ריכרד וגנר

תגליף המתאר תמונה מהאופרה "ההולנדי המעופף" של וגנר, לונדון 1876. בתמונה נראים ונדרדרקן ואהובתו (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

ביטוי לאומה הגרמנית

בציריך חיבר 3 חיבורים תיאורטיים שבהם עמד על התפקיד שיהיה לדעתו למוסיקה בחברת העתיד. הוא ראה במוסיקה ביטוי לישות האומה הגרמנית ברוח התיאטרון היווני העתיק. באופרה ראה את מיזוג כל האמנויות, ולכן סבר שיש הצדקה לקיומה גם לאחר המהפכה הגדולה באירופה. ראה במימסד הנוצרי באירופה את מקור השקיעה התרבותית במערב. במאמר ארסי נגד היהודים ("יהדות במוסיקה", 1850) דחה כל אפשרות לשילובם בתרבות גרמניה. הם היו לדעתו אחד המקורות לניוון התרבות. את הפתרון ראה בהחייאת העולם המיתולוגי המתגלה באפוס הגרמאני העתיק "שירת הניבלונגים", ובדחיית התרבות הנוצרית-יהודית שמקורה במזרח. ברוח זו חיבר את הגדולה והנועזת שביצירותיו, הטטרלוגיה "טבעת הניבלונג" שבה 4 אופרות ("זהב הריינוס", "הוולקירה", "זיגפריד", ו"שקיעת האלים").

בהתאם להגדרת "יצירת האמנות הכוללת" חיבר את הטקסט לאופרות בטכניקה ששחזרה לדעתו את הדיבור הטבעי של הגרמני העתיק. את המוסיקה חיבר בטכניקה שמיזגה קו קולי המבוסס על רצ'יטטיב המחקה את הדיבור הנרגש של השחקן, תוך הימנעות מחלוקה ברורה בין אריה לרצ'יטטיב ודחייה של עיטורים קוליים לשמם. תפקיד חשוב במיוחד נודע לתזמורת, המפרשת את העלילה ברקמה מורכבת של מוטיבים מוסיקליים המייצגים דמויות ואירועים ומעמיקים את ההתרחשות לרבדים של עבר ועתיד מעבר לאמור בטקסט גופו.

סצינה מתוך האופרה "פרסיפל" מאת וגנר, 1951 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

לאחר שקיבל חנינה שב לגרמניה. הוא הפסיק את עבודתו הממושכת על "טבעת הניבלונגים" וחיבר את "טריסטן ואיזולדה" בהשפעת הפילוסופיה הפסימית של שופנהאואר. סיפור האהבה של "טריסטן" שזור ברקמה הרמונית עשירה בכרומטיות מסובכת, ששינתה לחלוטין את אופייה של ההרמוניה הרומנטית. לאחר חיבור האופרה הקומית-היסטורית "המייסטרזנגר מנירנברג" השלים את "טבעת הניבלונג". הוא נקלע לקשיים כספיים, אך זכה לסיועו של מלך בווריה, צעיר רגיש וחולני שהעמיד לרשותו סכומי עתק להקמת בית האופרה שחזה וגנר בדמיונו. בית האופרה הוקם בעיר הקיט הקטנה ביירוית. וגנר עצמו זכה לנצח על הפסטיבל ה-1 בביירוית, שם הוצג מחזור "טבעת הניבלונג" כולו. לאחר שהשלים את האופרה "פרסיפל" מת וגנר. מפעלו הגדול נמשך בפסטיבל שנתי בביירוית הנערך עד ימינו.

בית האופרה בביירוית (מתוך גטי אימג' בנק ישראל)

וגנר והנאצים

אישיותו של וגנר עוררה פולמוס. הוא היה אדם קשה ואנוכי, אך עורר הערצה רבה בין ידידיו ונאמניו הרבים. השפעתו בכל תחומי המוסיקה היתה עצומה, ונכתבה אודותיו ספרות ענפה, חלקה אידיאולוגית ופולמוסית. תרומתו היתה גדולה בגיבוש הרגש הלאומי של גרמניה, שאת איחודה ביוזמת ביסמרק זכה לראות. ביצירותיו השתמשו הגרמנים ואחר כך הנאצים לקידום ענייניהם הלאומנים. אלה סילפו לא אחת את רעיונותיו, שפורשו בצורות רבות (גם בידי ג'ורג' ברנרד שואו).

בשל דעותיו האנטישמיות והשימוש שעשו הנאצים ביצירותיו התעורר בישראל ויכוח ציבורי סוער לגבי שיבוץ יצירותיו בקונצרטים פומביים וברדיו הציבורי. בשנת 1998 הוחלט בכנסת כי אין לאסור מראש ובאופן גורף השמעת יצירותיו של כל מלחין. בפסטיבל ישראל בשנת 2001 עורר המנצח דניאל ברנבוים סערה, כשביצע יצירה של וגנר למרות התנגדותם של חלקים שונים בציבור הישראלי.