זיקית

זיקית. צילום: ויז'ואל / פוטוס

צבעיה של הזיקית משתנים בהתאם לגורמים חיצוניים: אור, טמפרטורה, נוכחות של זיקיות אחרות בקרבת מקום, או נוכחות אויב. בלילה הצבע אפור בהיר או צהבהב. השכם בבוקר צבעה אפור-כהה. לאחר התחממות הופכים הצבעים בהירים יותר. בתנאי טמפרטורה נוחים ובלא הפרעות הצבע של הזיקית בדרך כלל ירוק. על רקע זה מופיעים כתמים ונקודות שגודלם וצבעיהם משתנים.

פגישה בין שתי זיקיות גוררת שינוי צבע מהירים, תוך שניות. הפרט החזק עוטה צבעי איום - רקע בהיר ירוק או אפור צהוב, זרוע כתמי צד ירוקים אפרפרים. הפרט החלש משנה את צבעיו לצבעי כניעה - אפור כהה אחיד. נקבה המוכנה להזדווגות תופיע בצבעי הזדווגות - אפרפר זייתי, או חום בהיר עם כתמי צד בצבע חום כהה יותר.

לנקבה הנושאת ביצים מפותחות יש צבעי הריון - רקע אפור-ירקרק, מנומר בנקודות צהובות הפזורות על פני כל הגוף. צבעים אלה רומזים לזכר שהנקבה אינה מוכנה להזדווגות. מפגש עם זיקית אחרת מביא להבלטת צבעי ההריון. צבע הרקע הופך שחור, הנקודות הצהובות מתבלטות ביתר שאת ומופיעים כתמי צד צהובים.

צבעי הזיקית נקבעים על ידי צירופים מורכבים של פיגמנטים וצבעים פיסיקליים (צבעים שנגרמים על ידי מעבר האור דרך משטח דקיק או גביש שקוף לאור צבעוני, בדרך כלל יוצר צבע כחול).

לזיקית יש תאי צבע (כרומטופורים) הפזורים בעורה, בצבע שחור וצהוב. יש ביניהם תאים שקופים המחזירים צבע פיסיקלי כחול. השילוב של צבע הפיגמנטים עם הצבע הפיסיקלי מקנה לזיקית את צבעיה. לדוגמה - הצבע הירוק הוא תוצאה של שילוב צהוב פיגמנטרי עם כחול פיסיקלי.

שינוי הצבעים נשלט בידי ההורמונים אדרנלין ואנטרמדין. השינויים המהירות המתרחשים, לעתים תוך שניות ספורות, נשלטים על ידיד נוירוהורמונים, ובעיקר אדרנלין - חומרים המופרשים ממערכת העצבים בכמויות זעירות.

האנטרמדין המופרש מן האונה התיכונה של בלוטת יתרת המוח, הוא הקובע את ריכוזם של גרגרי פיגמנט המלנין בעור הזיקית. ככל שההורמון מופרש לדם בכמות גדולה יותר, כך הוא גורם לפיזור רב יותר של גרגרי המלנין, ובהתאם לכך להופעת צבע כהה. נראה שלאדרנלין השפעה הפוכה, והוא גורם (בעקיפין) להופעת צבע בהיר יותר.

הזיקית היא חיה יחידאית, ולכל פרט נחלה משלו. חדירת פרט אחר לתחום מלווה בהפגנת תוקפנות הכוללת שינוי הצבע לצבעי איום, פעירת פה, נשיפות, ונדנוד קדימה ואחורה.

הזיקית שוכנת לרוב על שיחים ועצים, שם היא אורבת לטרף. כאשר אינה מופרעת, צבעה ירוק והיא מוסווית היטב בסביבתה. כאשר היא מבחינה בחרק, זבוב או חגב קטן, היא ממקדת בו את שתי עיניה ושולפת לעברו במהירות את לשונה הארוכה. חרק הנמצא במרחק של עד 20 ס"מ מפיה נלכד לרוב בלשון הדביקה.

בחודשי החורף הקרים הזיקית אינה פעילה והיא שקועה במעין תרדמת חורף. בעונת הרבייה מתקיימות פגישות קצרות בין הזכרים לנקבות. אחרי חיזור קצר נערכת הזדווגות הנמשכת 1 - 3 דקות. רוב ההזדווגויות מתרחשות בחודשים אוגוסט - אוקטובר. לאחר מכן פורשת הנקבה ומטילה ביצים בגומות שחפרה בקרקע לחה. רוב ההטלות בחודשים אוקטובר - נובמבר. מספר הביצים גדול יחסית - 11 - 30. קליפת הביצים גמישה והן סופגות מים מן הקרקע.

חלק מהנקבות מתות ימים מספר לאחר ההטלה. מכאן מקור הסברה שנקבת הזיקית מטילה פעם אחת בחייה. בתנאי שבי נצפו נקבות שחיו תקופה ארוכה לאחר ההטלה. הצעירים בוקעים מן הביצים בעיקר בחודשים יולי-אוגוסט, וגדלים ללא כל טיפול של ההורים.

גם בישראל מאמינים רבים שהזיקית הנושפת מקללת את האדם. בעבר נמנעו הפלסטינאים מלהרוג אותה מסיבה זו. בקרב היהודים רווחות אמונות טפלות רבות הקשורות בנשיפתה של הזיקית וביכולת לשנות את צבעיה במהירות.