וידוי, מעשה דתי שבו מכיר האדם בחטאיו - מוסריים ופולחניים - בפני האל. נוהג זה קיים כמעט בכל הדתות. עוד במסופוטמיה יש עדויות לקיומו של הוידוי - במיוחד על חטאים פולחניים - כדי למנוע את כעס האל.
ביהדות, רווח הוידוי לפני אלוהים במקרא ובמיוחד בספר תהילים, וכן בתפילות הנאמרות בימים הנוראים - "אשמנו" ו"על חטא" שעיקרן נוסח הודאה על עברות בוידוי ציבורי של כלל המתפללים. ישנם נוסחי תפילה נוספים שבהם נאמר הוידוי באופן חלקי גם בימי חול. גם חולה השוכב על ערש דווי נוהג לאומרו סמוך לפני מותו.
הוידוי הוא מושג מרכזי גם בנצרות. בנצרות הקדומה הונהג הוידוי הציבורי, אולם בכנסייה המערבית אסר אותו האפיפיור ליאו הראשון (מאה חמישית) ובמקומו הנהיג את הוידוי הפרטי. בכנסייה...
