פרנק זאפה

נולד בבולטימור, בן להורים ממוצא איטלקי, החל להתעניין במוסיקה בגיל צעיר. הכלי הראשון עליו ניגן היה תופים, ולאחר מכן עבר לנגן בגיטרה. ב-1956, כשהיה בן 16, הקים את להקתו הראשונה, שהיתה מורכבת מחבריו באיזור לוס אנג'לס. מגרעין חברים זה צמחה גם להקתו המוכרת הראשונה, "אמהות ההמצאה".

כבר באלבום הראשון, "פריק אאוט", סימן זאפה את האופן בו תתנהל כל הקריירה האמנותית שלו. באלבום זה (ובבאים אחריו) ניתח זאפה את תופעת "ילדי הפרחים" והציג אותה ככלי ריק. כל תמליליו מאז עסקו בתרבות האמריקנית ובנורמות החברתיות שהיא מציבה. בכך סימן את עצמו זאפה לא רק כמוסיקאי אלא גם כבעל מודעות פוליטית גבוהה. במקביל, עשתה הלהקה לעצמה שם של תופעה אוונגרדית, שרוב הופעותיה הפכו להפנינג בלתי צפוי, בהשתתפות פעילה של הקהל.

בסוף שנות השישים פירק זאפה את "אמהות ההמצאה" והחל לפעול כמוסיקאי עצמאי. הסיבה העיקרית לכך היתה שאיפתו להעלות את הרמה המוסיקלית של עבודותיו. האלבום Hot Rats (יצא ב-1970) נחשב לנקודת המפנה הזו, בייחוד נוכח העניין הרב שגילה בו המנצח זובין מהטה.

במהלך שנות השבעים הקליט זאפה מספר רב של אלבומים, הנחשבים לטובים ביותר שלו. תדמיתו ה"פרועה" לא הפריעה למוסדות מוסיקליים רבים בעולם להעריך אותו כמלחין מודרני מהשורה הראשונה. האולפן הפרטי שלו היה חממה לעשרות מוסיקאים ששיתפו עימו פעולה בתחילת דרכם: ג'ורג' דיוק, ז'אן לוק פונטי, סטיב ואי ועוד רבים אחרים.

בשנות השמונים הגביר זאפה עוד יותר את המודעות הפוליטית שלו וניהל קרבות שונים עם הממשל האמריקני, במיוחד בנושא זכויות הפרט, הצנזורה על האמנות ועוד. בערוב ימיו זכה גם לקבל תואר "שר של כבוד לענייני אמנות" בממשלת צ'כיה, שבראשה עמד ידידו ומעריצו ואצלב האוול.

חייו הפרטיים של זאפה היו ניגוד גמור לתדמית הציבורית שלו. לאשתו גייל ולו נולדו ארבעה ילדים (שהפכו ברובם למוסיקאים ולאמנים) והמשפחה נודעה כאחת היציבות והשקטות בסביבת "עסקי השעשועים" של לוס אנג'לס והוליווד. במקביל הקפיד זאפה בקנאות על שגרת עבודה קבועה - דבר שאיפשר לו להקליט, בקריירה שנמשכה כשלושים שנה - עשרות רבות של אלבומי אולפן.

פרנק זאפה מת ב-1993 לאחר שחלה בסרטן הערמונית. משפחתו מנהלת מאז את עזבונו, שלפי ההערכות כולל עוד מספר רב של הקלטות שטרם ראו אור.