אלכסנדר זייד

יליד סיביר (לשם הוגלה אביו מווילנה). אמו נרצחה בהיותו בן 3. לאחר ששב עם אביו לווילנה, הצטרף זייד לתנועת העבודה הציונית. עלה לארץ ישראל בתחילת העלייה ה-2 (1904).

את שנותיו הראשונות בארץ ישראל עשה זייד כפועל במושבות. לאחר מכן עבד זמן מה כפועל בניין בירושלים, שם הכיר את את אשתו לעתיד ציפורה (ילידת וילנה). ב-1907 הקים עם שישה מחבריו את ארגון השמירה "בר גיורא" ועקר עם זוגתו לחווה בסג'רה שבגליל. ב-1909 הקים בשיתוף עם חבריו את ארגון "השומר". בשנים לאחר מכן נדד הזוג בין תל עדשים, כפר גלעדי ותל חי.

ב-1926, לאחר שמונה כשומר  מטעם קק"ל, התיישבו זייד ומשפחתו בגבעות שייח' אברך בעמק יזרעאל. כחלק מהשקפת עולמו, סיגל לעצמו מנהגים מן התרבות הערבית והבדואית, ואולי בשל כך זכה בדרך כלל לכבוד והערכה מצד רוב שכניו ומכריו הערבים. באותן שנים גילה במקרה מערת קבורה יהודית בשיח' אברך. בעקבות חפירות ארכיאולוגיות נוספות שנערכו באיזור, התגלה אתר בית שערים ובו לפחות 30 מערות קבורה מהמאות 3-4 לספירה.

ביולי 1938, בהיותו בן 52, נורה זייד למוות על ידי מתנקש בדואי, שארב לו ליד ביתו בשייח' אברך. חמש שנים לאחר הרצח יצאה קבוצה מחבריו לפעולת תגמול עצמאית, והוציאה להורג את המתנקש. 

בחייו ובעיקר לאחר מותו הפך זייד לסמל הירואי של היהודי הלוחם ועובד האדמה. דמותו הונצחה בפסל העומד עד היום וצופה על עמק יזרעאל, ביומניו שנערכו ופורסמו, וכן בספרים שנכתבו אודותיו, דוגמת "אנשי בראשית" (1933) מאת אליעזר שמאלי. אשתו של זייד, ציפורה (1888-1968), היתה חברת "השומר" אף היא, ולאחר מותו פעלה רבות לשימור מורשתו. 

לציר הזמן – לחצו כאן