זיגפריד מרכוס

נולד במלכין, מקלנבורג, גרמניה. מגיל 12 התמחה כשוליית מכונאי. חמש שנים מאוחר יותר הצטרף מרכוס לחברת הנדסה שבנתה קווי טלגרף. שלוש שנים לאחר מכן המציא מערכת ממסר טלגרפית ועבר לוינה שם עבד במספר חברות ביניהן במכון הפיסיקלי המלכותי – אימפריאלי ובמכון הגיאולוגי האימפריאלי. ב-1856 פתח עסק עצמאי של שירותי טלגרף.

ב-1864 בנה מרכוס את הרכב הראשון שהונע על ידי מנוע בעירה פנימי. ה"מכונית", שנראתה כמו עגלת יד פשוטה עם מנוע לא הייתה מעשית ונזנחה. ב-1885 הצליח הממציא הגרמני גוטליב דיימלר לבנות מנוע בנזין משוכלל יותר, שאותו התקין אותו על אופניים. הנה כי כן, האופנוע קדם למכונית, שאותה בנה דיימלר רק כעבור שנה.

הרכב הראשון שבנה מרכוס: עגלה שאליה חיבר מנוע בעירה פנימית, 1864

רק ב-1889 בנה מרכוס מכונית בעלת מנוע בנזין משוכלל ובעלת מערכת חשמלית מתוחכמת. היא נשתמרה עד היום במוזיאון של האוניברסיטה הטכנית של וינה (אחרי שהוחבאה במרתף בימי שלטון הנאצים), שופצה בשנות ה-50 ואף הוסעה למרחק מה במהירות 8 קמ"ש; זוהי המכונית העתיקה ביותר הקיימת כיום. מרכוס מעולם לא ביקש פטנט על המצאה כלשהי הנוגעת למכונית (אם כי הוציא מעל 100 פטנטים אחרים).

בזמן השלטון הנאצי בגרמניה ניהלו הנאצים חלק ממסע תעמולה נרחב לבער ולהשכיח כל ידע ותרומה משמעותית של היהודים להתפתחות התרבות המערבית בשל מניעים אנטישמיים. זכר פועלו המדעי של מרכוס היה אחד הנפגעים ממסע זה ועל כן אין פלא ששמו נעדר מאנציקלופדיות בנות-זמנם של הנאצים וכי שמו אינו מוכר כשמו של ממציאים אחרים בני זמנו (דוגמת דיימלר).