 | | אליעזר בן יהודה | | |  |  | חיים נחמן ביאליק צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
| | |
| ערכים קשורים |  | |
| תחומים קשורים | | |
| | ועד הלשון העברית
ועד הלשון העברית, גוף ציבורי התנדבותי שנוסד בירושלים ב-1889. מייסדיו - קבוצת משכילים ירושלמים חובבי עברית, בהם אליעזר בן-יהודה
ודוד ילין
- שמו להם למטרה לטפח את הלשון העברית, להרחיבה ולפתחה כדי שתשמש שפת יום-יום בכל שטחי החיים ובכל רמות הלשון, במיוחד בדיבור.
בספטמבר 1889 יסדו בן-יהודה וחבורת רבנים ומשכילים את חברת "שפה ברורה" ומטרת הקמתה - "להפך לכל בני עמנו יושבי ארץ אבותינו שפה אחת ברורה". מספר חודשים לאחר מכן הוקם "ועד הספרות" של החברה. חברי הועד בהקמתו היו: בן יהודה (שנבחר כנשיא הועד), ילין, הרב חיים הירשזענזהן, יחיאל מיכל פינס,
זאב יעבץ,
אברהם משה לונץ,
והרב יעקב מאיר.
לאחר תקופה קצרה שונה שם הועד ל"ועד הלשון העברית".
הועד קבע מונחים, חידש מילים ופרסם רשימות של חידושיו וכן מילונים מקצועיים בתחומים שונים. הוא החליט בענייני מבטא, כתיב ודקדוק ועסק בכללי הכתיב,
הפיסוק והתעתיק. ב-1891 נפסקה פעילותו וחודשה ב-1903 בעידודם של המורים בארץ, שחשו כי יש צורך להאחיד את המינוח במוסדות החינוך העברי שברחבי הארץ ולקבוע תקנים בלשון לפי מוסד אחד בר סמכא.
הועד נטל על עצמו אף לעקור שיבושי לשון ולחקור ולפרסם מילים המצויות במקורות ואינן בשימוש, כדי שתבואנה במקום מילים לועזיות המשמשות בלשון, אך אינן שמיות
במוצאן. בישיבותיו נתבררו גם שאלות מדעיות עקרוניות, כגון היחס בין דקדוק
המקרא לדקדוק המשנה והמקורות למילוי החסר בלשון. הועד שאף להחיות את הלשון גם בתפוצות ולשתף בעבודתו יותר ויותר בלשנים וסופרים עבריים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה
התרחבה מאוד פעולתו, בעיקר במינוח ובבלשנות שימושית. מספר חבריו הוגדל ל-23 ובהם מגדולי המחקר הבלשני, סופרים ומורים. בשיתוף מומחים ואנשי מקצוע הוקמו תת-ועדות לתחומי המקצועות השונים, ונקבעו מונחים בחקלאות, מתמטיקה, טכנולוגיה, מדעי הטבע, רפואה, פסיכולוגיה, ארכיאולוגיה, כלכלה וסטטיסטיקה; וכן במלאכות שונות (נגרות, נפחות, אריגה וכיו"ב), באמנות ועוד.
מבטא העברית הספרדי, נקבע להיות המבטא האחיד בדיבור ובהוראה בבתי הספר. כן נקבעו כללי הכתיב "המלא", הכתיב "החסר" וכללי הפיסוק. נשיאי הועד היו בן-יהודה, ילין, ד"ר אהרן מאיר מזי"א , חיים נחמן ביאליק,
יוסף קלויזנר
ונפתלי הרץ טור-סיני.
קביעותיו של הועד התפרסמו בעיתונות ובפירסומים מיוחדים - חוזרים של מרכז המורים, חוברות לתלמידים, "זכרונות ועד הלשון העברית",
הרבעון "לשוננו" ומילונים מקצועיים, וכן הוציא הועד לאור ספרי מחקר בלשון ואת "לשוננו לעם". ב-1953 הועברו סמכויותיו לאקדמיה ללשון עברית.
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
