אמיל זולה

זולה נולד בפריס, בן למהנדס איטלקי ולאם צרפתייה. בהיותו בן שבע נפטר אביו. אמו קיבלה קצבת הכנסה מזערית ובמשך שנים ארוכות קיימה אותה ואת בנה בדוחק. שאיפותיה שבנה יגדל להיות עורך דין התבדו כאשר נכשל זולה במבחני הסיום של לימודי המשפטים. תחת זאת, גילה עניין רב באמנות והתיידד עוד בנעוריו עם הצייר פול סזאן. 

זולה הושפע מהגותו של פילוסוף והסופר איפוליט טן ונחשב לנציג הבולט של תנועת הנטורליזם בספרות אירופה. הוא טען כי אפשר להסביר את התנהגותם של בני האדם על-פי ממצאי הגנטיקה והסוציולוגיה; תורה זו משתקפת ביצירותיו, במיוחד בסדרת הרומנים "בית רוגון-מקאר" (1871/93; Les Rougon-Macquart).

בסדרה זו תיאר חמישה דורות של בני משפחה אחת, בהדגישו את התורשה הקובעת את מהלך חייהם המסתאבים. כמו כן, עיצב בנאמנות רבה את הקשרים שבין גורלם של בני המשפחה לבין מהלכי ההיסטוריה בזמנם, תקופת האימפריה השנייה בצרפת.

על-פי יצירה רבת היקף זו הושווה המחבר לבלזאק ביצירתו "קומדיה האנושית"; אולם בניגוד אליו, זולה נוטה להבליט את המכוער והברוטלי שבחיי דמויותיו.

הרומנים של זולה עוררו התעניינות רבה בציבור וסייעו לשיפור תנאי העבודה של הפועלים והאיכרים בצרפת. לימים הטיף לסוציאליזם הומניטרי, במיוחד בסדרת הספרים "ארבעת האוונגליונים" (1899 - 1903), שאותה לא השלים.

להשקפתו הסוציאליסטית והאנטי קתולית נתן גם ביטוי בקול רועם בימי פרשת דרייפוס. במכתב גלוי לנשיא צרפת, "אני מאשים!...", שפרסם בעיתון "ל'אורור" (13.1.1898), הוקיע את המשפט וטען לחפותו של הקצין היהודי. מאמרו עורר סערה בציבור, וזולה הואשם בהוצאת דיבה. לפיכך נמלט לאנגליה; בשובו לצרפת כעבור זמן מה קיבלוהו כגיבור לאומי. האנטישמיות היתה בעיניו תוצאה של "1,800 שנות רדיפה טיפשית" ודעות קדומות של אומות העולם.

בשנת 1902 נפטר זולה כתוצאה מהרעלת פחמן חד-חמצני, שנגרמה בעקבות חסימה בארובה של קמין (אח) החימום. יש הסוברים שמותו היה רצח פוליטי.

לעמוד הפרוייקט - לחצו כאן.