לודוויג אלעזר זמנהוף

יליד העיר ביאליסטוק (כיום בצפון מזרח פולין). אביו היה מורה לשפות. בעיר הולדתו, שהיתה ממוקמת על גבול רוסיה-פולין, שרר מתח אתני רב בין קבוצות האוכלוסין השונות (רוסים, גרמנים, פולנים). עובדה זו השפיעה, ככל הנראה, על כך שהגה, עוד בהיותו תלמיד תיכון בוורשה, את רעיון האספרנטו - שפה מלאכותית בינלאומית קלה ללימוד, אשר תגביר את הסובלנות ותשפר את התקשורת בין העמים.

בתום שנות התיכון החל בלימודי רפואה, תחילה במוסקבה ולאחר מכן בוורשה. סיים את לימודיו בשנת 1885. במשך שנים רבות שקד זמנהוף על פיתוח כללי השפה החדשה ועל ניסוחם. ב-1887 פרסם ספר בשם "Lingvo internacia Antaŭparolo kaj plena lernolibro"  (שפה בינלאומית, מדריך מתקדם ושלם). על הספר חתם בשם העט Doktoro Esperanto - דוקטור אספרנטו - והציג בו את יסודותיה של השפה המלאכותית שנועדה להיות בינלאומית. לאחר זמן החל לחתום על כתביו בצורת אספרנטו של שמו: Lazaro Ludoviko Zamenhof. בתחילה נתקל זמנהוף בהתנגדות ובזלזול, אך עם השנים צבר רעיון האספרנטו קהל תומכים נלהב.  מקור שמה של המילה בשם העט "ד"ר אספרנטו" תחתיו פירסם זמנהוף את עבודתו הראשונה בנושא.

על מנת לקדם את תפוצת השפה ולבחון את כלליה, עסק זמנהוף בתרגום יצירות מפורסמות לאספרנטו: התנ"ך וכתבים מאת שייקספיר, מולייר וכו'. כממציא השפה השתתף זמנהוף במספר כנסים מקומיים ובינלאומיים של שוחרי האספרנטו (תנועת האספרנטו הוקמה רשמית ב-1893) ונשא נאומים מעוררי השראה. אך ברבות השנים נעכרו יחסיו עם מנהיגות תנועת האספרנטו. ב- 1912 (השנה שבה ניתק רשמית את קשריו עם התנועה) הופיע ספרו "Fundamento de Esperanto" (יסודות האספרנטו). מאז יצא הספר במספר רב של מהדורות.

זמנהוף המשיך לעסוק ברפואה במשך כל הזמן הזה, וכן עסק בחקר שפת יידיש ותרבותה, וחיבר דקדוק ללשון זו. הוא שלט במספר רב של שפות: רוסית, גרמנית, פולנית, צרפתית, לטינית, עברית, אנגלית, יידיש ועוד.