וולטר (1694 - 1778), כינויו של פרנסואה-מרי ארואה (François-Marie Arouet), סופר והוגה דעות צרפתי; דמות בולטת בתנועת ההשכלה
הצרפתית, מהחשובים והמשפיעים ביותר בספרות צרפת.
השקפתו וכתיבתו הושפעו רבות מחוויותיו בארצו ומחוצה לה. וולטר נאסר פעמיים בבסטיליה;
הוגלה 3 פעמים ונאלץ למצוא מיקלט באנגליה (1726-1729), בארמון הרוזנת המשכילה די שטלה (1734-1744) ובחצרו של פרידריך ה-2
מלך פרוסיה (1750-1753); מ-1758 חי לרוב באחוזתו פרנה שעל גבול שוויץ.
ביקר בחריפות את המשטר המלכותי בצרפת והטיף לשוויון בפני החוק, לארגון מחודש של בתי המשפט, לסובלנות דתית ונגד הקנאות. מ-1754 היה בין עורכי האנציקלופדיה הצרפתית
של דידרו.
ספרו "מכתבים על האנגלים" (או "מכתבים פילוסופיים"; 1734) עורר סערה ציבורית כשהבליט בו את הניגודים בין המשטר וחיי החברה הליבראליים באנגליה למצב המדכא בארצו. את דעותיו אלה סיכם וולטר ביצירתו האנציקלופדית "מילון
פילוסופי" (1764).
בכתבי ההגות שחיבר התקיף וולטר את קריטריון האמת ואת מושג "האידיאות המולדות" של דקארט
והגן על תורת נתוני החושים של לוק.
על פי השקפתו הדתית גרס וולטר שאלוהים אינו מתערב באורח על-טבעי בעולם וכי אין בכוחנו להוכיח את דבר קיומו של האל, אף שזו הנחה יעילה לחיי חברה תקינים. לעומת זאת הדת, על פולחניה ומימסדה, היא גורם מזיק לחברה האנושית.
| ציטוט |
|
| |
|
"בני האדם תמיד יהיו משוגעים, ואלה הסבורים כי ביכולתם לרפא אותם - הם המשוגעים מכולם". |
|
|
|
|
וולטר היה סופר פורה ורבגוני מאוד, שסגנונו מבריק ועוקצני בפרוזה שלו. הצטיין כחוקר, מספר ומחזאי, סאטיריקן ומחבר מכתמים (פורמט ספרותי קצר המתאפיין בחריזה ושנינות). מיצירותיו החשובות: מחקרים היסטוריים ובהם "תקופת לואי ה-14" (1751); הדרמות "זאיר" (1732) ו"מרופ" (1743); הסיפור הסאטירי "זדיג" (1747); והרומן "קנדיד או האופטימיות" (1759; תורגם לעברית), פרודיה על תורתו האופטימית של לייבניץ
שעובדה למחזמר, לאופרטה של ברנסטין
והוסרטה.
כל כתביו פורסמו ב-70 כרכים (1784-1789). יותר מכל הוגה אחר בתקופתו ערער וולטר את יסודות האמונה בזכויות המלכים למשול בחסד עליון, בזכויות המיוחדות של האצולה ובסמכויות הכנסייה הקתולית.
בשל כך נחשב לאחד מאבות המהפכה הצרפתית.
אך למרות הטפותיו הליברליות ומלחמתו בדוגמטיות הכנסייה (בהשתמשו בסיסמה "למחות את השקץ!"), הרבה לסלף את התנ"ך וגילה עוינות גזענית ליהודים. בכך סלל את הדרך לאנטישמיות החילונית וה"מדעית" של סוף המאה ה-19.
הדפס
