 |  | זאב ז'בוטינסקי צילום: לע"מ
| | |  | | ז'בוטינסקי בצעירותו, 1903 צילום: לע"מ
| | |  | | זאב ז'בוטינסקי, במדי הלגיון היהודי של הצבא הבריטי צילום: לע"מ
| | |  | | ז'בוטינסקי, 1931 באדיבות הארכיון הציוני, ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית
| | |  | | ז'בוטינסקי (משמאל) עם מנחם בגין בפלונסק, פולין, 1933 צילום: לע"מ
| | |
| אתרים נוספים |  | |
| ערכים קשורים | | |
| תחומים קשורים | | |
| | זאב ז'בוטינסקי
Ze'ev (Vladimir) Jabotinsky
מידע נוסף
זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי (1880 - 1940), הוגה דעות ציוני, סופר ועיתונאי, מנהיגה ומייסדה של התנועה הרוויזיוניסטית.
ז'בוטינסקי (במרכז) בועידת היסוד של התנועה הרוויזיוניסטית בפאריס, 1925
יליד העיר אודסה באוקראינה. אחד משלושת ילדיו של סוחר תבואות אמיד. במהלך שנות ילדותו זכה לחינוך רוסי-ליברלי, לצד לימודי עברית. בגיל 6 מת אביו ובשנים לאחר מכן התקיימה המשפחה בדוחק רב.
בגיל 17 למרות שנחשב לתלמיד מצטיין, עזב ז'בוטינסקי את בית הספר, בעקבות סכסוך עם אחד ממוריו. לאחר מכן יצא ללמוד משפטים בברן וברומא. ברומא היה כתב חוץ של עיתונים רוסיים, והמשיך בכתיבה ספרותית שהחל בה בצעירותו, ועל פרסומיו חתם בשם העט "אלטלנה". המערכונים השנונים שחיבר הוציאו לו שם ברחבי רוסיה. בימי הפוגרומים ביהודי רוסיה (מ-1903) היה מפעילי ההגנה העצמית באודסה. פעילות זו קירבה אותו לרעיון הציוני, ועד מהרה התבלט כאחד מאישיה המרכזיים של הציונות
ברוסיה.
ב-1903 היה ציר בקונגרס הציוני בבאזל.
הצטרף למערכת הירחון הציוני "יברייסקאיה ז'יזן", שהיה אח"כ לשבועון "ראזסוויט". ב-1906 היה מיוזמיה וממכווניה של ועידת הלסינגפורס,
שעסקה במאבק על זכויות היהודים בתפוצות, ואף ניסח את החלטותיה. בשנים 1908 - 1910 עסק ז'בוטינסקי בהסברה ציונית בקושטא. בזמן שהותו בעיר הקים וערך ארבעה עיתונים בשפות שונות.
התעמקותו במצבה המדיני, החברתי והכלכלי של האימפריה העות'מאנית
הביאה אותו למסקנה שזו לא תחזיק מעמד לאורך ימים; משפרצה מלחמת העולם הראשונה
חזה את תבוסת העות'מאנים, ואת תחזיתו נימק בספרו "טורקיה והמלחמה" (באנגלית). מתוך הכרה זו גיבש תפיסה מדינית שגרסה סיוע צבאי יהודי לבעלות הברית, כדי לשחרר את ארץ ישראל משלטון הטורקים ולהקים בה מדינה יהודית. בתחילת מלחמה נשלח ז'בוטינסקי לכסות את הקרבות בחזית המערב מטעם עיתון רוסי. ב-1914 הגיע למצרים, שם פגש לראשונה את יוסף טרומפלדור.
ב-1915 פעל עם טרומפלדור להקמת "גדוד נהגי הפרדות"
הארצישראלי, שלחם במסגרת כוחות הצבא הבריטי בחזית גליפולי.
אחר כך החל (עם יוסף טרומפלדור ופנחס רוטנברג)
במאמצים לייסוד גדודים לוחמים עבריים בצבא הבריטי, ועם קום הראשון מבין "הגדודים העבריים"
- גדוד 38 של "קלעי המלך" - בלונדון (1917), הצטרף אליו כטוראי; לימים הגיע ז'בוטינסקי לדרגת סגן. כקצין השתתף בקרב על מעבר הירדן, שבו החל כיבוש עבר הירדן המזרחי בידי הכוחות הבריטיים.
לאחר פיזור הגדודים בתום המלחמה השתקע בירושלים, ושימש ראש המחלקה המדינית של ועד הצירים.
כשפרצו מאורעות הדמים בפסח 1920 ארגן בעיר הגנה עצמית ופיקד עליה; על כך נשפט בבית דין צבאי ל-15 שנות מאסר עם עבודת פרך. מעצרו עורר התנגדות ציבורית עזה ולחץ כבד (בארץ ישראל ומחוצה לה) הופעל על השלטונות הבריטים לשחררו. כעבור 3 חודשים הגיע לארץ ישראל הנציב הבריטי הרברט סמואל,
וחנן את כל עצורי מאורעות הדמים (יהודים וערבים), ביניהם ז'בוטינסקי.
ז'בוטינסקי ( למטה במרכז) במהלך הכינוס השלישי של קציני ברית טרומפלדור בתל אביב, 16.11.1928 (צילום: לע"מ)
ז'בוטינסקי תלה תקוות רבות בבריטניה, אך משהחלה לסגת מתמיכתה ברעיון הציוני, הטיף לצאת כנגדה, ובכך פתח עימות עם מדיניותה המתונה של ההנהלה הציונית בראשות חיים ויצמן.
בינואר 1923 התפטר מועד הצירים, ובדצמבר באותה שנה ייסד והנהיג את תנועת הנוער בית"ר.
ב-1925 יזם את הקמת מפלגת הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר) והטביע את חותמו במצע המדיני והרעיוני שלה. חילוקי הדעות בינו לבין המפלגות הציוניות הסוציאליסטיות בשאלות הרחבת הסוכנות היהודית,
מדיניות החוץ הציונית, החברה והכלכלה נתחדדו והעמיקו במרוצת השנים. יריביו האשימוהו במיליטריזם, ואפילו בפשיזם.
ז'בוטינסקי (מימין) ובגין (משמאל) עם נוער בית"ר בורשה (צילום: לע"מ)
לאחר שדחה הקונגרס הציוני ה-17 בבאזל (1931) את הגדרת המדינה העברית כמטרתה הסופית של הציונות, גמלה בו ההחלטה לפרוש מן ההסתדרות הציונית.
בקונגרס יסוד בווינה קמה בספטמבר 1935 ההסתדרות הציונית החדשה
(הצ"ח), וז'בוטינסקי נבחר לנשיאה. היה מיוזמי ההעפלה
והציע ביוני 1936 את תוכנית ה"אווקואציה"
(פינוי), שקראה להעברה המונית של יהודי אירופה לא"י, בדרכים לגליות או בלתי-לגליות, שכן חשש מכליונם הפיסי הקרב. התוכנית נתקלה בהתנגדות עזה של גורמים יהודיים וציוניים, אשר חששו כי היא תחריף את האנטישמיות בפולין ובארצות אחרות.
כיוון שהחשיב את החינוך הצבאי, עמד מאחורי התארגנות האצ"ל
ושימש כמנהיגו הרוחני. במסגרת מאמציו להגביר את הגיוס היהודי לצד בעלות הברית נסע לארה"ב ב-1940. באותה שנה נפטר ז'בוטינסקי משבץ במהלך מחנה קיץ של תנועת בית"ר, בפרברי ניו יורק. בצוואתו כתב: "רצוני שיקברוני או ישרפו את גווייתי (אחת היא לי) במקום שימצאני המוות. את עצמותיי (אם אקבר מחוץ לארץ ישראל) אין להעביר לארץ ישראל, אלא לפי פקודת הממשלה היהודית של ארץ זו כי תקום". עצמותיו של ז'בוטינסקי הועלו ארצה רק בשנת 1964, לאחר שאויבו המושבע דוד בן-גוריון
הסתלק מן השלטון. נקבר בהר הרצל בירושלים.
משמר כבוד ליד ארונותיהם של זאב ואניה ז'בוטינסקי, 1964 (צילום: לע"מ)
ב- 1907 נשא ז'בוטינסקי לאשה את אניה גאלפרין. לזוג נולד בן יחיד. היה מאבות האקטיביזם הציוני, והשפיע רבות על חזונן הפוליטי של מפלגות הימין בישראל לדורותיהן; במיוחד, מפלגת חירות
ראתה עצמה כממשיכת דרכו. בין מפעליו הבולטים מונים גם את הקמת רשת החינוך העברית - "תרבות".
הוא טבע את הסיסמה המפורסמת "שתי גדות לירדן: זו שלנו, זו גם כן." דמותו הציבורית של ז'בוטינסקי היתה יוצאת דופן ורבת גוונים: איש רוח מחונן, מנהיג לוחמני ונואם כריזמטי, נערץ על אנשיו ומעורר שנאה יוקדת באויביו.
בצד פעילותו הפוליטית המשיך כל ימיו בכתיבתו הספרותית והעיתונאית. מספריו הנודעים: "שמשון", שבו מקופלים עיקרי השקפתו הלאומית והכללית, והרומן "חמשתם" - על שקיעתה של משפחת מתבוללים יהודית באודסה בראשית המאה ה-20. הרבה לתרגם מספרות העולם, וידועים תרגומיו לשירי אדגר אלן פו.
ב-2005 חוקקה הכנסת את "חוק זאב ז'בוטינסקי (ציון זכרו ופועלו), התשס"ה-2005" בו נקבע כי אחת לשנה, בכ"ט בתמוז, יום פטירתו של ז'בוטינסקי, יקוים יום לזכרו.
| מידע נוסף |  | |
מעז יצא מתוק - "ז'בוטינסקי לא רצה לפענח את שמשון עבור קוראיו. הוא הבין שהסוד והחידה חייבים ללוות את גיבורו בדיוק כמו התיאורים על קולו המפעים, העצום וכוחו הגדול בהרבה ממידת אנוש. את עלילותיו בחר לתאר מפי כמה וכמה דמויות שפוגשות את שמשון במקטע אחד של חייו. ז'בוטינסקי הפליא לעשות בתיאור הפוליטיקה המסוכסכת של שבטי האיזור, יחסי הכוחות המורכבים בין אדוני הארץ הפלישתים לבין השבטים, ובין אלה לבין עצמם: אבל תבונתו הפוליטית אינה משרתת כאן אידאולוגיה מובנית אלא מגוייסת לטובת מלאותו של הסיפור". מאמר ביקורת מאת אריאנה מלמד על ספרו של ז'בוטינסקי "שמשון". מתוך אתר ynet.
לכתבה המלאה - לחצו כאן.
זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.
לציר הזמן - לחצו כאן
יש לכם הערה לערך ?
|
הדפס
