זכויות האדם

חופש ההגירה. עולים חדשים מארה"ב (צילום: אלי אלגרט)

באותה השנה קיבלה גם האספה הלאומית של צרפת הצהרה בדבר זכויות האדם והאזרח, וזו הועתקה למדינות אירופיות אחרות. חוקת מקסיקו מ-1917 הייתה הראשונה לעגן זכויות סוציאליות וכלכליות (חיוביות) בחוקתה ובכך הייתה הראשונה להעניק הגנה פורמלית לזכויות אלו.

בחוקות המדינות הקומוניסטיות לשעבר הודגשו במיוחד זכויות אלה

ההגנה על זכויות האדם מוצאת ביטוי נרחב יותר ויותר במסמכים בינלאומיים שונים ובאמנות מקומיות. הוועדה לזכויות האדם של האו"ם הוקמה ב-1947 וניסחה את ההצהרה האוניברסלית בנושא זכויות האדם. ההכרזה התקבלה על-ידי העצרת הכללית ב-10 בדצמבר 1948 תחת השם "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" ומשמשת עד היום מסמך היסוד המסכם את זכויות האדם המקובלות על המדינות החברות באו"ם. הסעיף הראשון להכרזה פותח בהצהרה כי "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם, כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה." בהמשך קובעת ההכרזה כי "כל אדם זכאי לזכויות ולחרויות שנקבעו בהכרזה ללא הפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קנין, לידה או מעמד אחר".

בין הזכויות והעקרונות המוגנים באמנה: הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי, איסור עבדות, עינויים ועונשים אכזריים, שוויון בפני החוק, איסור על מאסר ומעצר שרירותיים, הזכות למשפט הוגן, הזכות לחופש תנועה, חופש הנישואין והזכות לקניין.

העקרונות המוגנים באמנה: איסור עבדות, עינויים ועונשים אכזריים (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

אחרי 1948 נוצרה מחלוקת קשה בין המזרח למערב, בעוד שהמערב התייחס יותר לזכויות האזרחיות והפוליטיות (הזכויות השליליות) המזרח התמקד בזכויות כלכליות וחברתיות (הזכויות החיוביות) שאליהן המערב לעתים סרב להתייחס כזכויות ולכן בשנת 1966 חולקו הזכויות המנויות בהצהרה לשתי אמנות: 1. אמנה בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. 2. אמנה בדבר זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות.

 בנוסף לשתי אמנות אלו נחתמו באו"ם אמנות רבות העוסקות בזכויות אדם ספציפיות יותר כגון: אמנה למניעת וענישת הפשע השמדת עם (1949), אמנה לביעור כל צורות האפליה הגזעית CERD, האמנה לביעור כל צורת האפליה נגד נשים CEDAW (1976), האמנה נגד עינויים ויחס בלתי אנושי או אכזרי שנכנסה לתוקף ב-1987 והאמנה בדבר זכויות הילד שנכנסה לתוקף ב-1991.

גוף בינלאומי נוסף הפועל בתחום זה הוא בית המשפט האירופאי לזכויות אדם שקיבל את מלוא סמכויותיו בשנת 1989 וכפופות לו כל המדינות האירופאיות החברות במועצת אירופה (כ-40 מדינות).

אחת השאלות שהעסיקה את המומחים בזכויות אדם במשך שנים, היא האם הזכויות הן דבר אוניברסלי, או שהזכויות משתנות לפי תרבויות. הגישה של יחסיות תרבותית גורסת כי לא ניתן לנסות לכפות בשם הרעיון המערבי של נורמות הזכויות, התנהגות מסוימת על תרבויות שונות שלהן יש גישות פוליטיות ומוסריות שונות. הטענות בדבר יחסיות תרבותית מועלות בעיקר ע"י מדינות לא דמוקרטיות או מדינות העולם השלישי הרואות בגישה האוניברסליסטית לזכויות האדם כאימפריאליזם תרבותי של מדינות המערב ומניפולציה של המעמדות החזקים בתוכן כדי לשמר את כוחן. לעומתן טוענות מדינות המערב כי פרקטיקות תרבותיות שחורגות מזכויות האדם המקובלות באופן אוניברסלי, לא צריכות להיות נסבלות.

מדינות עניות רבות טוענות כי בשם קידום הרווחה הכלכלית והחברתית של אוכלוסיותיהן עליהן לפגוע לעיתים בזכויות האדם האזרחיות והפוליטיות.

בישראל מצאו זכויות האדם ביטוי כבר במגילת העצמאות, ואע"פ שאינה משמשת כחוקה, יש לה השפעה רבה על פסיקת בתי המשפט. בשנת 1991 אישררה ישראל את שתי האמנות בדבר זכויות האדם של האו"ם. במשך השנים אישררה ישראל אמנות נוספות העוסקות בזכויות ספציפיות יותר.

עם קבלת חוק יסוד חופש העיסוק (1992, תוקן ב-1994) וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (1992), קיבלה ההגנה על חלק מזכויות האדם בישראל תוקף פורמלי, וכיום בתי המשפט מוסמכים אף לפסול חוקים של הכנסת במידה והם סותרים את העקרונות הקבועים בחוקי היסוד. זכויות אדם חשובות רבות אינן מנויות במפורש בחוקי יסוד אלו, ביניהן: הזכות לשיוויון, חופש הביטוי והזכויות החיוביות. בשל כך, בתי המשפט מפרשים כל חוק הפוגע בזכויות האדם על דרך הצמצום והפירוש הדווקני, עם הסתייעות במשפט העברי, בפסיקה זרה ובחומר בלתי מחייב כגון אמנות בינ"ל שלא אושררו.

כן חוקקה הכנסת הוראות ספציפיות בתחומים שונים הכוללים איסור הפליה בתעסוקה, איסור הפליה על רקע מיני ועוד