התפלת מים

הקמת מתקני התפלת המים הינה אחד הפתרונות הנפוצים במדינות הנמצאות במחסור קבוע של מים (כגון ישראל). חסרונה העיקרי של ההתפלה הוא עלותה הגבוהה. מחקרים רבים נעשו בתחום התפלת המים מתוך מטרה לפתח טכניקה זולה ויעילה, ועד היום פותחו מספר הליכים עיקריים לביצוע התפלה:

1. אידוי - הליך זה מתבסס על ההבדל בין נקודת הרתיחה של המים ונקודת הרתיחה של מלחים. מי-ים מחוממים ומועברים דרך סדרה של תאי סינון. בעוברם דרך תאים אלה מתאדים המים ולאחר מכן מקוררים למצב נוזלי כך שהמלחים נותרים בתאי הסינון. החיסרון העיקרי בהליך זו הוא עלותו הגבוהה.

2. הקפאה - הליך הפוך לאידוי. כשם שמלחים נפרדים מאדי המים, הם נפרדים מגבישי קרח שנוצרים בקפיאת המים. בהליך ההקפאה מוכנסים מי-ים מקוררים לתוך מיכל שבו שורר לחץ נמוך וטמפרטורת המים מורדת עד ליצירת גבישי קרח. במיכל אחר נשטפים הגבישים מן המלחים, מובאים במגע עם אדים והופכים למים מזוקקים. גם עלותו של הליך זה גבוהה. אבי השיטה של התפלה באמצעות הקפאה היה המהנדס הישראלי אלכסנדר זרחין. מתקן התפלה בשיטת ההקפאה, פעל בשנות ה-60 באילת, אך לאחר מספר שנים נסגר בשל שיקולים כלכליים.

3. אלקטרו-דיאליזה - הליך זה מבוסס על העיקרון הפיסיקלי שמלח הנמס במים נפרד ליונים (אטומים בעלי מטען חשמלי) חיוביים ושליליים. בהליך האלקטרו-דיאליזה מוכנסות אלקטרודות למים מלוחים ויוני המלח נעים לעברן בהתאם למטען החשמלי שלהם. האלקטרודות מוקפות מחיצות חדירות למחצה, כך שלא מתאפשרת תנועת מלחים בחזרה אל המים. עם תנועת יוני המלחים מעבר למחיצות, המים שבין המחיצות מזדקקים. עלותו של הליך זה עומדת ביחס ישר למידת מליחותם של המים.

4. אוסמוזה הפוכה - אוסמוזה היא מעבר (פעפוע) של חומרים מתמיסה אחת לאחרת דרך קרום חדיר למחצה. זהו קרום בררני, המעביר רק מולקולות מסוג מסוים ואינו מעביר אחרות. באופן רגיל חומרים נעים מתמיסה לתמיסה בכיוון "מפל הריכוזים", כלומר: מתמיסה, שהם נמצאים בה בריכוז גבוה, לתמיסה של ריכוז נמוך. במצב רגיל אם כך, ינועו המים מתמיסה של מים מתוקים (תמיסה בעלת ריכוז גבוה של מים וריכוז מלחים נמוך) אל מים מלוחים (תמיסה בעלת ריכוז נמוך יותר של מים וריכוז מלחים גבוה יותר).

כדי לגרום לתנועה ההפוכה, יש להפעיל לחץ גבוה על המים המלוחים. בהליך האוסמוזה ההפוכה מפעילים לחץ גבוה (לרוב בעזרת משאבות חשמליות) על תמיסת המים המלוחים, הנמצאים בצדו האחד של מסנן חדיר למחצה. הלחץ גורם למים לעבור דרך המסנן אל הצד האחר, והמלחים נותרים מאחור. הליך זה פשוט וזול יחסית, חסרונו העיקרי הוא התאמתו להתפלת מים בעלי מליחות נמוכה יחסית. הפעלת ההליך על מי ים מעלה משמעותית את עלותו.

מאז שנות ה-60 פועלים בישראל כמה מתקני התפלה. חברת המים הלאומית- מקורות מפעילה כ-30 מתקנים שכאלה, בעיקר בערבה, בהם מותפלים מי תהום מליחים (עד 17 גרם מלחים לליטר). באילת פועל שנים רבות מתקן להתפלת מים (בשיטות שונות) המספק את מרבית צריכת העיר. 
 

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.

נחתם הסכם הזיכיון הראשון להתפלת מי-ים - היקף ההתפלה: 50 מליון מ"ק לשנה. קבוצת וי.איי.די צפוייה להתחיל בהתפלת מי-הים בתוך כשנתיים. שר האוצר: הצעד מבטא מדיניות של השקעות גדולות בפרוייקטים לאומיים בשיתוף המגזר הפרטי. כתבה באתר ynet.

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.

איך נרדמה הממשלה בשמירה על המים - כבר משנות ה-80 רצתה ממשלת ישראל להתפיל מים, ובעשור האחרון אף הציבה יעדים שאפתניים. אך בכל פעם שירד פה גשם קיצצו את התוכניות או שהחזירו אותן למגירה. כשהגיעה הבצורת - כולם התעוררו בבהלה. דו"ח שהזמינה ועדת החקירה למשק המים חושף: "מדינת ישראל מנהלת את משק המים לפי משברים". כתבה באתר ynet.

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.