תומס וודרו וילסון (1856 - 1924), הנשיא ה-28 של ארה"ב.
החזיק בתפקיד זה (1913 - 1921) במהלך מלחמת העולם הראשונה.
נודע במיוחד כאחראי להסכם השלום שבא לאחריה - הסכם ורסיי.
וילסון נולד בווירג'יניה. אביו שימש כמרצה ללימודי דת וכומר מקומי. כבר בגיל צעיר הקדיש וילסון את רוב זמנו ללימודים. למד משפטים ומדע המדינה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ולאחר מכן היה פרופסור באוניברסיטת פרינסטון
(שבסוף המאה ה-19 נקראה עדיין "אוניברסיטת ניו-ג'רזי"). נעשה נשיא האוניברסיטה, ולקראת בחירות 1912 הציעה לו המפלגה הדמוקרטים להתמודד מטעמה על נשיאות ארה"ב.
וילסון זכה בנשיאות בזכות קולות האלקטורים, למרות שלא זכה לרוב בקלפיות עצמן. הפילוג בשורות הרפובליקנים, בין הנשיא המכהן ויליאם טפט
לבין יריבו מבית, הנשיא לשעבר תיאודור רוזוולט,
הבטיח את ניצחון וילסון והדמוקרטים.
שנתיים לאחר היבחרו פרצה באירופה מלחמת העולם הראשונה. מדיניותו המוצהרת של וילסון היתה שמירה על נייטרליות במלחמה. באותה תקופה הצליח וילסון להעביר כמה חקיקות סוציאליות חשובות ותקדימיות בהיסטוריה האמריקנית. הבולטות שבהן: איסור על עבודת ילדים והגבלת שעות העבודה של פועלי הרכבת. מדיניות הנייטרליות במלחמה עמדה בבסיס מסע הבחירות שלו ב-1916 והבטיחה לו את הניצחון.
ב-1917 השתנתה מדיניותו של וילסון, והוא שכנע את הקונגרס להכריז מלחמה על גרמניה ולהצטרף, למעשה, למלחמת העולם. בראשית 1918 נשא בפני הקונגרס את "נאום 14 הנקודות".
מסמך זה, שביקש להסביר את הסיבות להשתתפותה של ארה"ב במלחמה, שימש בסיס להקמתו של חבר הלאומים,
הארגון הבינלאומי שקדם לאו"ם.
הצטרפות ארה"ב למלחמה הטתה את כפות המאזניים לטובת מעצמות ההסכמה, וגרמניה ובעלות בריתה נכנעו בנובמבר 1918.
וודרו וילסון בעת ביקור בחזית בצרפת במלחה"ע ה-1, 1918 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)
לאחר המלחמה היה וילסון גורם חשוב בשיחות השלום שנערכו בארמון ורסיי שליד פריס. במידה רבה, הסכם ורסיי
עוצב לפי השקפתו. על פועלו זה זכה ב-1919 בפרס נובל לשלום.
| נשיאי ארצות הברית |  |
|
וילסון התכוון להתמודד גם בבחירות של 1918 (באותה עת לא הוגבלו נשיאי ארה"ב לשתי תקופות כהונה בלבד), אך בריאותו הלקוייה מנעה זאת ממנו. הוא פתח במסע בחירות, אך לקה בשבץ ולא חזר עוד לפעילות ציבורית.
הדפס
