הושענא רבה

פולחן החג בימי בית המקדש

השם "הושענה רבה" הופיע רק בדורות האחרונים, אך היום השביעי והאחרון של חג הסוכות צוין באופן ייחודי כבר בבית המקדש, ומאז ועד היום לאורך הדורות. בתקופת בית שני היו מלקטים ביום זה ענפי ערבה ומסדרים אותם סביב המזבח. לאחר מכן הקיף העם את המזבח 7 פעמים (בניגוד להקפת הכוהנים היחידה ביתר ימי השנה), ובתום ההקפות חבטו בערבות על רצפת המקום. מכיוון שהפולחן לא נזכר בפירוש בתורה כחלק מסדר העבודה, בימי בית שני עורר פולחן היום השביעי של סוכות התנגדות מצד הצדוקים והבייתוסים. התנגדות זו התעצמה במיוחד אל מול המקרה בו חל יום זה בשבת, שכן, לשיטת המתנגדים, קיום טקסי החג בשבת אסורים מכל וכל. בעקבות המחלוקת בעניין, עם סידור לוח השנה העברי התקינו חכמים, שיום הושענא רבה לא יחול לעולם בשבת.

החג בימינו

ביום הושענה רבה עובר שליח ציבור (החזן) לפני התיבה בתפילת שחרית, כשהוא לבוש בגדי לבן כבימים הנוראים. עם פתיחת ארון הקודש אומרים את פסוקי "שלוש עשרה מידות הרחמים". לאחר מכן, לזכר פולחן היום בית המקדש מקיפים המתפללים את הבימה בבית הכנסת 7 פעמים, תוך כדי אמירת ה"הושענות". פיוטי ה"הושענות" בנויים לפי סדר א"ב - מהם פיוטים שנאמרו בימי חול המועד ומהם המיוחדים ליום זה.

בתום 7 ההקפות מניחים את ארבעת המינים, ונוטלים אגודה של חמש ערבות וחובטים אותן בחוזקה על הארץ - מנהג המיוחס לאחרוני הנביאים, חגי, זכריה ומלאכי. לפני חביטת הערבות אומרים: "תענה אמונים, שופכים לב כמים, והושיעה נא". לאחר חמש חבטות משליכים את הערבות למקום שבו לא יירמסו עוד, ותוך כדי כך אומרים: "יהי רצון מלפניך, ה' אלהינו ואלהו אבותינו, הבוחר בנביאים טובים ובמנהגיהם הטובים, שתקבל ברחמים וברצון את תפילתנו והקפותינו, וזכור לנו זכות שבעת תמימיך [=האושפיזין] ותסיר מחיצת הברזל המפסקת בינינו לבינך, ותאזין שוועתנו ותיטיב לנו החתימה, תולה ארץ על בלימה, וחותמנו בספר חיים טובים".

הושענה רבה נחשב על פי רבים ליום גמר הדין - היום בו פוסק האל את גזר דינו הסופי של האדם, לאחר ימי הסליחות והתשובה, תפילות החג והעלייה לרגל. על רקע אמונה זו התפתחו מנהגי חג נוספים. רבים נוהגים להישאר ערים במשך הלילה, ולעסוק בתורה. כמו כן, במאה ה-16 לערך תיקנו מקובלים "תיקון ליל הושענה רבה", אשר כולל קריאת קטעים מן התורה, מן המשנה ומספר הזוהר. כמאה שנה מאוחר יותר הונהג התיקון הרווח בימינו, אשר כולל קריאה בספר דברים, ולאחר מכן בספר תהילים - שכן, לפי סדר האושפיזין דוד המלך, מחבר הספר על פי המסורת, הוא אורח הסוכה ביום זה.