים והברית ביניהם קיבלה מבנה של ממלכה מגובשת יותר. הוא התקיף שוב את ביזנטיון, פלש לבלקן וחדר עד לדרום יוון. ב-447 עמדו ההונים בשערי בירת ביזנטיון, קונסטנטינופול, ורק כופר כבד הציל את העיר. בשיא כוחם שלטו ההונים על שטחים שהשתרעו על אירופה המרכזית, אגני הדון, הוולגה והדנובה.

ההונים צרים על אחת ההערים האירופאיות (מתוך מאגר אימג'בנק / GettyImages)

קיימות מספר עדויות, בין השאר מפי שליחים רומים שביקרו במחנה אטילה, שעל פיהן זנחו ההונים במידה מסוימת את חיי הנוודות. החברה ההונית עברה שינויים היררכיים ורבים זנחו את המסחר המסורתי והתפרנסו מכופר, מסחר בעבדים ומפדיון שבויים. הונים רבים שימשו גם כלוחמים שכירים בצבאות זרים ולעתים שיתפו שבטים הונים פעולה עם האימפריה הרומית. ייתכן כי במהלך השנים לאחר הישיבה באירופה הסתמך הצבא ההוני יותר ויותר על חילות רגלים ופחות על לוחמת סוסים.

בכתבים רומיים מהתקופה מתוארים ההונים כלוחמים אכזריים. מסופר כי בזמן פלישותיהם לאזור הבלקן הרסו ההונים ערים ומנזרים רבים עד היסוד וטבחו ביושביהם. שליחים רומים שעברו ליד העיר נייסוס (Naissus; העיר ניש של ימינו, בדרום מזרח סרביה) שמרבית תושביה נטבחו לאחר שנכבשה ב-443, סיפרו כי גדות הנהר הסמוך לעיר היו מלאות בעצמות אנשי העיר שנטבחו וריח הגופות עדיין נישא באוויר. על פי השערה אחת נהגו ההונים לאסוף את גולגולת אויביהם המתים ואף לשתות מדמם. לפי אמרה גרמאנית מאותן שנים היו ההונים כה חמדנים, שאילו הניחו מטבע זהב על קברו של הוני, אזי לבטח היתה יד מושטת מתוך הקבר לקחתו.

ב-451 פלש אטילה לגאליה (צרפת). הוא הטיל מצור על פריס ואורליאן, אך לא הצליח לכובשן. במקביל גייס לעזרתו מפקד צבא האימפריה הרומית המערבית ושליטה בפועל, פלביוס אאטיוס (Flavius Aetius) את שבטי הוויזיגותים, הפרנקים, האלנים והבורגנדים. הצבא שהקים אאטיוס, איש צבא מבריק שכונה "אחרון הרומאים", היה ברברי ביסודו ולא הזכיר כמעט במאומה את הצבא הרומי הלגיונרי המסורתי. שני הצבאות נפגשו כנראה במישור פתוח בין הערים טרואה ושלון של ימינו, והקרב שהתחולל ביניהם נחשב בעיני כמה היסטוריונים לקרב שהציל את תרבות המערב מהרס.

על פי מקורות התקופה, תקפו ההונים בעוצמה רבה את מרכז הכוח שהורכב מרומאים ואלנים, אך באותה עת התקיפו הוויזיגותים את אגפיהם והכריחו את אטילה לסגת. היתה זו התבוסה היחידה בחייו של אטילה. ראוי לציין כי ההונים לא תמיד זכו לניצחונות מוחצים על אויביהם. במספר קרבות בהם התמודדו ההונים עם צבאות רומים גדולים הם ספגו אבדות כבדות. הבולט בניצחונות פירוס אלו היה קרב אוטוס (Utus) שנערך בשטחי בולגריה ב-447.

לאחר התבוסה בשלון פלשו ההונים ה-452 לצפון איטליה ובזזו מספר ערים, אך זמן קצר לאחר מכן נסוגו מסיבה לא ברורה - ייתכן שבשל מגפת דבר שפשטה ממחנה או בשל התקדמות צבא רומי גדול לעברם. לסברה כי האפיפיור ליאו ה-1 ביקר במחנה ההונים, ושכנע את אטילה לסגת, אין כל ביסוס. ב-453 מת אטילה. השלטון באימפריה התחלק בין בניו שניהלו ביניהם מאבקים, שהחלישו את שלטונם ועוררו את השבטים הגרמאניים להתמרד. ב-455 לערך הובסו ההונים על ידי ברית של מספר שבטים, ביניהם האוסטרוגותים, הגפידים (Gepidae) וההרולים (Heruli) בקרב באזור הונגריה.

עם מותם של שני בניו של אטילה בשני קרבות שונים ב-469, נסתם הגולל על האימפריה ההונית, שבמשך 70 שנה שלטה על שטחים עצומים במרכז אירופה. לאחר התבוסה הפסיקו הרומים ושבטים אחרים לשלם כופר להונים, ואלו איבדו במהירות מכוחם וחדלו להתקיים כיחידה פוליטית וחברתית. ההונים נטמעו בהדרגה בעמים סביבם וחלקם היו לשכירי חרב בצבאותיהם, שבטים הונים אחרים הקימו באירופה ממלכות קטנות שלא האריכו ימים. קרוב לוודאי שהשבטים ההונים שנשארו במרכז אסיה ולא נדדו מערבה, נטמעו במשך השנים עם שאר העמים המונגוליים והטורקיים.

קשה להצביע על סיבות ישירות שהביאו להתפוררות המהירה של האימפריה. ייתכן מאוד כי ההונים, כמו מרבית עמי הנוודים שפלשו לאירופה, נטשו בהדרגה את הרגלי הערבה, אימצו את אורחות חייהם של העמים שישבו סביבם ונטמעו בהם. חוסר ליכוד פנימי והיעדר מוסדות יציבים תרמו אף הם להיעלמותם. על פי השערה נוספת איבדו ההונים את עיקר כוחם הצבאי, צבא הסוסים, משום ששדות המרעה של אירופה לא יכלו להזין את סוסיהם הרבים. מישורי האלפולד (Alföld) הפוריים של הונגריה, ממרכזי הכוח של ההונים, היוו פחות מ-5% משדות המרעה שעמדו לרשות ההונים בערבות אסיה. במקומות אחרים באירופה נתקלו פרשי ההונים בשדות מרעה עניים הרבה יותר.

למרות היעלמותם המהירה של ההונים מעל במת ההיסטוריה נזכר שמם לא פעם בכתבי המערב, ובכמה שפות אירופיות המלה "הוני" מציינת ברבריות הרסנית שאינה יודעת רחמים.

• "כאשר תתקלו באויב, השמידו אותו. מחילה לא תינתן. לא ילקחו שבויים...בעבר, לפני אלף שנים, ההונים תחת מלכם אטילה, זכו לתהילה שעדיין מהדהדת באגדות ובמסורות. מי יתן שבדרך זו תגרמו לסינים לזכור במשך אלף שנים את המילה גרמני", הקיסר הגרמני וילהלם ה-2 לחיילי גרמניה שיצאו לדכא את מרד הבוקסרים בסין, יולי 1900.