חוק חינוך ממלכתי, חובה חוקית המוטלת על כל ילד ללמוד במשך 11 שנים: שנה אחת בגן ילדים בגיל 5 ("גן חובה") ו-10 שנות לימוד בכיתות א-י בגיל 15-6.
בשנת תש"ט (1949) קיבלה הכנסת את "חוק לימוד חובה" אשר הורה על משך הלימוד המתחייב לילדי ישראל. בנוסף הוא הורה כי על ההורים לדאוג לכך שילדם ילמד לימוד סדיר במוסד חינוך
מוכר ומעסיקו יחוייב לשחררו מעבודתו לשם לימוד. הימנעות ממילוי חובות אלה הוגדרה כעברה פלילית. החוק הוא חוק חינם - מי שחלה עליו חובת לימוד חובה זכאי לחינוך במוסד חינוך רשמי על חשבון המדינה. כן מפורט בחוק היקף לימודי החובה ומעוגנת בו זכותם של ההורים לבחור את זרם החינוך עבור ילדיהם.
בתשי"ג (1953) התקבל "חוק חינוך ממלכתי" שביטל את שיטת הזרמים בחינוך. לחינוך הממלכתי ולחינוך הממלכתי-דתי נקבעה תכנית אחידה, בתוספת השלמות של תכנים חינוכיים דתיים לחינוך הממלכתי-דתי. החוק הוסיף ופירט את מטרותיו של החינוך בישראל ואת הרכבן של תכניות הלימודים, קבע אילו מוסדות חינוך מוכרים על פי חוק, והסדיר את הפיקוח בנושא.
בשנת תש"ס (2000) התקבל תיקון לחוק, "חוק חינוך ממלכתי - התש"ס". תוספת זו פירטה את מטרות החינוך הממלכתי בישראל, ביניהן: חינוך אדם להיותו אוהב אדם, לימוד תולדות ארץ ישראל והעם היהודי, פיתוח אישיותם של התלמידים ומתן שוויון הזדמנויות לכל ילד ולכל ילדה.
הדפס
