אוסקר ויילד (1856 - 1900), מחזאי, סופר ומשורר יליד אירלנד. בכתיבתו ובאורח חייו התריס כנגד הצביעות והשמרנות של החברה הויקטוריאנית ועל כך נאלץ לשלם מחיר כבד.
ויילד נולד בדבלין, בן למשפחה ידועת שם. אביו היה מנתח עיניים ואוזניים, רופאה של המלכה ויקטוריה
ובעל תואר אבירות. אמו היתה משוררת אירית גאה אשר חינכה את ילדיה להאמין כי נועדו לגדולה.
ויילד למד באוקספורד ושם התעצבה תפיסתו האסתטית המעמידה את האמנות מעל לחיים ומייעדת לה תפקיד בתיקון פני החברה. כבר בתקופת לימודיו התבלט ויילד בשיערו הארוך ובסגנון לבושו הגנדרני והמצועצע, שהיה לסימן ההיכר שלו בהמשך דרכו. בשנת לימודיו השלישית נזרק מהאוניברסיטה בשל התנהגותו החצופה וזלזולו במסגרת האקדמית.
פסלו של אוסקר ויילד בדבלין, אירלנד (צילום: דוד הכהן)
בשנות העשרים המוקדמות לחייו עבר ללונדון, ובמהרה הפך לדמות הבולטת והכריזמטית בחיי החברה של העיר. הוא פירסם משיריו ונודע בזכות שנינותו ואימרות השפר החדות שטבע ("בעניינים חשובים באמת, הסגנון, ולא הכנות, הוא הדבר החיוני" - דוגמא אחת מני רבות). יחד עם זאת, התנהלותו הנשית והופעתו החיצונית יוצאת הדופן הובילה לחרושת שמועות בדבר נטיותיו המיניות. כדי לשים קץ לעניין, החליט ויילד לשאת אישה.
בהיותו בן 30 התחתן וכעבור שנתיים היה אב לשני בנים. הוא פירסם שורה של מחזות שזכו להצלחה רבה ובשנת 1888 אף הוציא ספר ילדים פופולרי "הנסיך המאושר ומעשיות אחרות" שכתב עבור ילדיו. בגיל 32 פגש בנער בן 17 והתאהב בו. זו היתה הפעם הראשונה בחייו שבה התנסה במערכת יחסים הומוסקסואלית. מאוחר יותר ניהל גם רומן עם הסופר הצרפתי אנדרה ז'יד.
בשנת 1891 ראה אור הרומן פרי
עטו "תמונתו של דוריאן גריי". במרכז העלילה ניצב גיבור צעיר ויפה תואר הזוכה להתגשמות משאלתו - תמונת דיוקן שלו, המנציחה את נעוריו, מזקינה במקומו ואילו הוא נשאר צעיר לנצח. כך, חזותו התמימה והטהורה של הגיבור אינה מסגירה כלפי חוץ את נפשו האפלה ורוויית החטאים.
מעבר לעיסוק בקשר שבין עולם האמנות לבין המציאות, יש ביצירה ביקורת חברתית נוקבת כלפי שמרנותה וצביעותה של החברה הויקטוריאנית, ומשום כך היה פרסומה מלווה בעויינות רבה מצד קהל הקוראים השמרני של אנגליה. יחד עם זאת, צעירים רבים נהו אחר הספר והיו למעריציו של ויילד.
אחד מהם, לורד אלפרד דאגלס, בנו הצעיר של המרקיז מקווינסברי, התאהב בויילד וניהל עימו רומן, למורת רוחו של אביו. האב, נחוש בדעתו לשים קץ למערכת היחסים, כינה את ויילד כ"סרסור ועושה מעשי סדום" ועל כך החליט המחזאי לתבוע אותו בגין הוצאת דיבה. בסיומו של המשפט יצא האב כשידו על העליונה. יתרה מכך, נגד ויילד הוגש כתב אישום בגין בעילת קטינים וקיום יחסים הומוסקסואלים
עם גברים.
אוסקר ויילד (משמאל) ולורד אלפרד דאגלס, 1894 (צילום: אימג'בנק / GettyImages)
ויילד נמצא אשם ונידון למאסר של שנתיים עם עבודת פרך. למרות שיכול היה לברוח לצרפת בעזרתם של כמה מידידיו ולהנצל מריצוי עונשו, קיבל עליו את הדין, בעיקר בגלל הלחץ שהפעילה עליו אמו לא להצטייר כפחדן. בתקופת מאסרו כתב את היצירה "ממעמקים" - מעין וידוי ארוך המופנה לדאגלס אהובו ובו הוא שוטח את אשר על ליבו. כמו-כן כתב את הפואמה הטעונה "הבלדה של כלא רדינג" ובה תיאר את תנאי החיים בכלא.
ויילד ריצה את עונשו והשתחרר מהכלא כשבריאותו לקויה והוא עני מרוד. עקב מרירותו וכעסו עזב את אנגליה לצמיתות ועקר לפריס, שם השתמש בשם בדוי: סבסטיאן מלמות'. הוא מת בגיל 44 בבדידות ובייסורים כתוצאה ממחלת העגבת.
מיצירותיו הנודעות: "תמונתו של דוריאן גריי" (1891) - רומן; "שלומית" (1893) - מחזה היסטורי מקאברי; "בעל אידיאלי" (1894); "חשיבותה של רצינות" (1895) - קומדיה; "הבלדה על כלא רידינג" (1898). מבין אגדות הילדים שכתב: "הענק וגנו" ו"הנסיך המאושר". המחזות והקומדיות שחיבר נחלו הצלחה רבה וחלקן אף זכו לעיבודים קולנועיים. אמרותיו השנונות ממשיכות להיות מצוטטות גם שנים רבות לאחר מותו של מי שהגה אותן.
הדפס
